כמו שצריך

זה היה בפדובה (או פדואה, כפי שהיא מכונה לעתים) שבצפון איטליה. במקום קטן שהזכיר יותר מכולת מאשר בר יין, זכיתי לטעום כמה וכמה יינות שעד היום איני יודע מה היו, אבל זוכר עדיין שהם היו נהדרים ועלו גרושים. המבחר על הדלפק כלל עשרות בקבוקים פתוחים לבחור מתוכם. אף שלא דיבר אנגלית, הבין בעל הבית את רצוני ומזג לי "מצו" (mezzo) - חצאי כוסות. למרות השנים שחלפו מאז, חקוק המקום בזיכרוני כבר היין הטוב ביותר שהייתי בו מאז ועד היום. דווקא בגלל פשטותו הבלתי אמצעית.

כשחזרתי, הבנתי שיועזר (שהיה בר היין הראשון בישראל) יהיה הכול חוץ מפשוט. תפריט היין מעולם לא כלל עשרות בקבוקים פתוחים בו זמנית לטעימה בכוסות, ואי-אפשר היה לקבל חצאי כוסות ובטח לא שלוקים. למרות הקשר הרגשי העז שלי ליועזר, עובדה זו מעולם לא הפסיקה לבאס אותי.

בעשרים השנים שחלפו מאז הפסקתי אפילו לחפש מקום כזה בישראל. ולכן, מה רבה הייתה שמחתי לגלות שלא מקום אחד, אלא שניים כאלה נפתחו לאחרונה בתל אביב. שני המקומות היפים והמושקעים הללו מתגאים ב"מכונות יין" משוכללות המאפשרות - על-ידי הזרמת גז ארגון אל תוך הבקבוקים הפתוחים (משהו שהאיש הזקן בפדובה יכול היה רק לחלום עליו, וגם כנראה לא היה זקוק לו, כי היין נגמר אצלו ממש מהר...) - שמירה איכותית ומפתיעה על איכות היין וטעמו גם שבועיים ויותר אחרי הפתיחה. ואם זה לא מספיק, בשניהם אפשר להסתפק לא רק בכוס, אלא אפילו בשלוק בודד, שמחירו בהתאם. כל מה שצריך לעשות הוא להצטייד בכרטיס טעימות מדליק המזכיר כרטיס אשראי, ולהתחיל לטעום.

ה Tasting Room-במתחם שרונה, על אף שמו הלועזי, הוא הפטריוטי שבהם. לא פחות מארבעים יינות פתוחים כאן בו זמנית לטעימה במרתף האלגנטי הזה, מתוכם לפחות 80% הם יינות מקומיים. ביליתי כאן כמה שעות מענגות עם רוני ססלוב, בתו של בארי ססלוב ומי שכיהנה אחריו כייננית יקב ססלוב, עד שנמכר לקבוצת משקיעים. יחדיו טעמנו לא מעט יינות. חלקם מיקבים חצי סודיים כמו יקב שושנה מעתלית או יקב אבשלום (השייך לאבשלום כהן, שהוא שותפה של ססלוב בהקמת המקום הזה); חלקם מיקבים גדולים ומוכרים בהרבה, אבל כולם ללא יוצא מן הכלל נבחרו בקפידה ובטוב טעם.

המקום השני הוא הבר בעל השם היפה "סיפורי יין" (וגם The Wine Story באנגלית) בפאתי שכונת נווה צדק. מיכל ברון ובן זוגה אמיר תורג'מן מנהלים כאן את אחד הברים הכי יפים וסקסיים בישראל. מקום קטן המתפרס על-פני שלושה מפלסים, הכוללים גלריה קטנה, מרתף שהיה סליק של ההגנה ובו בקבוקים נדירים ויקרים באופן יוצא דופן (וגם ארון זכוכית ובו כמה דוגמאות ממה שהיה כאן קודם...), וגולת הכותרת, שוב, מכונות המזיגה. "רק" 16 יינות נפתחים בכל פעם, אבל ביניהם אפשר למצוא, לעתים רחוקות כמובן, אפילו "יציאות" חסרות תקדים כמו מוטון רוטשילד בכוסות ואף ב"שלוקים" בודדים (100 שקלים לשלוק; 1,000 לכוס; כ5,000- לבקבוק). לא להיבהל - יש גם יינות מקומיים ב-5 שקלים לטעימה, ואפשר להיחשף כאן, וזה כל הרעיון, ליינות - לא מעט מהם מיובאים - שבדרך כלל קשה או בלתי אפשרי לטעום, במחירים שפויים. שני המקומות מתפקדים גם כחנויות יין לכל דבר.

טעימה

יינות משני המקומות

קברנה סוביניון רזרב 2010, יקב אסף. אחרי שגמרתי להתרשם משלל היקבים הלא מוכרים במכונות של ה-Tasting Room מצאתי את עצמי מתלהב דווקא מיין של יקב מוכר יחסית. הקברנה של אסף קדם מיקב אסף שברמת הגולן הוא יופי של דבר. יין מפתיע בטעמו שופע הפרי ודווקא בצורה טובה, קרי ללא טעמי עץ מעיקים ומיותרים. 140 שקלים לבקבוק, כוס - 47, חצי כוס - 28, טעימה - 11 שקלים

קברנה סוביניון 2012, יקב אדיר. קברנה גלילי קלאסי מיקב אדיר, השומר באופן עקבי על רמה גבוהה מאוד של יינות. חמיצות נהדרת לצד טנינים מאופקים ופרי מרוסן. יופי. 100 שקלים לבקבוק, כוס - 33, חצי כוס - 20, טעימה - 8 שקלים

רוסו 2009, יקב מיה לוצ'ה. מיכל ואמיר מ"'סיפורי יין" קנו את כל המלאי של היין הזה, המגיע מיקב הבוטיק הקטן והסודי במיוחד בכפר הרוא"ה של קובי ארביב, שהוא אחד מצוות הייננים של יקב רקנאטי. בלנד אדום של ענבי קריניאן, מכרם בעל מאזור הרי יהודה בתוספת השלמה של מעט ענבי פטיט סירה. יופי של יין, עשיר וחושני אבל לא כבד מדי, ובעיקר טעים מאוד. 245 שקלים לבקבוק, כוס - 52, חצי כוס - 30, טעימה - 6 שקלים

Chateau Latour Martillac 2009. יבוא אישי של אנשי "סיפורי יין". בלנד בורדולזי טיפוסי של קברנה סוביניון, מרלו ופטי ורדו מתת-האזור Pessac Leognan אשר ב-Graves שבגדה השמאלית של נהר הג'ירונד. בורדו אדום קלאסי ומצוין, שמייצג היטב את האזור המהולל הזה. 450 שקלים לבקבוק, כוס - 115, חצי כוס - 65, טעימה - 12 שקלים