עמדה: למה כולנו צריכים לשלם כדי שניסנקורן יצבור כוח?

בכל פעם שמתחלף יו"ר הסתדרות, אנחנו עדים למפגן כוח.

עמיר פרץ השבית את המשק בתחילחת כהונת בתפקיד, כנגד החלטת בנימין נתניהו לייעל את השירות הציבורי. ב-1997 וב-1998 היו שתי שביתות כלליות שארגן פרץ בעזרת הוועדים הגדולים. בית הדין הוציא צווים נגד השביתות, אבל נתניהו למד ליישר קו עם ההסתדרות. פרץ המשיך לקיים שביתות גדולות עד לסוף כהונתו (שביתה על רקע הפרטת הנמלים ב- 2003; ושביתה על רקע הלנת השכר ברשויות המקומיות ב-2004).

עופר עיני נכנס לתפקיד יו"ר ההסתדרות והוביל ב-2006 שביתה גדולה על רקע אי פיתרון לבעיית הלנת השכר ברשויות המקומיות, אבל אחר כך מיצב את עצמו כמנהיג שמעדיף להגיע להסכמות.

כעת מנסה אבי ניסנקורן לבסס את מעמדו. הלחץ שיש עליו להצליח גדול הרבה יותר מאשר הלחץ שהופעל על קודמיו, משום שמונה לתפקיד ולא נבחר אליו; ומשום שלא הגיע, כמו פרץ, מהזירה הפוליטית, או כמו עיני - מהסתדרות עובדי המדינה.

לניסנקורן אין בסיס כוח והוא מעוניין ליצור בסיס כזה. הוא גם רוצה לתקן את הטעות הגדולה של ההסתדרות על כך שלא הובילה את המחאה החברתית ב-2011. השביתה הנוכחית הוכרזה יחד עם קמפיין שהושק על שינוי חברתי, והנושאים שנבחרו לכך הם שכר המינימום, עובדי קבלן ועובדים מוגבלים - שלושה נושאים חברתיים מובהקים. אם ההסתדרות לא דאגה עד עכשיו לאוכלוסיות החלשות, אלא נתפסה כמובלת על ידי הוועדים החזקים, הרי שניסנקורן רוצה לשדר שהוא ייתן שירות למי שזקוק באמת להסתדרות.

המציאות מראה שאין קשר בין מטרות השביתה למדיניות האמיתית של ההסתדרות: החטאים שההסתדרות מגלגלת לפתחה של המדינה (שכר מינימום נמוך והעסקת עובדי קבלן) הם לא פחות, ואולי אפילו יותר, באחריות ההסתדרות.

בנושא העלאת שכר המינימום, השבוע התפרסם מאמר לפיו תלושי השכר של עובדי מדינה שמקבלים "השלמת שכר מינימום", מצביעים על שכר ברוטו בסך 16 עד 19 אלף שקל בחודש. אין הצדקה לשלם השלמות שכר מינימום פיקטיביות למי שמשתכרים סכום שהוא פעמיים השכר הממוצע במשק, רק שהוא משולם תחת כינויים שונים ומשונים.

אם ההסתדרות מוכנה לרפורמה כוללת של מבנה השכר במגזר הציבורי, הרי שיש מקום להעלות את שכר המינימום. שכר זה לא נקבע בהסכם, אלא בחוק, והדרך להשפיע על חקיקה אינה בשביתות אלא באמצעים פוליטיים.

נושא עובדי הקבלן הוא הדרישה החצופה ביותר של ההסתדרות. הסיבה העיקרית היום שמעסיקים עובדי קבלן היא חוסר היכולת של מעסיקים לפטר עובדים לא מתאימים בגלל מנגנונים קשוחים, שמחייבים הסכמת ההסתדרות לפיטורים כאלה. ההסתדרות היא מתנגדת שיטתית לפיטורי עובדים, ומגנה לפעמים על עובדים לא ראויים.

העסקה קבלנית לא חוסכת עלויות, להפך: בתיק שנוהל נגד המוסד לביטוח לאומי הוכח כי עובדי מחשוב במוסד, שהועסקו באמצעות קבלן, הרוויחו יותר מעובדי המוסד. גם הצורך לשלם תקורה גבוהה לקבלן הופכת את ההעסקה הקבלנית ללא כלכלית. מצד שני, ניתן לצמצם את היקף המועסקים בכל עת, וכל עסק חייב שתהיה לו מידת גמישות מסוימת בפיטורי עובדים.

אם ההסתדרות היתה מוכנה לאמץ מודלים מודרנים של גמישות ניהולית, לא היה צורך בהעסקה קבלנית. במקומות שבהם המודלים הללו יושמו, למשל במע"צ, הם הוכיחו עצמם כמוצלחים מאוד. לא פוטרו הרבה עובדים, אבל הידיעה כי יש יכולת לפטר הובילה לשיפור באיכות העבודה. הוצעו להסתדרות מודלים דומים בדואר ישראל, במוסד לביטוח לאומי, ברכבת, בחברת חשמל, אצל עובדי המדינה, בנמלים - ובכולם ההסתדרות סירבה. יותר מזה, הסכסוך בדואר היה על כך שההסתדרות התעקשה שהדואר יקלוט לקביעות עובדים נוספים, כאשר מצבו הכלכלי לא מאפשר את זה. על זה הושבת כל המשק לכמה שעות!

■ הכותבת היא מומחית לדיני עבודה ממשרד רובין שמואלביץ, המייצגת את בכירי המעסיקים במשק.