"ישראל לא צריכה לשאוף לתחרות בגז, אלא למחיר סביר"

"מקריאה של העיתונים בחודשים האחרונים עולה הרושם שישראל מנסה למצוא דרכים יצירתיות לאבד את הגז במקום ליהנות ממנו", כך אומר ל"גלובס" בכיר בתעשיית האנרגיה העולמית, שמשמש כיום כיועץ לממשלות מצרים וטורקיה בקביעת מדיניות האנרגיה שלהן, ואף ייעץ בעבר לממשלת ישראל בנושא. "המטרה של ישראל לא צריכה להיות עידוד תחרות במשק הגז המקומי, היא ממילא לא תצליח. המטרה צריכה להיות אספקת גז אמינה ובמחיר סביר", אומר היועץ שמעדיף להישאר בעילום שם.

ביום חמישי האחרון התכנס הקבינט המדיני-ביטחוני כדי לדון במתווה משק הגז בישראל, ואישר פה אחד כי הוא צריך להיות מונע לא רק משיקולי תחרות, אלא גם משיקולים של יחסי חוץ וביטחון. הביקורת על המתווה המרוכך יחסית וההחלטה לדון עליו בקבינט, הגיעה לשיאה בהפגנה שהתקיימה אמש (שבת) בתל אביב בהשתתפות כמה אלפי אנשים.

הבכיר, ששימש בעבר גם כיועץ לכמה מחברות הגז והנפט הבינלאומיות הגדולות, אומר היום כי "אפשר להסתכל על גז כאמצעי לסוגים שונים של מטרות: גז יכול להיות כלי כלכלי, ביטחוני ומדיני-פוליטי. זה מאוד תלוי לאיזו מדינה הוא שייך ולאילו מדינות מייצאים אותו. אם נסתכל על נורבגיה, למשל, שמייצאת את כל הגז שלה לאירופה, הרי שאצלה הגז משחק בעיקר תפקיד כלכלי. גם חברת הגז הממשלתית שלה, סטטאויל, תחליט באילו מדינות היא פועלת משיקולים כלכליים גרידא ולא משיקולים מדיניים. אצל רוסיה, לעומת זאת, יצוא הגז הוא כלי פוליטי לשליטה באוקראינה ובמדינות אחרות במזרח אירופה.

"אם מסתכלים על ישראל, אז אין ספק שייצוא גז מישראל למצרים, לירדן ולרשות הפלסטינית - הוא כלי מדיני-פוליטי. מצרים וירדן זקוקות שתיהן לגז, ומחפשות אותו איפה שהן רק יכולות. רק במאי האחרון החלה מצרים לייבא גז טבעי נוזלי; וגם ירדן החלה השבוע לייבא גז טבעי נוזלי מקטאר. האינטרס המדיני של ישראל הוא שהיא תהיה זו שתספק להן את האנרגיה".

- יש גורמים בישראל שטוענים שמחיר הגז בארץ הוא מונופוליסטי, ולכן יש לפקח על מחירי הגז.

"פיקוח על מחירים לא עובד. תפזלו למצרים או לכל מדינה אחרת שהנהיגה פיקוח על מחירים, ותראו שזה לא עובד (מצרים פיקחה על מחיר הגז, מה שהוביל לכך שהחברות הבינלאומיות עזבו אותה והיא נאלצת כיום לייבא גז במחיר גבוה יותר, ה"כ). ביחס לעולם, מחיר הגז בישראל סביר. אבל, אם לישראל יש בעיה עם מחירי הגז, מה שהיא יכולה לעשות הוא לעודד פיתוח מהיר של מאגרי 'כריש' ו'תנין' הקטנים באמצעות הפחתת התמלוגים עליהם. תמלוגים הם מסים רגרסיביים שמקשים על פיתוח מאגרים קטנים, וקיצוץ שלהם יאפשר להוריד את מחיר הגז ולמשוך את מחיר הגז למשק המקומי כלפי מטה. כך נהוג למשל בהולנד ובאנגליה.

- ישראל ניסתה לעודד תחרות ולכן החליטה להוציא את דלק ממאגר "תמר". מי לדעתך יכול לקנות את החלק שלה?

השאלה שלך מורכבת משלושה חלקים, ואני מבקש קודם כול להתעכב על החלק הראשון שלה - שישראל ניסתה לעודד תחרות. אני מוכרח לומר שאינני מבין זאת. משקי גז קטנים כמו ישראל לא צריכים לשאוף לתחרות במשק שהוא כל כך מורכב כמו גז. ממילא הם גם לא כל כך יצליחו. זה לא כמו עוגת גבינה, למשל, שיש לה הרבה יצרנים והרבה לקוחות שמעוניינים במוצר. בארה"ב, גז הוא כמו עוגת גבינה, עם מאות ספקים ועשרות מיליוני לקוחות. בישראל, לעומת זאת, המשק הוא מאוד מוגבל".

- למה משקים קטנים כן צריכים לשאוף?

