פירצה באבטחה

מארק ברנט וקווין נורטון חוששים שעיסוקם בתחום הסייבר-אבטחה יהביא למאסרם. נורטון היא עיתונאית שמסקרת האקרים ואת פועלם. ברנט הוא האקר, חוקר ויועץ סייבר-אבטחה. המונח "האקרים" מתפרש אצל רבים כתיאור שלילי של אנשים שפורצים למחשבים וגונבים כסף ומידע. זו טעות. האקרים הם אנשים שחוקרים, מחטטים, שוברים ומרכיבים מחדש תוכנה וחומרה כדי ללמוד איך מערכות עובדות, בין השאר כדי למצוא פירצות אבטחה ולסגור אותן. פורצים זדוניים מכונים קראקרים.

ברנט פרסם לאחרונה מאגר מידע של 10 מיליון שמות משתמש וסיסמאות תואמות, במטרה לסייע לחוקרי התחום. בדרך כלל, הוא אומר, חוקרים מפרסמים רק סיסמאות, אבל זה פוגע במחקר. פרסום שמות משתמש עם סיסמאות תואמות מאפשר, למשל, לבדוק עד כמה אנשים נוטים לכלול את שם המשתמש שלהם בסיסמה. זה כשל אנושי שמעצבי מערכות אבטחה צריכים לקחת בחשבון.

מה שמפחיד את ברנט ונורטון הוא המשפט של העיתונאי והאקטיביסט בארט בראון. ב-2011 פרצו קראקרים פעילים באנונימוס לשרת הדואר של חברת המודיעין סטרטפור גלובל אינטליג'נס. המסמכים פורסמו ברשת, ובראון פרסם לינק אליהם בערוץ צ'ט. הפרסום הזה היה אחד מסעיפי האישום במשפטו.

במסגרת עבודתה ככתבת סייבר-אבטחה, נורטון מעבירה מידע גנוב להאקרים ולמומחים כדי שיסייעו לה בניתוח הפריצות. היא חוששת ששיתוף מידע כזה עלול להביא אותה לספסל הנאשמים. ברנט חושש שפרסום מאגר השמות והסיסמאות יסבך אותו בצורה דומה, אף שהמידע עצמו כבר פורסם קודם לכן ברשת, וברנט ניקה אותו כדי למנוע איתור של המשתמשים.

"זה מגוחך שאני צריך לכתוב מאמר שמצדיק את שחרור המידע הזה מחשש לתביעה או הטרדה משפטית", כתב ברנט. "לא הגיוני שכל חוקר, סטודנט או עיתונאי צריך לפחד מרשויות החוק, שאמורות להגן עלינו ולא להשתמש בחוקים נגדנו".

נורטון, לעומתו, לא מוכנה להסתכן. במאמר פרישה שפרסמה באתר Medium.com כתבה: "יש לי משפחה לדאוג לה, ואני לא יכולה לבקש מהם להיכנס לאזור החוקי האפל הזה".