שלושה הליכי בוררות

היום קצת קשה לדמיין זאת אבל עד למהפכה האיראנית של 1979 שררו בין ישראל לאיראן יחסים קרובים ביותר. כל ראשי ממשלות ישראל מאז ראשית שנות השישים ביקרו באיראן וכך גם שרי החוץ וראשי גופי הביטחון. בין המדינות נוצרו קשרים כלכליים ענפים ואיראן הייתה ספקית הנפט המובילה של ישראל. לצורך עסקאות הנפט בין המדינות הוקמה לאחר מלחמת ששת הימים חברת Trans Asiatic Oil, המשותפת שמשרדיה ישבו ברמת גן. כמו כן, הוקם קו צינור אילת-אשקלון שהזרים את הדלק הגולמי האיראני שהגיע לאילת, דרכו, אל הים התיכון, ומשם למדינות שונות. ב-1979 התרחשה באיראן המהפכה האיסלאמית שהעלתה לשלטון את האייטוללה חומייני ונוצר השבר ביחסים בין המדינות. כיום מתקיימים בין ישראל לאיראן שלושה הליכי בוררות. המרכזי שבהם נוגע לחברת קצא"א - חברת קו צינור אילת אשקלון (קצא"א) שהוקמה ב-1968. החברה הוקמה במטרה להזרים נפט איראני לאירופה ואיראן טוענת כי ישראל הפקיעה את חלקה של איראן. ישראל טוענת, מנגד, כי איראן היא זו שהפרה את ההסכם שנחתם עוד בתקופת השאה.

לפי סוכנות הידיעות האיראנית, הבוררות הנוכחית נוגעת לחברה בשם "טרנס אסיאטיק" אשר הייתה אחראית להוביל את הנפט ולשווק אותו לשווקים בינלאומיים. לפי הפרסום, לפני המהפכה האסלאמית קנתה חברה בת של "טרנס אטלנטיק" שנרשמה בליכטנשטיין 14.75 מיליון טונות של נפט בשווי 450 מיליון דולר מחברת הנפט הלאומית של איראן (NICO), אך טרם שילמה עליהן. עוד טוענת הסוכנות כי כבר בשנת 1989 חייב בית המשפט בשוויץ את חברת הדלק ב-500 מיליון דולר, אך כי זו סירבה לשלם. כעת, אחרי 26 שנה, נצבר החוב והגיע ל-1.1 מיליארד דולר. בוררות שלישית מתנהלת בין חברת הנפט האיראנית לחברות הדלק הישראליות - פז, דלק וסונול. לטענת האיראנים, חברות הדלק הישראליות קנו ממנה נפט גולמי ולא קיבלו עליו תשלום.