העתיד שייך לנותני השירותים

יותר עובדי שירותים, יותר פרילאנסרים ויותר אנשים מרובי התמחויות - כך ייראה שוק העבודה בעתיד העתידן פרופ' דוד פסיג: כפי שהמדינה החליטה בשנות ה-80 להשקיע במעבר מתעשיות כבדות לתעשיות עתירות ידע, כך עכשיו היא צריכה לחשוב קדימה מהם מאפייני המקצועות ולהיערך בהתאם

"אנחנו רגילים לחשוב על עולם העבודה כבנוי ממקצועות, אבל מה שיקרה זה התפרקות. לא נראה תפקידים, אלא אנשים בעלי יכולות שמוכרים את השירותים שלהם למי שצריך. השינוי שעליו צריך להסתכל הוא לא של מקצועות שייעלמו או יחזרו, אלא איך ייראה שוק העבודה עצמו", אומרת נירית כהן, דירקטורית משאבי אנוש באינטל מרחב אירופה ומנהלת בלוג בנושא עבודה שבו היא מרבה לנתח את שוק התעסוקה העתידי. ברוכים הבאים לעידן ה"כלכלה על פי דרישה": יותר נותני שירותים, יותר פרילאנסרים, יותר אחריות אישית לניהול הפנסיה, אם בכלל יהיה מושג כזה "פנסיה", ופחות הגדרות מקצוע מקובעות. המגמה הזאת נותחה בהרחבה במאמר שפורסם בינואר האחרון ב"אקונומיסט", תחת הכותרת "Wokers on Tap".

קיראו עוד ב"גלובס"


"זה אולי לא פופולרי להגיד, אבל חלק מהבעיה של העדר תעסוקה הוא לא סוגיה של גיל אלא של מעבר", אומרת כהן, "פרילאנסרים זה מושג קצת היסטורי, אבל אין ספק שהמשרות יהפכו להיות לפי דרישה. כבר היום צעירים עובדים במקביל בכמה דברים. גם העבודה עוברת אל הענן. אפשר לראות את זה בהיי-טק - חברות סטארט-אפ לא הולכות לחברות אחרות אלא לנותני שירותים. אתה כבר פחות מוגדר על ידי המקצוע שלמדת באוניברסיטה. ההגדרה כבר היום היא הרבה יותר 'עגולה'. הרי לכולם יש תחביבים, וככה אתה יכול להרכיב לעצמך הגדרה מקצועית".

מה יהיה על מי שלא יכולים למכור יכולת. מה יהיה עליהם?

"אני לא מסכימה. נכון שיש אנשים שפחות מתאים להם המודל הזה. מעברים הם קשים, אבל לצעירים היום יהיה קל יותר".

אז לאנשי טכנולוגיה יהיה קל יותר להשתלב בשוק?

"אני לא מאמינה. גם העתידן פרופ' דוד פסיג, העוסק בעניין זה (ראו בהמשך - ש"ד), אומר שמי שהרוויח הכי הרבה כסף הם לא אלה שהמציאו את הטכנולוגיה החדשה, אלא האנשים שהמציאו שירותים סביב הטכנולוגיה".

בואי נפשט קצת. אם אני רוצה לבחור היום מקצוע שיהיה טוב לעוד עשר שנים, מה כדאי לי ללמוד?

"אמרתי לבנים שלי שהעולם הזה דורש אלגוריתמים ומתמטיקה ברמה גבוהה. זה בוודאות יהיה משמעותי. וכמובן, המגמה שלא לעצור במקצוע אחד מוגדר. לא לחשוב שיש משהו שאנחנו עושים בעבודה והוא מופרד מדברים אחרים".

לדברי כהן, המערכות הפירמדיליות המסורתיות, שבהן המנהלים הם בעלי הידע והעובדים הם חסרי הידע, מתחילות להשתנות. "את השינוי ניתן לראות במקומות גמישים יותר. אפל, לדוגמה, עושה כבר היום כסף מאפליקציות שכתבו אנשים שהם בכלל לא עובדי החברה. הם דוגמה לאקו-סיסטם משתנה. אם פעם מיקרוסופט מכרה תוכנה ואינטל מכרה חומרה, היום מי שמייצר את התוכנה שאנחנו צורכים בסמארטפון זה ההמון, ואפל גורפת רווח מעבודה של אנשים שהם לא על הפיירול שלה. יש לה מערכת כלכלית חדשה".

האם השינוי הזה לא יגרום בעיות כלכליות-חברתיות?

