כך "מורחת" קרנית פלוג את תוכניותיו של משה כחלון

קרנית פלוג ומשה כחלון ישבו אתמול (ב') ראש אל ראש. רק שניהם. בלשכתה. הוא נתן לה את הכבוד המגיע לה. מרגע שייכנס לתפקידו היא תבוא אליו, ללשכתו, ותמתין על הספסל בחוץ. כי כך כתוב בפרוטוקול.

האם זו תחילתה של ידידות מופלאה או פתיחתו של עימות קשה? התשובה מסובכת: הוא לא יתקוטט איתה, אבל הוא לא יסכים איתה. לא יוותר לה. ברור לו שהיא רוצה לשמר את הקיים, והוא רוצה לזעזע את הקיים. כחלון יצטרך ללמוד במהירות איך לענות לפלוג, איך לעצור מראש את השימוש המיומן בשפה כלכלית מתוחכמת ובתירוצים מרשימים או מאיימים (זהירות, יציבות!) של בנק ישראל וכיצד להתמודד עם הסחבת האופיינית לבנק המרכזי בכלל ולפיקוח על הבנקים בפרט.

כדי להזיז משהו, הוא חייב להביא לצדו את ראש הממשלה בנימין נתניהו. וזה לא קל. כלל לא בטוח שנתניהו בא הפעם לעבוד בכלכלה, לא ברור אם שימר משהו מיצר הרפורמות של פעם, אם אכפת לו מה קורה ביחסי בנקים-משקי בית, אם הוא מוכן, מסוגל, לצאת לעוד מלחמה מול הבנקאים (אחרי הרפורמה של ועדת בכר מ-2005).

לכחלון אין זמן לברברת. בעוד שנתיים הוא כנראה יעמוד שוב לבחירות. אולי גם קודם, לאור העובדה שמדובר בקואליציה זעירה של 61 מנדטים ואביגדור ליברמן יבקש לחסל מבחוץ את כל הרפורמות, ודאי הבנקאיות.

פלוג רצתה לדבר עם כחלון על הדבר שנראה לה חשוב ביותר: אתגרי המדיניות הפיסקלית. כחלון רצה לדבר עם פלוג על הרפורמה בבנקאות והפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים. 6 שורות ארכה הודעת דובר בנק ישראל על הפגישה אתמול. הדבר שבלט לעין, הרגיז את בנק ישראל, הוריד את הילת המנצח שכחלון הולך איתה כבר זמן, שימח את הבנקאים ודי הצחיק את הציניקנים המנוסים הוא צמד המילים: "תוקם ועדה". ועדה זה דבר נחמד. נותנת שקט לכמה שנים, עד שתיגמר הקדנציה.

תזכורת מהוועדה האחרונה שניסתה לטפל בבנקים

"הצוות לבחינת הגברת התחרות בענף הבנקאות" בראשות המפקח דודו זקן מונה בדצמבר 2011. ביולי 2012 הוא פרסם המלצות ביניים ובמארס 2013 - המלצות סופיות. ומאז? לאט לאט החל היישום, אך הסעיף הדרמטי ביותר בדוח - חובת הפקת תעודת זהות בנקאית לכל לקוח, עם דירוג האשראי שלו, ותפורסם לכל המוקדם ב-2016, ארבע-חמש שנים אחרי שהחליטו על הקמת הוועדה.

תוכנית הממונה על ההגבלים דיוויד גילה למיקרו-רפורמה בכרטיסי אשראי, שרק תאפשר התקשרות של חברות סליקה עם מערך המחשוב של חברת שב"א (שירות בנקאות אוטומטיים), שבשליטת ארבעה בנקים, הוצגה באמצע 2013, נקבעה למימוש ב-2015, ונדחתה בינתיים ל-2016.

כתב המינוי של הוועדה לבחינת הסדרי חוב במשק, ועדת יעל אנדורן, ניתן במאי 2013. דוח ביניים פורסם באפריל 2014. רק השבוע, אפריל 2015, כשאנדורן וזקן כבר בדרך החוצה, העביר זקן הוראות לעניין חובות התנהלות הבנקים במתן אשראי גבוה לתאגידים גדולים, וגם שם חלק מהיישום יחל רק בשנה הבאה.

עכשיו החליטו פלוג וכחלון על עוד ועדה. ועדה שתבחן דרכים לקידום התחרות באשראי למשקי בית ולעסקים קטנים. מריחת זמן? נראה שכן. אבל יותר מזה, הדבר נשמע כמו "בוא מוישה נדחה את הריב לזמנים אחרים". אולי עד אז יהיו בחירות נוספות, תיגמר הקדנציה, ראש הממשלה יתערב, הבנקאים ישתיקו את כחלון... נראה.

חייבים שחקן חדש

משה כחלון הציג לפני הבחירות תוכנית לשיפור התחרות במגזר הבנקאות. התוכנית כללה כמה סעיפים, ובהם דרכים להכנסת שחקנים חדשים לענף, אולם הסעיף שמשך את עיקר תשומת הלב הוא הוצאת חברות כרטיסי האשראי מידי הבנקים.

בניגוד לרוב סעיפי התוכנית המורכבת (באופן שהולם את ענף הבנקאות המורכב), שייקח זמן ליישמם ולראות תוצאות, הוצאת חברות כרטיסי האשראי היא פשוטה ומהירה יחסית ליישום. על הנייר זה נשמע נהדר: נוציא את חברות כרטיסי האשראי מהבנקים העושקים, ניצור או נחזק שחקנים חדשים בענף הפיננסים, שבניגוד לבנקים לא יגבו מחירים מופקעים, וכולנו נרוויח. אלא שהמציאות פחות פשוטה, וכלל לא בטוח שצעד כזה ישפר את מצב הצרכנים. אם בכל זאת מבצעים את התוכנית, היא חייבת להיעשות בליווי צעדים משלימים, שיוודאו שלא ניוותר לבסוף עם מחירים שלא רק שלא יורדים, הם עולים.

ראשית, יש לזכור שמכירת חברות כרטיסי האשראי לא תשנה את מפת הענף. עדיין יהיו בו רק שלושה שחקנים, ורק הבעלים שלהם יתחלפו. בסלולר, לדוגמה, זה לא ממש שינה מי הבעלים. כל עוד היו רק שלושה שחקנים, המחירים נותרו גבוהים.

לא רק זאת, מי שיקנה את חברות כרטיסי האשראי ישלם עליהן מחיר לא מבוטל בסדר גודל של כ-2 מיליארד שקל בעבור כל חברה. עם כל הכבוד, אף אחד אינו פילנתרופ. מי שיקנה את החברות ירצה לראות עליהן רווח, ולא פחות חשוב - להחזיר גם את ההלוואות שסביר להניח שייקח כדי לממן את הרכישה. איך משביחים ומחזירים הלוואות? תשאלו את חברות הביטוח שקנו את קופות הגמל מהבנקים או את זהבית כהן שקנתה והשביחה את תנובה - פשוט מעלים מחירים.

שני התחומים הבעייתיים ביותר בפעילות חברות כרטיסי האשראי הם עמלות הסליקה שנגבים מבתי העסק והריביות שנגבות ממשקי הבית בגין ההלוואות שהם נוטלים. בתחום האשראי החוץ-בנקאי, חברות כרטיסי האשראי אינן מהוות תחרות אמיתית לבנקים שבבעלותם. מדובר אמנם בתחום צומח בחברות כרטיסי האשראי, אך נתח השוק שלהן בתחום האשראי למשקי בית עדיין נמוך ועומד על אחוזים בודדים.

מי שיקנה את חברות כרטיסי האשראי עשוי להחליט ללכת על אסטרטגיית נתח שוק ולהוריד מחירים כדי לצמוח, אבל הוא גם עשוי להסתכל על נתוני הריביות בחו"ל ולראות שחברות כרטיסי האשראי גובות שם ריבית שמגיעה גם ל-20%, ואז להחליט שיותר פשוט ליישר איתן קו, להעלות מחירים ולהגדיל את הרווחיות.

 בעוד באשראי העסקי

ומה באשר לעמלות הסליקה? עמלות הסליקה הנגבות מבתי העסק אמנם נמצאות במגמת ירידה, בשל מגבלות שהטיל הרגולטור לאורך השנים בתחום הזה, אבל התמונה מורכבת יותר: בעוד שלרשתות הגדולות יש כוח מיקוח ומודעות לשינויים ברגולציה, והן דורשות ומקבלות עמלות סבירות,בבתי העסק הקטנים והבינוניים המצב שונה, והם סופגים לא אחת דווקא עלייה לא מבוטלת בעמלות. רק באחרונה ביצעו חברות כרטיסי האשראי גל של העלאות למאות בתי עסק, וחלקן לא שמו לב. ישנה בעיה בשקיפות וב"ג'ונגל" שבו מתנהל כל תהליך התמחור, אבל האם העברת הבעלות תשנה את המצב?

וכמובן, עולה גם השאלה מי יקנה את חברות כרטיסי האשראי. חוק הריכוזיות מגביל גופים ישראלים רבים ברכישת החברות. האם חברות הביטוח יכולות לרכוש? כלל לא ברור, וגם לא ברור אם נכון יהיה לחזק אותן. אפשרות נוספת היא גופים זרים, כמו קרנות השקעה שדווקא עשויות להתעניין, אבל לגופים אלה אין ממש סנטימנט לשיקולים חברתיים כמו הורדת מחירים, וסביר שאם יקנו את החברות יהיה זה כדי להשביח ולהרוויח דווקא באמצעות העלאת מחירים. מי שעוד עשוי להרוויח הם הבנקים שימכרו את החברות במחיר מפולפל, כפי שעשו בעקבות ועדת בכר, ירשמו רווחי הון מכובדים וימצאו כרגיל את הדרך לפצות את עצמם על אובדן ההכנסות (מי אמר העלאת עמלות שמשלמות חברות כרטיסי האשראי והלקוחות לבנקים?).

אז מה בכל זאת? בואו לא נהיה פסימים. צריך ואפשר לשפר את המצב בשוק כרטיסי האשראי, אבל הדרך האפקטיבית ביותר לעשות זאת היא הכנסת תחרות לענף, כפי שנעשה בתחום הסלולר.בתחום עמלות הסליקה, יש לפעול להכנסת שחקן חדש. אמנם בנק ישראל מקדם זאת לאט לאט, אך בתוך קביעת כללים נוקשים. כחלון צריך להקצות סכום של 100-150 מיליון שקל לשחקן חדש, שיזעזע את השוק. לא מדובר בסכום דרמטי מבחינת האוצר, ומנגד הוא עשוי לשנות את השוק ולשפר את מצבם של בתי העסק.

שחקן חדש שלא צריך להחזיר לעצמו עלויות (בניגוד למצב שבו הוא רוכש חברת כרטיסי אשראי), ויקבל סכום שיעזור לו לצלוח בקלילות את מגבלות ההון של בנק ישראל, יכול לזעזע את שוק הסליקה ולהתחיל מלחמת מחירים כפי שהייתה בענף הסלולר, כאשר נכנסו גולן טלקום והשחקנים הנוספים.

באשר לתחום האשראי למשקי בית, כאן חובה לקדם ובמהירות את חוק נתוני אשראי שנגרר זה זמן רב. רק הוספת חובת דירוגי אשראי חיוביים, באמצעות סוכנויות דירוג, לכל לקוח, תאפשר מתן אשראי בתנאים טובים יותר למי שיש לו היסטוריה חיובית של החזר חוב. נכון להיום, המידע מצוי רק בידי הבנקים, בעיקר שני הגדולים - פועלים ולאומי. חברות כרטיסי האשראי אינן יכולות להשתמש במידע הזה, וכך הן מסבירות את ריביות הנשך שלהן.

מלבד חוק נתוני אשראי, כחלון יהיה חייב לקדם מתן ביטוח פיקדונות, כדי לקדם תחרות באשראי קמעונאי. זה יגדיל את מקורות האשראי. עוד צעד הכרחי הוא יצירת תשתית טכנולוגית משותפת, שתאפשר מידע לגופים חדשים, בכל סגנון שהוא, שירצו להיכנס לשוק.

לכחלון יש תוכנית סדורה לענף הבנקאות, אבל היא חייבת לבוא "כמקשה אחת" ולכלול את כל הסעיפים שדיברנו עליהם. בשביל זה צריך הסכמות: ראש ממשלה, נגידה, מפקח/ת, שר אוצר ואז כנסת. רק הסכמות כאלה יצרו כוח חזק מול בעלי האינטרסים - בנקאים, אנשי ביטוח, בתי השקעות, פקידים, עורכי דין, רואי חשבון יועצי תקשורת, מאכערים של פיננסים ועוד ועוד.

הלוואות המונים

עניין נוסף, המתפתח ומתקדם בצעדי ענק בעולם, הוא חיזוק החלופות החברתיות למתן אשראי לעסקים ומשקי בית. מה שנקרא P2P (רש"ת: PEER TO PEER). פלטפורמה המאפשרת לאנשים לקבל באופן ישיר הלוואות הממומנות על ידי אנשים אחרים, משקיעים. הלווה מקבל הלוואה בתנאים המתאימים לו, והלווה, המשקיע, מקבל החזר חודשי על כספו (אלטרנטיבה להשקעה באג"ח). הפלטפורמה האינטרנטית מקשרת בין השניים וחוסכת את הצורך בתיווך המוסדות הפיננסיים הקלאסיים - בנקים, חברות כרטיסי האשראי, בתי השקעות, חברות ביטוח - וזאת בשקיפות ובפשטות תפעולית, ובאמצעות מודלים טכנולוגיים מתקדמים שמחליפים את הליך החיתום הבנקאי.

יש מדינות, אנגליה למשל, שבהן הממשלה מזרימה כספים באמצעות בנק ממשלתי שהיא הקימה (כמו בנק הדואר שלנו, אם יתאושש), ומאפשרת פעילות P2P. בשנתיים האחרונות קמו בארץ כמה חברות שמפעילות את הפורמט האינטרנטי הזה, והן משרתות כבר אלפי לקוחות. חלקם להלוואות קטנות יחסית, חלקם למחזור הלוואות שנלקחו מהבנקים או סגירת המינוס בחשבון הבנק. בהכוונה נכונה, האוצר למשל יכול לתת הטבות מס גם לחסכונות ארוכי טווח בפלטפורמה האינטרנטית; הוא יכול לאפשר לגופים מוסדיים לתת הלוואות קצרות לציבור באמצעות הפלטפורמות הללו, ואפילו מוזכרת אפשרות למתן אשראי לעסקים קטנים בערבות מדינה, באמצעות המערכות הללו.

אבל לצד זאת, חייבים גם לפתח רגולציה על אותם גופים, שאין עליהם היום כמעט פיקוח; רגולציה שתגביר את אמון הציבור בפלטפורמות הללו ותאפשר את צמיחתן, ומנגד תתאים לאופי הפעילות שלהן ולא תחנוק ותקבור אותן. רגולציה כזו צריכה להתפתח מהר, משום שאם נראה חברה כזאת נופלת או מתנהלת בצורה עקומה, הדבר יכתים את התחום כולו ויגרום לציבור להתרחק.

ואם כל זה לא ילך, מטעמים כאלה או אחרים - פחד או אינטרסים - יש כאלה שכבר מדברים על פתרון זמני: להטיל פיקוח על מחירי האשראי של חברות כרטיסי האשראי. זהו פתרון קשה, אנכרוניסטי, שהרי תחרות היא תחרות ובטח לא פיקוח מחירים. אבל כל עוד גובה הריבית של הגופים הללו כה גבוהה, וכל עוד המערכות לא יאפשרו לרפורמות להתבצע - זה עוד עלול להיות הפתרון היחיד.

בנק ישראל מציע: פטור מדרישות הון לאגודות אשראי זעירות

הפיקוח על הבנקים פרסם היום מתווה סופי להקמת אגודות בנקאיות, לאחר שקיבל את הערות הציבור שהוגשו בעקבות המתווה הקודם שהציג והתייחס לחלק מהנושאים.

אמנם בסוגיה המרכזית - דרישות ההון - נותר עדיין התנאי המרכזי לקבלת רישיון, והוא הצגת הון עצמי של 75 מיליון שקל, אך בנק ישראל מציע להעניק פטור מדרישת הון לאגודות אשראי זעירות. הבנק המרכזי אינו מפרט מהי ההגדרה של אגודת אשראי זעירה, ומציע שהדבר ייקבע בתיקון חקיקה.

ככלל, אגודת אשראי בנקאית היא גוף שבו הלקוחות הם למעשה הבעלים שלו, כך שרווחיו מיועדים לצמיחת הבנק ולא לחלוקת דיבידנד. גוף כזה משרת את הלקוחות ואמור להציע שירותים בנקאיים במחיר אטרקטיבי.

"פעילות של אגודה זעירה אינה מהווה סיכון מערכתי ליציבות הפיננסית, בשל גודלה ומאפייניה המוגבלים, ולכן יכולה להתקיים שלא תחת מסגרת רגולציה יציבותית", כותבים בבנק ישראל. בבנק ישראל מציעים שלאגודות כאלה תיקבע רגולציה נפרדת במסגרת הצוות לבחינת רגולציה על נותני שירותי מטבע שמוביל משרד המשפטים.

חידוש נוסף במתווה נוגע לנושא תשתיות הטכנולוגיות, המהוות היום חסם כניסה משמעותי לכניסה לפעילות בענף. בנק ישראל מתכוון לקדם חקיקה שתאפשר לבנקים הקיימים לספק שירותי מחשוב לאגודות בנקאיות במסגרת הסכם מסחרי שיכלול פיקוח על המחיר. שימוש בתשתיות מחשוב קיימות יוזיל באופן משמעותי את עלויות ההקמה של האגודה.

אגודה בנקאית אמורה לתת שירותים בנקאיים רק לחבריה, אך בנק ישראל יאפשר לאגודות שבהן חברי האגודה הם בעלי הכנסה נמוכה לקבל פיקדונות גם ממי שאינו חבר באגודה. גיוס הפיקדונות הוא תנאי הכרחי לאגודה בנקאית לצמוח באשראי, שכן הפיקדון הוא המקור לקבלת האשראי.בתחום דרישות ההון, נעשה שינוי באופן חישוב ההון: במקום לדרוש יחס הון עצמי של 15% מתיק האשראי, הדרישה תהיה ליחס של 10% הון עצמי לסך המאזן של האגודה.

"המתווה הנוכחי יקל על מיזמים כלכליים חברתיים לפעול ולצמוח ולהתפתח לגוף בנקאי שיתופי", מסר המפקח על הבנקים דודו זקן. "במקביל אנו פועלים להבטיח את יציבות הגופים, שכן פגיעה ביציבות של אגודה בנקאית עלולה לפגוע במהלך כולו ולהפחית את פוטנציאל התחרות במערכת".