אייל ש' | ראש מינהל גילוי ויירוט בחברת אלתא

לציבור הרחב מוכר אייל ש', ראש מינהל גילוי ויירוט בחברת אלתא של התעשייה האווירית, כמי שאחראי על הצוות שפיתח את המכ"ם של כיפת ברזל, המערכת שיירטה את מרבית הטילים שירה חמאס לעבר ישראל בצוק איתן. מדובר בפרויקט משותף של רפאל, התעשייה האווירית ומשרד הביטחון, כאשר תפקידו של המכ"ם בשרשרת הוא להתריע על יציאת הטיל ולהעריך את מסלולו המשוער, כדי שאפשר יהיה לדעת מתי והיכן ליירט אותו. אייל גם אחראי בין השאר על מערכת המכ"ם ב"שרביט קסמים", שנועדה להתמודד עם טילים ארוכי טווח יותר ונמצאת בשלבי פיתוח.

הבחירה שלו בפרויקטים ה"יבשתיים" קשורה למלחמת לבנון השנייה, שבה שירת כמ"פ חי"ר. "המלחמה הזו צרובה לי מאוד חזק", הוא מספר. "הייתי אחראי על מאה חיילים. נהרג לי חייל ונפצעו כמה. הביקור אצל המשפחות כשהמלחמה נגמרה מאוד ביגר אותי ושינה את הדרך שבה אני מסתכל על החיים. לימד אותי לקחת דברים בפרופורציות, וגם להבין את כובד האחריות. משך אותי לפתח מכ"ם שמתריע בפני הכוחות בשטח איפה יש נפילות, וכיום מסייע גם לעורף, בזמן נפילת טילים. כשב-2008, עשרה חודשים אחרי שהתחלתי לעבוד באלתא, הגיעה העבודה על כיפת ברזל והציעו לי להיות מהנדס החומרה הראשי של הפרויקט, קפצתי על ההזדמנות בשתי ידיים".

ד"ר מוטי שפר, מומחה להנדסת תעופה וחלל וחתן פרס ביטחון ישראל, טען שכיפת ברזל היא פיקציה ולא מיירטת כלום.

"אני מזמין אותו לניסוי משותף שלנו ושל רפאל, שאחראית על פיתוח הטיל, ומוכן להראות לו את כל התהליך, מהרגע שהטיל יוצא לאוויר ועד לשברים. אני גר בדרום. שני רחובות מהבית שלי נפלו כמה טילים ואני יודע מה זה שנופלים טילים ורסיסים".

ליד הבית שלך נפלו טילים? הסנדלר הולך יחף?

"מדובר בטילים בודדים, כך שזה עדיין עושה את העבודה. ביירוטים הראשונים לקחנו מאוד קשה כל טיל שנפל בגינה, אבל כשמסתכלים על המערכת כמערכת, אתה אומר שבסך-הכול היו 90% הצלחה. מתוך ה-10% שלא הצלחנו ליירט, אולי אחוז אחד, לפי התחקירים שלנו, קשור למכ"ם. לא הייתי אומר שלילדים שלי יש גאוות יחידה, כי בתקופות שבהן נורו טילים הם לא נמצאים בשיאם, אבל מי שגר פה בדרום יודע מה זה ילדים בשדרות או באשדוד בעידן שלפני כיפת ברזל והיום.

"הילדים שלי יכלו לשחק בחוץ וללכת לבריכה במהלך צוק איתן, כי הם הרגישו ביטחון. גם החרדה שלהם מאזעקה כשיש 'כיפה' היא אחרת. אז גם אם נפלו עשרה טילים באזור שלי, אני לא לוקח את זה אישית".

לילדים ביישובי עוטף עזה זה פחות עוזר.

"אני מציע שלא ניכנס לשיקולים אסטרטגיים. המערכת יודעת לטפל במגוון רחב של איומים, והצבא מחליט איפה לשים אותה. זה לא המגרש שלנו. יש מערכות שאלתא הכניסה תוך כדי לחימה, כמו 'מגן רוח' (מערכת מכ"ם טקטית ניידת הנעה עם הכוחות המתמרנים בשטח), שאמורה לתת מענה לטווחים המאוד קצרים".

מה בעצם אתה עושה בזמן מלחמה? נמצא בשטח? מפקח מהמשרד?

"במלחמה אנחנו תומכים סביב השעון בכל תקלה שיש. עשרה ימים אחרי שצוק איתן התחיל גויסתי בצו שמונה כי אני מג"ד במילואים".

אתה לא חיוני יותר בתפקידך באלתא?