"אפשר להניח שבמקרה כזה יהיו יותר בעיות של הבטחת הכנסה. רק באחרונה נוצרה ההבנה הנוגעת לחיסכון הפנסיוני, שאנשים אינם עובדים באותו מקום לאורך כל חייהם. אנחנו עדיין חושבים על הפנסיה כאחריות המעביד, אבל המחשבה הזאת תשתנה כשנבין שאנחנו אלה שננהל אותה".

גם מוסדות כמו מע"מ, מס הכנסה וביטוח לאומי יצטרכו להתאים את עצמם לכלכלה על פי דרישה, הבנויה על פרילאנסרים.

"נכון, אבל במבט לאחור כבר יש התקדמות. 'עבודה מהבית' היא מונח מקובל הרבה יותר מבעבר. סטארבקס בארה"ב הייתה מהראשונות שהכניסו WiFi לסניפים. הם הבינו שיש בכך יתרון, שיש אנשים עצמאים שישתמשו בשירותי משרד, והם מציעים אפילו שירותי IT. התפיסה השתנתה. בישראל פועלת חברת Wework שמציעה חללי עבודה. הקונספט של להיות עצמאי ולקבל תשתיות הולך וצומח".

ומה לגבי אחריות המדינה להבטחת הכנסה?

"זה ביטוי ישן. כאמור, גם פנסיה לא תהיה בעוד כמה שנים. השירותים האלה מסתמכים על הקונספט שבו אנשים עובדים באותו ארגון לאורך זמן. לפי מחקר שעשה מריל לינץ' בארה"ב, המספר הגדול ביותר של עסקים קטנים נפתח על ידי אנשים שחצו את גיל 45. במריל לינץ' הבינו שזו אוכלוסייה שמשתלם להלוות לה כסף. הבטחת הכנסה זה מונח המותאם לשוק של שכירים".

יהיו עדיין שכירים בעוד עשור-שניים?

"ודאי, אבל לא באותו היקף ולא באותו קונספט".

בישראל, הרעיון של כלכלה לפי דרישה עדיין בחיתוליו, אבל "הפעילות הזאת הרי חוצה מדינות, ואפשר לעבוד גלובלית", אומרת כהן, "זה יצליח בישראל אם ניצור תשתית נכונה, כמו שעשינו כשפותחו הסטארט-אפים. היום יש אמנם קרנות הון סיכון, אבל צריך יהיה לדאוג לעודד את מומחי הידע. עניין נוסף הוא חינוך למדעים. צריך לעודד אותו כדי שזה יתפתח".

אבל זה עניין של כישורים אישיים.

"ברור, אבל בסיס היכולות הוא רחב. היום יש אוכלוסיות שלא משתתפות בשוק העבודה. לחרדים קשה לבוא לעבוד בבניין מעורב, אבל יהיה להם פוטנציאל רב יותר אם יוכלו לעבוד מהבית. ובכלל, גם לבעלי יכולות שונות, נמוכות או גבוהות, יהיה מקום. כבר היום, באמצעות החברה הישראלית פיבר, אנשים מציעים את המיומנויות שלהם בעבור 5 דולרים. האתר ג'ובס פור מאמס נותן שירות לנשים שלא רוצות לחזור למשרה מלאה ועובדות במשרה חלקית מהבית".

ובכל זאת, אני חוזרת לעניין אחריות המדינה. האם היא לא אמורה לדאוג גם לרווחת האזרח?

"המדינה תצטרך לעשות התאמות מיסוי, למשל, אבל השאלה היא אם תפקיד המדינה הוא לתת לאזרח דגים או חכה. המדינה צריכה לעודד מקומות שלא מעודדים את עצמם. דברים מסוימים ייצאו מאחריות המדינה ואחרים ייכנסו, וכרגע אני לא יכולה להצביע מה הם יהיו. ברור שחיסכון פנסיוני הוא חשוב, אבל כמו סימני השאלה האחרים שעולים, הוא גם הזדמנות לשינוי. בעתיד תהיה עבודה מעבר לגיל הפנסיה, הקונספט הזה של גיל פנסיה ייגמר. גם המילה 'פנסיה' תיעלם. ההגדרה של מקצועות תשתנה. היכולות שלנו הן שיהיו חשובות".

