הרזים ימשיכו לנגוס

אחד מהכללים בעולם חדלות-הפירעון אומר כי "חזירים קטנים ממשיכים להתפטם, וחזירים גדולים הולכים לשחיטה". המשפט הזה קולע גם להתפתחויות הצפויות בשוק הסלולר, בעקבות המבצעים האגרסיביים האחרונים של השוק, ופניית מתחרים קטנים כמו גולן-טלקום ללקוחות עסקיים. המהלכים הללו גרמו לצניחת מחירים עד ל-25 שקלים בחודש, ולצניחת שערי המניות של חברות הסלולר הנסחרות ואיגרות-החוב שלהן בעשרות אחוזים.

פרשני שוק התקשורת נחלקים היום לשני מחנות. איני מתכוון לחלוקה בין אלה שמתודרכים ע"י המפעילות הוותיקות לבין אלה שמתודרכים ע"י המתחרים החדשים, שהרי כל כתב ופרשן (וכל כלי תקשורת) לפי השקפת עולמו והאג'נדה שלו. אני מתכוון לחלוקה בין אלה שסבורים כי צניחת שערי מניות של חברות הסלולר ואיגרות-החוב שלהן משקפת את תחזית שוק ההון, שלפיה החברות הללו הולכות להפסיד ובגדול בשנה הקרובה, עד כדי סיכון לחדלות-פירעון, לבין אלה שסבורים כי חברות הסלולר הן עדיין רווחיות במידה מספקת כדי לעמוד גם בגל הנוכחי של התחרות העזה בשוק.

ניתוח כלכלי של שוק הסלולר מחייב הבחנה בין צד ההכנסות לצד ההוצאות. נתוני ה-EBITDA (רווח לפני ריבית, מסים, פחת והפחתות) של חברות הסלולר מראים דווקא שוליים סבירים המאפשרים ספיגה של ירידה נוספת בהכנסות מכל לקוח. זאת בהתחשב גם ביכולת של חברות הסלולר לגוון את מקורות ההכנסה שלהן מן הלקוחות באמצעות "חדירה" אל בית הלקוח, כמו למשל באמצעות שירות הטלוויזיה של סלקום.

שירות הטלוויזיה, שרווחיותו גבולית, מאפשר לסלקום "לתפוס" את המודם בבית הלקוח לצורכי שידורי הטלוויזיה, ודרך האחיזה במודם לספק ללקוח שירותים נוספים רווחיים, כמו אינטרנט וקו טלפון ביתי. אף שמחירי השירותים הללו נשחקו בשנים האחרונות, הם עדיין רווחיים נוכח הוזלה גדולה מאוד של העלויות, כגון הירידה בתעריפי התעבורה בכבלים התת-ימיים, שדרכם מגיעה קיבולת התקשורת לישראל.

הגישה הנעזרת בשירותי טלוויזיה כדי לפתוח דלתות של לקוחות במטרה לשווק שירותים אחרים, היא למשל האסטרטגיה של בזק זה שנים, המשתמשת בחברת הלוויין יס, שרווחיותה נמוכה, כדי לתת מענה עקיף לטריפל של הוט. בזק מציעה שירותי טלוויזיה שמהווים אלטרנטיבה להוט כדי לחסום את כניסת הוט לבית הלקוח, ולהמשיך למכור ללקוח שירותי תקשורת אחרים של בזק.

הבעיה הקריטית של חברות הסלולר אינה טמונה אפוא בירידת ההכנסות אלא בהוצאות המעיקות. המפעילות הוותיקות נאלצו להתייעל, ופרטנר למשל צמצמה באלפי עובדים את מצבת כוח-האדם שלה, שעמדה לפני שלוש שנים על כ-8,500 עובדים. מובן שצמצום כוח-האדם מתבטא ברמת השירות שמעניקות המפעילות, אבל הצרכן הישראלי אמר את דברו: הוא מעדיף לשלם פחות בשורה התחתונה גם על-חשבון ירידה ברמת השירות.

הבעיה העיקרית של חברות הסלולר הוותיקות היא ההוצאות הכבדות הנובעות מן המינוף: אותן חברות שחילקו בימי השפע דיבידנדים שמנים, ונטלו הלוואות כבדות מהבנקים ומשוק ההון כדי לממן את פעילותן ואת ההשקעות בתשתיות, נאלצות כעת, בשנים הרזות, לשרת חובות של מיליארדי שקלים. קשה מאוד להתחרות עם משא כה כבד על הגב בשוק תחרותי-אגרסיבי, נגד מתחרים קטנים לא-ממונפים, שבזכות הרגולציה של משרד התקשורת לגבי מפעילים וירטואליים, אינם זקוקים לתשתית משלהם ואינם נדרשים להשקעות הכבדות, כדי לתת שירות זול.

פה טמון הסיכון שמשתקף בשערי המניות של חברות הסלולר ובתשואות האג"ח שלהן: אותם שחקנים שמנים וממונפים יתקשו לשרת את החוב ברמת המחירים הנוכחית, בעוד מתחריהם הרזים והלא-ממונפים יאספו נתחי שוק, וימשיכו להתפטם.

הכותב הוא עורך דין