"לביטחון באספקה של גז במחיר סביר, ואני אומר מחיר סביר כי גם מחיר זול מדי הוא לא טוב ומעודד צריכה עודפת של גז. ביטחון באספקה הוא בעיניי הדבר החשוב ביותר למדינה מבודדת כמו ישראל. לכן, במקום לנסות לכפות תחרות בלתי אפשרית, ישראל הייתה יכולה למשל לאלץ את נובל לבנות צינור נוסף ממאגר תמר לחוף. זה דבר שהיה מגדיל בצורה משמעותית את ביטחון האספקה של ישראל. אני יודע שהיו דיונים בעבר בנושא, אבל נובל כופפה את ישראל שהסתפקה בהגדלת הקיבולת בצינור הקיים (פרויקט המדחסים בתמר, ה"כ). חד-משמעית, ישראל לא הייתה צריכה להתפשר על הדבר.

"אם ישראל כבר החליטה שהיא רוצה לעודד תחרות, הרי שאין שום היגיון להוציא את דלק מתמר משום שספק אם תהיה חברת גז שתקנה אותו. מאגר תמר הוא מאגר מפיק, וחברות גז ונפט אוהבות להיכנס למאגרים עוד בשלב החיפוש או לפחות לפני הפיתוח שלהם. נכון שגם הסיכון גבוה יותר בשלבים אלו, אך כך גם הפרמיה. נכון להיום, אין חברת גז פעילה בישראל למעט נובל, ואני לא מאמין שתהיה גם בעתיד הקרוב.

"להערכתי, בסוף ימצא מוסד פיננסי כזה או אחר שיקנה את הנכס בתור נכס מניב. אבל בדבר אחד אני בטוח - זה לא יגרום לתחרות במשק הגז".

- בישראל חוששים שהכוח של חברת נובל אנרג'י רק יתעצם ושהיא תהפוך להיות מונופול חזק, אפילו יותר ממה שהיא היום.

"ההפך הוא הנכון, וחשוב להבין את מאזן הכוחות בין חברות גז למדינה. לפני שחברת גז משקיעה במדינה, הכוח אכן נמצא אצל החברה והמדינה היא זו שתלויה בחברה בעלת הידע, הכסף והטכנולוגיה. הדבר נכון ביתר שאת במדינה כמו ישראל, שמשק הגז בה עדיין לא מפותח (greenfield). מובן שכעת הכוח נמצא בידיים של נובל, שיכולה כביכול לאיים בעזיבה. ואולם, ברגע שנובל תשקיע מיליארדי דולרים בפיתוח מאגר 'לוויתן', ותניח את תשתית הגז לישראל ולמדינות השכנות, יהיו לה עלויות שקועות (sunk cost). במצב כזה, מאזן הכוחות משתנה, ויותר כוח עובר מהידיים של החברה למדינה".

- נורבגיה החליטה שהיא רוצה לחזק את האחיזה שלה במשאבי הגז שלה, והקימה חברת גז ונפט ממשלתית. גם מדינות רבות אחרות החליטו לעשות זאת. יש בישראל כאלה שטוענים שגם כאן צריך לעשות דבר דומה.

"הייתי מציע להם לשקול שוב. לנורבגיה יש היסטוריה בת מאות שנים של הפלגות ועבודות ימיות, כמו גם ניסיון של עשרות שנים בתחום הספנות. לכן היה לה קל יותר להקים חברת גז שכל פעילותה בים. ואכן, סטטאויל היא דוגמה לאחת מחברות הגז והנפט (NOC) היעילות בעולם. ואולם, הנתונים מראים שחברות הגז הממשלתיות הן בממוצע 35% יעילות פחות מחברות גז בינלאומיות (IOC). מעבר לכך, בהרבה המדינות שבהן קיימות חברות לאומיות יש גם גז אך גם נפט, שהוא קל הרבה יותר לשיווק מגז. זאת משום שעסקאות לייצוא גז מצריכות ידע טכנולוגי ותשתית ענפה. בישראל התגלה עד עכשיו רק גז, מה שיקשה עליה עוד יותר. ההצעה שלי היא שישראל תתרכז בליהנות מהגז, מאשר לנסות למצוא דרכים מקוריות לאבד אותו".

"צינור דו-כיווני יגדיל את הביטחון"

במאי אשתקד חתמו שותפות תמר על מכתב כוונות עם חברת יוניון פנוסה שמחזיקה במתקן להנזלת גז בדמייטה שבמצרים, לספק לו 70 מיליארד מטר מעוקב של גז (BCM) על פני 15 שנה. ואולם, העסקה עדיין לא יצאה לפועל לאור הבעיות הרגולטוריות בישראל בחודשים האחרונים. כעת טוענים אנליסטים בתחום האנרגיה כי העסקה תהיה קשה ליישום לאור הירידה החדה במחירי הנפט בעולם.

