גיא ששון | מנכ"ל ובעלי חברת ישראמיש

כשמביטים לראשונה בגיא ששון, שפניו מסגירות את גילו הצעיר, מתקשים להאמין שבנה ומסר 160 יחידות דיור והוא מבצע כיום 200 יחידות נוספות. גם קשה להאמין שהוא היה מהראשונים לזהות את הפוטנציאל הגלום בתוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה, תמ"א 38, וכבר לפני שבע שנים הקים את ישראמיש, החברה שבבעלותו הפעילה בתחום.

ששון גדל במשפחה של קבלנים. סבו עלה מטריפולי, התגורר ופעל ברמת גן בתקופה שבה היו הרבה קרקעות פנויות בעיר. "הוא קנה, בנה ומכר, וגם אבא שלי נכנס לתחום והפך לעצמאי, והקים הרבה מהבניינים שאנחנו מכירים ברמת גן בשלושים השנים האחרונות.

"כילד, ראיתי שאבא שלי מצליח, ושיש תקופות יותר טובות ותקופות פחות טובות, אבל אף פעם לא היה חסר לי כלום. אחרי הצבא נסעתי לטיול בארצות הברית, כי יש לי במישיגן משפחה גדולה, ותוך כדי החלטתי ללמוד שם. כדי להתפרנס עבדתי, כמו הרבה ישראלים, במכירת מוצרי קוסמטיקה בעגלות בקניונים. מהר מאוד למדתי את העסק ופתחתי חברה משלי ובמשך כל תקופת הלימודים עבדתי והחברה הלכה וגדלה, עד שפעלה בחמש מדינות".

כשסיים את התואר הראשון, עמד ששון בפני צומת דרכים: האם להמשיך ולפתח את החברה שהקים, או לחזור לישראל. "עד שמישהו הציע לי לקנות את החברה בכמה מאות אלפי שקלים ועזר לי בעצם להחליט. במישיגן, המשפחה שלי עסקה בנדל"ן ונפל לי האסימון שגם אני רוצה להיכנס לתחום כעצמאי. כשהגעתי לארץ בסוף 2006, נרשמתי לתואר שני, ובמשך שנה שלמה הייתי צועד כל יום ברחוב אבן גבירול בתל אביב ונכנס לכל המתווכים, מחפש את העסקה הראשונה הנכונה שממנה אוכל להתחיל. במשך שנה לא מצאתי ואז הבנתי שתל אביב היא לא המקום הנכון, והעברתי את החיפושים לרמת גן. אחרי עוד חצי שנה, מצאתי את העסקה ברחוב רש"י 26. קניתי מגרש שמיועד להקמת 12 דירות ב-5 מיליון שקלים, ואז גם הקמתי את החברה. פעם ראשונה נחשפתי לביורוקרטיה בוועדות התכנון, התמודדתי עם מתנגדים, הגעתי לוועדת ערר ובסוף קיבלתי היתר בנייה. התכוונתי לבנות בעצמי, אבל אז הגיעה אליי קבוצת רכישה והציעה לקנות ממני את המגרש במחיר טוב ומכרתי. מיד אחר כך התחלתי לשמוע על תמ"א 38. למדתי את הנושא, והבנתי מיד שיש פה פוטנציאל, וגם שאף אחד עוד לא יודע מה זה. השנה הייתה 2007, עברתי מדלת לדלת והסברתי מה זה תמ"א 38. בשלב מסוים הגעתי לבניין עם חמש דירות ברחוב סוקולוב, חתמתי על עסקת קומבינציה, ובניתי במקומו בניין בן 18 דירות. אמנם זה לא היה במסגרת תמ"א 38, אבל אחרי שאתה מקים בניין ומוסר דירות, יש לך קבלות וקל לך יותר לשכנע דיירים לבחור בך. המשכתי לדפוק על דלתות וב-2008 הגעתי לבניין בן 6 דירות ברחוב קריניצי. הדיירים אהבו את הרעיון של חיזוק הבניין וחתמנו על הסכם. זה היה הבניין השני ברמת גן שקיבל היתר בנייה לפרויקט תמ"א. הפרויקט הסתיים בסוף 2010 וזכה במקום ראשון מטעם התאחדות בוני הארץ כבניין פורץ דרך בטקס שנכחו בו ראש העירייה צבי בר ושר השיכון אריאל אטיאס. בשלב הזה היו לי כבר שתי קבלות ברמת גן ויכולתי להמשיך הלאה לשורה של פרויקטים ברמת גן, בראשון לציון ובקריית אונו. פרויקטים נוספים נמצאים בשלבים שונים של תכנון וביצוע".

איך הגיבו לכך שאתה כל-כך צעיר?

"כשבאתי לקנות את המגרש ברחוב רש"י ב-5 מיליון שקלים, נזקקתי לליווי בנקאי, אז הלכתי לבנק ירושלים דרך חבר שהכיר שם מישהו. באתי עם גינונים אמריקאים והייתי משוכנע שתוך כמה דקות יתרשמו ממני ונחתום על המסמכים. אבל נציגת הבנק הפתיעה אותי ואמרה לי: 'טוב, אתה מאוד נחמד, אבל תחזור עם אבא שלך'. התגובה שלי הייתה לא להתעצבן וללכת לבנק אחר, אלא אמרתי לעצמי שדווקא אלך ואחזור לבנק הזה לאותה הנציגה ואוכיח לה שכן מגיע לי ליווי. ובאמת, שכנעתי אותם בסוף שכל הגדולים התחילו איפשהו. קיבלתי את הליווי וכשראו שהצלחתי בשתי העסקאות הראשונות, הקשר עם הבנק התחזק, והיום הוא הבנק המרכזי שלי.

"גם כשדפקתי על הדלתות והסברתי לאנשים מה זה תמ"א 38, התגובה הראשונית הייתה 'תראו איזה צעיר'. אנשים מבוגרים היו שואלים בצחוק אם אני לומד בתיכון עם הבת שלהם. גם כאן לא התעצבנתי, ידעתי שזה משהו שאני צריך לדעת להתמודד איתו. אז 'חיפיתי' על המראה הצעיר במקצועיות. וכשרואים את הידע והניסיון, פתאום ההערות מתחלפות ב'תראה את הצעיר הזה, איך הוא יודע דברים שהקבלן המבוגר שישב פה לא ידע'. דיירים מצפים ליזם עם עור עבה, לתשובות מהירות, ואני חושב שהצלחתי בזה. אין שאלה היום שאפשר להתקיל אותי בתחום".

מה ההחלטה הכי חשובה שקיבלת?

"ההחלטה להיות עצמאי. תמיד רציתי להיות עצמאי ולא תלוי באף אחד. יכולתי בקלות לעבוד אצל דוד שלי בארצות הברית, או אצל אבא שלי בחברה המשפחתית בארץ, ולחיות חיים נורמליים בלי סיכונים. אבל דווקא כשראיתי את ההצלחה שלהם, רציתי להיות זה שמוביל".

מה היית ממליץ למי שרוצה להיכנס לתחום?

"להיות סבלני ומחושב ולא להיכנס לתחום רק כדי להגיד 'אני בתחום'. מאכרים וקבלני חתימות שמחתימים דיירים בבניינים ואז מציעים למכירה את החתימות, זה לא באמת להיות בתחום".

אם לא היית יזם, מה היית?

"אולי בהוראה, שזה תחום שחביב עליי. מבחינתי, אם אתה מגיע למצב שהמקצוע שלך הוא התחביב שלך - הצלחת בחיים. כמו שחקן כדורסל למשל. ולשמחתי, היום אני עושה מה שאני אוהב. אני מפזר ילדים לגן בבוקר ומגיע הביתה בשמונה וחצי בערב. אם אשתי, שהיא רופאה בבית חולים תל השומר, במשמרת לילה ויש לי יום עבודה עמוס, אני חוזר הביתה להשכיב את הילדים לישון ואז מזמין בייביסיטר וחוזר למשרד".

למה קראת לחברה ישראמיש?

"שילוב של ישראל ומישיגן. שם הכול התחיל".

אישי: 34, נשוי 2, מתגורר בקריית אונו

השכלה: תואר ראשון במינהל עסקים מאוניברסיטת מישיגן, MBA מאוניברסיטת חיפה