ירייה ברגלי השכירים במשק

קשה להסתייג מקריאתה של ההסתדרות הכללית להעלות את שכר-המינימום במשק ב-1,000 שקל. קשה להסתייג מההיגיון שבתביעה המבוססת על ההנחה הכמעט מובנת מאליה, ששכרו של עובד צריך לאפשר לו קיום בכבוד. אלא שלמרבה הצער, שכר-המינימום אינו יכול ואינו צריך לאפשר קיום בכבוד. תפקידו של שכר זה צנוע הרבה יותר - לקבוע רצפה שמתחתיה אין חברה שמוכנה להצדיק תמורה כה נמוכה לעבודה. שכר-המינימום מיועד להבטיח שעובד, ויהיו כישוריו אשר יהיו, יביא לביתו אותה הכנסה בסיסית, שלמטה ממנה אין קיום אנושי בסיסי. בסיסי, ולא קיום בכבוד.

אולם, בשל כך, חייב תעריף שכר-המינימום לחול על קבוצה קטנה של עובדים בעלי יכולת השתכרות מצומצמת. כך מקובל בארצות העולם. חלקם של המשתכרים שכר-מינימום בעולם מכלל השכירים, הוא בסביבות 4% בלבד. שכרם של כל האחרים, גבוה יותר. אצלנו, עבור שכירים רבים, הפך שכר-המינימום לשכר מקסימום, מרצפת השתכרות לתקרתה. בישראל, חלקם של המשתכרים שכר-מינימום הוא כ-14%, פי שלושה ויותר מהמקובל בעולם.

מכאן אפשר להעריך שרק כ-4% מהשכירים זוכים להגנה באמצעות מנגנון שכר-המינימום, בעוד שכ-10% מהם מקבלים אותו כעונש, כמגבלה שרירותית ולא מוצדקת לתרומתם לתהליך הייצור. הטיה זו במבנה השכר בארץ מחייבת בחינה רצינית ושינוי.

מה יקרה אם תתקבל דרישת ההסתדרות להעלות את גובה שכר-המינימום ב-1,000 שקל? מנתוני הלמ"ס עולה כי הוא יקיף קרוב ל-40% מהשכירים במשק, ליתר דיוק כ-38%. העניין הוא, שעל-פי כל קנה-מידה כלכלי ראוי, המאסה הגדולה ביניהם זכאית לתמורה על-פי תרומתה, ולא רק על-פי צרכיה. עבור המאסה הגדולה של שכירים אלו, עלולה הכללתם במסגרת תעריף שכר-המינימום לשמש כמחסום לסיכויי קידומם בשכר.

קשה לפתור בעיה מבנית סבוכה זו, של הפיכת מנגנון שכר-המינימום מכלי הגנה למכשיר פוגעני, באמצעות סכסוך עבודה. שביתה מסתיימת בדרך-כלל בפשרה, בנתון מסכם מספרי. שביתה בנושא שכר-המינימום יכולה להביא לתוצאות שבין תוספת 200 שקלים לתעריף הנוכחי, כהצעת המוצא של שר האוצר, ובין העלאת הסכום ב-1,000 שקלים, כפי שדורשת ההסתדרות. אלא ששום מספר בתחום זה לא יביא לשיפור, אפילו מזערי, במבנה שכר השכירים בארץ.

קשה לגלות תקדים שבו שופרו תנאי העבודה בארץ ללא הפעלת לחץ. לכן, יש הצדקה לתביעת ההסתדרות ולאיום שלה בהשבתת המשק. כי בלעדי איום זה, הנושא לא היה עולה על סדר היום. עם זאת, אפשר לשמר את הלחץ בלי לוותר על חתירה לפתרון מקיף ויעיל יותר. שלושת הצדדים, קרי משרד האוצר, ההסתדרות והמעסיקים הפרטיים, יכולים להסכים על פתרון תלת-שלבי - תוספת שכר מיידית מוגבלת; בדיקה מקצועית מעמיקה, אך מוגבלת בזמן; ורפורמה בהסכמה.

אמנם לפתחה של ההצעה לבדיקה מקצועית מעמיקה עומדת הסכנה של מסמוס הנושא, לכן, ניתן לכלול בתוצאות השביתה סיכום של ברירת מחדל. צעד אשר יופעל אם במקרה הצדדים לא יגיעו להסכמה בעקבות סיכומי הבדיקה המקצועית.

אמנם הדרך המוצעת כאן מורכבת יותר משיטת ה"בום וגמרנו", שמבטיחה שביתה בלי בחינה מעמיקה של הסוגיה, אך גם תועלתה עשויה להיות משמעותית וארוכת טווח יותר מזו המקובלת - מסלול כיפופי הידיים.

הכותב, מאוניברסיטת בן-גוריון, הוא חבר הנהלת האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה