פורטפוליו | חנה רדו

משפחה: אימא הייתה בת ארבע כשהנאצים תפסו את סבא ואבא שלה בבלארוס, ומאוחר יותר רצחו אותם. היא ואמה ברחו מהגטו לביתה של העוזרת הפולנייה שהייתה להם, והיא הסכימה להחביא אותן מאחורי האח. הן התחבאו שם יותר משנתיים וחיו מקליפות תפוחי אדמה. אחרי שהרוסים כבשו את פולין, הן עלו ארצה. אבא בא ממשפחה מאוד עשירה באוקראינה. הוא הצטרף לפרטיזנים כשהיה בן 16 וכשהסתיימה המלחמה הוגלה לסיביר על-ידי המשטר הסובייטי. כשסטלין מת הוא שוחרר ועלה לארץ.

הורים: אבא ואימא הכירו דרך חברים, התיישבו בכרכור וילדו שבעה ילדים, מתוכם שלישייה ותאומים. אני הבכורה. היה לנו משק חקלאי, פרדס, מטע פקאנים, אבוקדו וכרם ענבים, ואימא עבדה כגננת.

ילדות: כרכור. נהגתי על טרקטור וריססתי פרדסים בארבע בבוקר. המצב הכלכלי היה טוב ואפילו טסתי לחו"ל שלוש פעמים עד גיל 18. למדתי לנגן על אקורדיון כי הפסנתר היה תפוס על-ידי אחים אחרים. חלמתי להיות חוקרת פילים.

שירות צבאי: נרשמתי לעתודה האקדמית כי להורים היה קשה להחזיק חמישה ילדים באוניברסיטה, אבל הרגשתי שזה לא בשבילי ועברתי לבה"ד 12. הייתי מ"מית טירונים ומדריכה בקורס קצינות.

רוני: בעלי. ד"ר לזואולוגיה ומומחה לפינות חי טיפוליות. הוא ידען גדול ומאוד צנוע. יש לנו שלושה ילדים ואנחנו מתגוררים ברמת אביב.

לימודים: שנינו למדנו ביולוגיה ואני הוצאתי תעודת הוראה כי צריך. לימדתי ביולוגיה ובמקביל עשיתי קורס מחשבים. סמי הירש, מי שהיה אז הבעלים של מועדון הקולוסאום בטיילת, שכר אותי כדי לפתח לו תוכנה לניהול המקום. באותה תקופה אבא נקלע לבעיה כלכלית והתגייסתי לעזור לו, ובלי שום ידע מוקדם בתחום, שחזרתי לו את הספרים שבע שנים אחורה. גיליתי שאני טובה במספרים ונרשמתי ל-MBA עם התמחות במימון.

קריירה: עבדתי שנה בחברת התרגום חבר המתרגמים ולאחר מכן בסטודיו לפרסום אוקיי. משם עברתי לשטראוס כמנהלת הכספים של מותג אחלה ולאחר מכן מנהלת הכספים של חטיבת המכירות. לפני 16 שנים הגעתי למקאן.

מקאן: אילן שילוח הכיר אותי דרך עופרה שטראוס וביקש ממני ליישם שם תוכנת סאפ כמו שעשיתי בשטראוס. עבדתי 24 שעות ביממה, והוכחתי לעולם ולעצמי שאני מסוגלת ליישם את התוכנה לבד. בראייה לאחור זה היה טירוף. הייתי מנהלת כספים במשך כמה שנים וכשאיריס בק הגיעה לתפקיד המנכ"לית, הפכתי סמנכ"לית התפעול של החברה.

מקאן ואלי: יזמתי את הקמת המשרד במצפה רמון. נכון להיום יש לנו 40 עובדים (18 מהם עשו רילוקיישן) ומחזור של 30 מיליון שקלים. הם מקבלים אלף שקלים השתתפות בשכר דירה ובונוסים שהעובדים במרכז לא מקבלים.

הדרום: ארץ אחרת והזנחה פושעת. כשהגענו לנגב חשבנו שנקבל תקציבים ממשלתיים כמו המשרד לפיתוח הנגב והגליל או עיריית אילת, אבל אין לנו סיכוי להתמודד עליהם כי הכול מגיע ישירות ללשכת הפרסום הממשלתית.

יום האישה הבינלאומי: הזוי שאין נשים בהנהלות של חברות ובדירקטוריונים ואני האישה היחידה בהנהלת איגוד הפרסום, מצב שאני פועלת לשנות בכל הכוח. אצלנו שכר העובדים לנשים ולגברים זהה ונמדד לפי הכישרון ולא לפי הג'נדר. מעבר לזה, הקמנו אתר לנשים מקצועיות ומומחיות שנקרא "פרסונה".

פנאי: התחלתי לרוץ בגיל 49 ואני רצה 10 קילומטרים פעמיים בשבוע, מתאמנת פעם בשבוע ב-TRX, ואוהבת לבלות עם הילדים.

נגינה: מנגנת עם הבן, אני על פסנתר והוא על גיטרה.

תפיסת עתיד: רואה את עצמי לפחות עוד עשור במקאן, ואעשה הכול כדי להגיע לשוויון מגדרי, כי אם יהיו יותר נשים בצמתי הכרעה, העולם יהיה טוב יותר.