יתרונות לימודי הספרות

"מדי שנה מתפרסמים ספרים שמדברים על מקצועות ותתי-מקצועות", אומר העתידן פרופ' דוד פסיג, "יש כ-3,000-3,500 מקצועות בעולם, כולל תתי מקצועות. 10%-20% מהם משתנים - לפעמים השינוי הוא בהכשרה, ולעתים הם נעלמים לחלוטין". פסיג מזהיר שמדובר בתהליך שאנחנו עלולים שלא לזהות בזמן. "בין 10% ל-20% מהמועסקים בתחום מסוים צריכים להביא בחשבון את השינויים הצפויים בתחומם, ומדובר בהרבה מאוד אנשים בעולם", הוא אומר, "בשנת 2050 אנחנו מדברים על 10 מיליארד תושבים, ובישראל אנחנו צופים שיהיו 15 מיליון. אם 20% מהם יהיו חייבים לעשות שינוי, והם לא יצליחו לעשות זאת, אנחנו נעמוד בפני בעיה".

כפי שניתן ללמוד מנתוני משרד העבודה האמריקאי על המקצועות מהירי הצמיחה, אחד הענפים שצפויים לצמוח הוא ענף השירותים (ראו טבלאות). "המין האנושי זקוק תמיד לאנשי שירותים - מבריאות, דרך פיננסים וחינוך ועד ביטחון", אומר פסיג. "אנחנו מניחים היום ש-70% מהמקצועות בעתיד יהיו של נותני שירותים. עם זאת, חשוב גם במקרה הזה להביא בחשבון שההגדרה של רואה חשבון בעוד עשרים שנה תהיה שונה מזו של רואה החשבון שאנחנו מכירים היום, ואם ההכשרה לא תשתנה בהתאם, תהיה לנו בעיה".

פסיג מדגיש את חשיבות ההכשרה ומבקש להפנות את תשומת הלב לצורך בעדכון מנגנוני המדינה לשינויים. "הרי מורים יהיו גם בעתיד", הוא מסביר, "אבל ההגדרה שלהם תצטרך להיות אחרת. אנשי פיננסים יהיו חייבים לשנות את הכשרתם, ההגדרה הנוכחית של לימודי הכלכלה לא תתאים למוסדות הפיננסיים העתידיים".

תוכל להצביע על השינוי?

"כן, אם אדע אילו טכנולוגיות יתפתחו. יש מגמה בולטת במיוחד של מקצועות המורכבים מקומבינציה של חמישה-שבעה תחומים יחד. האוניברסיטאות המובילות כבר מכנות את המחלקות שלהן בשמות כאלו. אנחנו קוראים לזה מולטי-דיסציפלינריות, להבדיל מאינטר-דיסציפלינריות. המגמה הזאת מכבידה מאוד על ההכשרה כפי שאנחנו מכירים אותה היום. מובן מאליו שתואר ראשון כבר לא יספיק כדי לענות על הצורך להיות 'מולטי'. זו ללא ספק מגמה ברורה שמתפתחת.

"מגמה נוספת וחשובה אף יותר היא אנטי-דיסציפלינריות. התעשיות העתידיות זקוקות למורכבות. לשם כך הן יהיו חייבות להעסיק אנשים שייצרו רעיונות מורכבים ויידעו להתמודד עם צרכים של תחומים הסותרים זה את זה. אם אנחנו רגילים לחשוב על אנשים שלמדו כלכלה ומינהל עסקים, בעתיד הלא רחוק נזדקק לשילובים אחרים לגמרי כמו למשל כלכלה וספרות או כלכלה והנדסת חשמל. שילוב בין מתמטיקה וביוטכנולוגיה. תחומים שעשויים ליצור דיסוננס. שם בדיוק נמצאים המקצועות החדשים, כי המאפיין המרכזי של המוצרים החדשים הוא המורכבות".

נראה שהמגמה הזאת כבר נותנת אותותיה. "תחום החשמל זה פיזיקה, אבל גם ביולוגיה, מחשבים ומשפט", אומר פסיג, "לכן ככל שתצליח לייצר הכשרה אנטי-דיסציפלינרית תהיה מוכן לאותם מקצועות שעדיין אי אפשר להגדירם. הסתירה בתוכם היא משמעותית, ומהווה יתרון תעסוקתי. במוסדות אקדמיים כמו MIT כבר יש מחלקות שבנויות על תחומים שאין בהם שום שיח. זה מה שיביא רעיונות חדשניים, והאמת היא שהשם של התפקיד כבר פחות יהיה רלוונטי".

אנחנו רגילים לחשוב על עצמנו כבעלי נטייה הומנית או ריאלית. יהיה קל למצוא אנשים שיענו לדרישות התפקיד?