"תגידי את זה לצבא. תכלס, אנחנו לא אמורים להפעיל את המערכת, את זה החיילים מחיל האוויר עושים, אבל כולנו, כולל מנכ"ל אלתא, יורדים לפעמים לשטח. גם בצוק איתן וגם בעמוד ענן היו מערכות שמסרנו לחיל האוויר תוך כדי האירועים. הגענו עם הכיפה לשטח ועשינו משמרות בעמדת המפעיל והמכ"ם בעצמנו, כדי לוודא שהכול עובד ביירוטים הראשונים, ורק אז העברנו לחיילים את המשמרת. חיל האוויר לא רגיל לקבל מערכות תוך כדי פיתוח, וזה שאנחנו, רפאל ומשרד הביטחון, דחפנו אותן בכל הכוח, בסוף הוכיח את זה".

"נתנו בי פה הרבה אמון"

אייל ש' השתחרר מהצבא כמ"פ בחי"ר. בזמן הלימודים עבד כסטודנט באינטל. בסיום הלימודים החל לעבוד באלתא כמהנדס, ומשם התקדם לתפקידי ניהול. מהטיל שנפל במהלך צוק איתן ביהוד, הסמוכה לשדה התעופה, וגרם לרבות מחברות התעופה הזרות לבטל ליממה את טיסותיהן לישראל, אייל לא מתרגש. לפחות לא במהלך הראיון.

"כל אירוע בצוק איתן תוחקר אצלנו מסביב לשעון, ולפעמים היינו הולכים לסוללה לראות מה היה. בסוף יש מקרים של טעויות אדם או נפילה של גנרטור, ומטפלים בזה הכי מהר שאפשר. לא היו פה כשלים בגלל שהמערכת לא עבדה. ברגע שחיל האוויר קבע אתר לכיפה, אנחנו מעורבים בשיקולים הטכניים של איך לפרוס אותה, אבל לא בשיקולים האסטרטגיים של מה ליירט ומה לא".

בכל זאת, רגע משמעותי בעבודה?

"היירוט הראשון. יום שישי, חמש בערב, הייתי בבית וקיבלתי הודעה מחיל האוויר שהיה יירוט. פתחנו טלוויזיה וראינו. אחרי יומיים היה על אשקלון עוד מטח של ארבע רקטות, שגם יורט. זו תחושה של זכות גדולה ושל המון סיפוק וגאווה. בסוף המערכת הזו מגנה על המשפחה שלך. יש לי משפחה גדולה בבאר שבע, והם מתקשרים - זה קורה, הכול עובד".

זה מנחם, בפרט כשבשוק הפרטי היית אולי מרוויח יותר.

"לאף אחד מאיתנו לא חסר פה כסף. כולנו חיים בסדר גמור ועובדים פה מבחירה. נכון שאם משווים את זה לאינטל, השכר של מהנדס מתחיל שם גבוה יותר. אבל הסיפוק שבעבודה פה הוא הרבה מעבר, נתנו בי פה אמון וקיבלתי הזדמנויות להתקדם".

טיפ לאנשים בתחומך שנמצאים בתחילת הדרך?

"אני חושב שצריך קצת מזל בחיים. לא יעזור כלום. תזמון ומזל הם דברים חשובים. בזכות ההזדמנות שנתנו לי כמהנדס בכיפת ברזל התפתחתי. לכן העצה שלי היא להעז; אף שהייתי אז מהנדס מאוד צעיר, וזה היה נראה לי אתגר. וואוו. מפחיד. החלטתי לקחת את הפרויקט ולהשלים את הפערים המקצועיים שהיו לי. לכל מי שמתלבט איתי אם לקחת איזה תפקיד, אני אומר - תנצל את ההזדמנות, כי הזדמנויות לא נותנים הרבה פעמים, ואתה לא יודע לאן זה יוביל אותך".

אילו לא היית בתחום הזה, מה היית עושה בחיים?

"החלום שלי היה להיות אדריכל מבנים. אני אוהב לצייר".

דמות שנתנה לך השראה?

"ההורים שלי. אימא שלי הייתה מנהלת בית ספר ואבא שלי מאמן בתחום הספורט. הם חינכו אותי לשאיפה למצוינות, לחריצות ולעבודה קשה. אלה דברים שתמיד היו בבית".

אישי: 38, נשוי 3, נולד בבאר שבע ומתגורר ביישוב אחר בדרום

השכלה: תואר ראשון בהנדסת חשמל ומחשבים באוניברסיטת בן-גוריון