הספר הזה משונה. הכריכה שלו משונה, השם שלו משונה, הגיבורים שלו משונים, המניעים שלהם משונים. אלמלא היה כתוב כל-כך טוב, כפסע היה בינו לבין הפארסה. אבל למזלו ולמזלנו הוא כתוב מצוין. לא פשוט לכתוב ספר שמרשה לעצמו לעסוק בנושאים כמו זכר השואה, יחסי יהודים-גרמנים, ישראלים בברלין, דור שני ושלישי, תוך כדי דריכה מודעת על כל המוקשים של הקלישאות המוכרות - ולצאת מזה בשלום. אמיץ להקביל בין הדור השני והשלישי "שלנו" ו"שלהם", בין הנוירוזות שלנו ושלהם, בין הסבתות שלנו לסבים שלהם. אלה ואלה מטורללים. כואב להיות צאצא של קורבנות. מערער להיות צאצא של המקרבן.
יש בספר שתי עלילות מקבילות, של נעמה, ישראלית דור שלישי לשואה ("אבל שואה סוג ב', כזה שלא נוח להביא לטקסים"), ושל תומאס, גרמני מתוסבך שמרגל באובססיביות אחרי הוריו המושלמים מדי, במאמץ למצוא את הסדק שדרכו יוכל לראות אותם באמת. שניהם חמושים במצלמות - היא עושה סרט תיעודי והוא מצלם פרויקט אמנותי. שניהם רוצים לחשוף את אותה אמת מצדדים שונים, לשניהם יש יותר במשותף ממה שהם חושבים.
מכל האמור לעיל ניתן להסיק בטעות שמדובר בעוד אחד מאותם ספרים עגמומיים של צעירים ישראלים וגרמנים המתמודדים עם זכר השואה והשלכותיה. הספר אמנם מתמודד עם הנ"ל, אבל אינו עגמומי כלל. להיפך, הוא מצחיק, אירוני, חכם ופרובוקטיבי, קריא, מרתק ויותר מכל - מקורי. אחת ההברקות שבו היא סוכנות הניצבים לסרטי שואה. מתברר שהמון סרטים כאלה מופקים באירופה, וצריך למצוא להם ניצבים רזים במיוחד, רובם למרבה האירוניה מגיעים ממזרח אירופה. "אתה רואה אותם שדופים, חלושים, עם מבט עצוב בעיניים ובבגדים הנכונים, וזה נראה ממש כמו אז", מתאר אמיר, בחור ישראלי שמחלטר כניצב בסרטי שואה, עם אקסטרה-בונוס: הוא באמת יהודי. זה מעלה כל כך את ערכו בשוק הניצבים, שאף שלא חסרים לסוכנות פולנים ואוקראינים צנומים, היא מטיסה אותו במיוחד מישראל, כדי שיכניס "אותנטיות" להפקה ויעזור לניצבים האחרים להיכנס לאווירה בעזרת זיכרונות אמיתיים של משפחתו.
"יש כאלה שלא ידעו הרבה לפני הפעם הראשונה, שלא בטוח שאכפת להם", הוא מספר לנעמה, שעושה סרט תיעודי על התופעה, "אבל מהר מאוד הם הופכים ליהודים רדופים. כל אחד, גם אם בהתחלה הגיע רק בשביל הכסף, השתנה כשהגיע לסט. משהו נדבק - מהאבק, מהזיכרונות שצפים, מהקולות, מהרכבות, מהפחד".
משחקי האמיתי והלא-אמיתי, האותנטי והמזויף, הסרט התיעודי והסרט המבוים, המאמצים המגוחכים של הגרמנים לתת גרסה מדויקת אך משופרת של העבר - כל אלה מביאים להתבוננות רעננה בשביל כבוש היטב, שחשבנו שרגלינו כבר הולכות באופן אוטומטי. צלר מצליח לומר עליו משהו חדש.
"להרוג את היהודון", שי צלר,
ידיעות ספרים
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