"זה יהיה האתגר הגדול. אנשים נוטים להגיד, למשל, שבעתיד יצטרכו יותר מהנדסי גז. אבל זו לא מגמה וזה לא התהליך. להביט על זה כך, זה לעשות אינטרפולציה לינארית, כלומר לחשוב שאם יש גז טבעי אז נצטרך גז טבעי. אבל אם נחשוב עשורים קדימה, יש צורך באקדמיה מסביב, ובהכשרות מתאימות".

ויש גם דוגמאות מבית לתהליכים שישראל השתתפה בהם בהיסטוריה הלא רחוקה. "בשנות השמונים, מדינת ישראל עשתה מהלך מובנה וסדור כשאמרה, אנחנו רוצים לעבור מתעשיות כבדות לתעשיות מידע. כך, בשנות ה-70 וה-80 השקיעו בזה, ובשנות ה-90 באמת הייתה כאן פריחה, והיום אנחנו מדינה של סטארט-אפים. זה קרה כי הייתה מחשבה סדורה, עם מחלוקות אמנם, אבל תכננו איך להניע. זה לא קרה סתם. באותו אופן בדיוק צריך לחשוב קדימה מהם מאפייני המקצועות. הרי בשנות ה-70 לא ידענו מה זו מערכת הפעלה, לא הכרנו את ה-PC, אבל כן ידענו שהמין האנושי נכנס לתעשיות מידע שהמאפיין שלהן הוא מקצועות כמו הנדסה ומתמטיקה. אני, בתחילת שנות ה-90, הבנתי שתחום הננו-טכנולוגיה, שהיה אז בבחינת מדע בדיוני, ילך ויתפתח. והיום במבט קדימה, אני מבקש להזכיר שהמין האנושי מתקדם לשלב אנטי-דיסציפלינרי. פריצות הדרך לא יהיו באותו תחום, אלא דווקא בתחומים סותרים".

הטרנדולוגית עדי יופה מזהה אותה מגמה. "קצב השינויים, בעיקר של הטכנולוגיה, גדל עד כדי כך, שמתקיים מעבר מאנשים שתפקידם לכתוב קוד ייחודי לאנשים שיש להם היכולת לחבר בין כל הטכנולוגיות שכבר נמצאות 'על המדף'. השינוי הזה מצריך התאמות: מהנדסים ילמדו מיומנויות על חשבון שפות תכנות והפרופיל האנושי שלהם ישתנה. אנחנו רואים כבר היום יזמים טכנולוגיים שמגיעים מתחומים שונים ולאו דווקא מהתחומים הקלאסיים של לימודי הנדסה טכנולוגיים. האתגר של מהנדסי טכנולוגיה, למשל, יהיה לדעת לחבר יכולות ולגבש קונספט חדש ולא להמציא את הגלגל".

העובדים שנמצאים בסיכון

בנובמבר האחרון פרסמה המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, בראשות יוג'ין קנדל, מצגת שכותרתה "עולם העבודה העתידי והשלכות על התעסוקה בישראל", ובה תחזית לגבי הענפים הנמצאים בסכנה, אלה שיתפתחו, וכמובן תחזית על המגמות בשוק העבודה העתידי. לפי המועצה, אם ישראל מעוניינת לאמץ את הגרסה הצפון אירופית של שוק העבודה, שבה האדם עומד במרכז (שיאה של המגמה יהיה ככל הנראה בעלייה במספר עובדי הפרילאנס), עליה להיערך כבר עכשיו ולעצב את אופן הכשרת העובדים ולגבש מודל יחסי עבודה.

באשר למקצועות עצמם, הערכות המועצה תואמות במידה מסוימת את המגמות שעליהן מדברים פרופ' דוד פסיג ונירית כהן: תכונות כמו יצירתיות, יכולת תגובה לסביבה משתנה ואינטליגנציה רגשית יהיו יתרון למועסקים, ומנגד מקצועות המבוססים על חזרתיות ונהלים עומדים בסכנת הכחדה. כך, לדוגמה, מתווכים, זבנים, קופאים ומנהלי חשבונות יהיו מקצועות שהביקוש להם ילך ויפחת (או ליתר דיוק, בשפתו של פרופ' פסיג, תימצא להם הגדרה חדשה). על פי המועצה הלאומית, מדובר בכ-0.9 מיליון עובדים בשוק העבודה הישראלי של היום. לעומתם, 1.1 מיליון המועסקים בתחומים כגון בריאות וסיעוד, חינוך, מחקר ופיתוח, וניהול, נמצאים בסיכון נמוך יחסית. מבחינת מיליון עובדים אחרים, המועסקים היום בתחומי הפיננסים, הכלכלה, ההוראה והתעשייה, העתיד עדיין אינו ברור והסיכון מוגדר בינוני.

שירי דובר