"אני מסכים שקיים פער בין המחיר שדלק ונובל מצפות לקבל (5-6 דולרים) לבין המחיר שיוניון פנוסה תהיה מוכנה לשלם (4 דולרים), אבל זה לא אומר שהשותפות לא צריכות להסכים למחיר כזה", אומר הבכיר. "כמו שמחיר הגז נמוך כעת, כך גם כל העלויות שקשורות לקידוח, לפיתוח ולייצוא הגז. בחודשים האחרונים צנחו עלויות אלו בכ-20%. אם נובל תשכיל לנצל את המשבר לטובתה, תבנה את תשתית הייצוא כעת כשהמחירים נמוכים ותסכים לקבל מחיר של 4 דולרים - היא תצא מורווחת לטווח הארוך. חוזי גז הם חוזים ארוכי טווח, ל-15-20 שנה, וכבר בתחילת העשור הבא אני מעריך שמחיר הגז יעלה עקב ביקוש שעולה על ההיצע".

- גם שותפות לוויתן חתמה על מכתב כוונות עם חברת BG לייצוא גז. באפריל האחרון נודע ש"של" מתכננת לקנות את BG. איך לדעתך זה ישפיע על העסקה עם לוויתן?

"אין ספק שהעסקה תושפע מכך. כבר היום 'של' פוזלת לכיוון איראן. היא יותר מפוזלת. רק לפני שבועיים נשיא של, בן ון בורדן, נפגש עם חברת הגז הלאומית של איראן NIOC כדי לדון על כניסתה של 'של' למדינה. כל חברה שתפעל באיראן לא תפעל בישראל ולא תעשה איתה עסקים".

- אז ממי BG תקבל גז למתקן שלה במצרים?

"כאן לקפריסין יש יתרון על פני ישראל, ובימים אלו BG עורכת סקר היתכנות לקניית 20% ממאגר 'אפרודיטה' של דלק ונובל בקפריסין. היתרון של קפריסין הוא לא רק בכך שהיא לא ישראל, אלא שחברות בינלאומיות מקבלות שם תמיכה מלאה של הממשלה. הממשלה הקפריסאית עוזרת לחברות בכל מה שהיא רק יכולה, כולל בסקרי היתכנות של בניית הצינור למצרים. זה שונה מאוד מישראל. ממה שאני זוכר, וגם מהדברים שמשתקפים בעיתונות הישראלית, חברות הגז נתפסות כאויב הציבור".

- אם לא למצרים, לאן לוויתן יכול לייצא את הגז?

"שוק מרכזי הוא טורקיה. לטורקיה אין גז משל עצמה, ואת כל הגז שלה היא נאלצת לייבא מרוסיה, מאיראן ומאזרבייג'ן במחיר גבוה יחסית. מחיר הגז בטורקיה נע כיום סביב 12 דולר ליחידת חום. אמנם הצינור בין מאגר לוויתן לטורקיה הוא מעל ל-500 ק"מ במים עמוקים, אך הביקוש לגז בטורקיה עולה בקצב מסחרר כל שנה. אני חושב שהדבר החכם ביותר יהיה לבנות צינור דו-כיווני (inter-connecter) בין שתי המדינות, כך שביום מן הימים ישראל תוכל לייבא גז מטורקיה, שהופכת להיות 'מדינת מעבר', שדרכה עובר גז שמגיע מכמה מדינות. זה מה שקורה בין בריטניה לשאר מדינות אירופה. צינור דו-כיווני יגדיל גם את ביטחון האספקה של ישראל שנשענת כרגע על מאגר גז יחיד מצינור יחיד".

- מה לגבי יצוא למזרח הרחוק באמצעות מתקן צף להנזלת גז (FLNG)? האם לישראל כדאי לשקול דבר כזה?

"זו אופציה שהשותפות בהחלט צריכות לשקול, אבל הייתי מציע להן לחכות 5 שנים עד לבניית מתקן כזה. זאת, משום שהטכנולוגיה היא מאוד יקרה ונמצאת עדיין בחיתוליה. כיום שוקדת חברת של על מתקן ראשון כזה באוסטרליה שיחל את פעילותו רק בעוד שנתיים, לאחר שהיא השקיעה בו כ-12 מיליארד דולר. מעבר למתקן הזה יש עוד שני מתקנים קטנים שנמצאים בבנייה בקולומביה ובמלזיה".

- נשמע שכל אופציות הייצוא מלוויתן תקועות כעת. מה אם כך יצדיק את פיתוח המאגר?

"אחד הדברים החשובים ביותר שישראל יכולה לעשות כעת הוא לצרוך כמה שיותר גז במשק המקומי. מאגרי גז במים עמוקים בסדר גודל של לוויתן צריכים למכור לפחות 6 BCM של גז בשנה על מנת להצדיק את הפיתוח שלהם. לכן, אם אתם יכולים להסב את התחבורה שלכם לגז טבעי - עשו זאת. זה נושא שמקדמים אותו בכוח בכל בעולם. כמו כן, אם יש לכם תחנות כוח פחמיות, שווה לבחון אופציה להסב את חלקן לפחות לגז".

- חברת החשמל דווקא הקפיאה את הפרויקט שאמור היה להסב את תחנות הכוח הפחמיות שלה לגז, בגלל שפיתוח מאגר לוויתן מתעכב.

"ישראל צריכה להסתכל על זה מכיוון הפוך. 2 BCM הם כמות משמעותית של גז, שיחד עם הסבת התחבורה לגז יכולים להצדיק לפחות את השלב הראשון של פיתוח לוויתן. לכן אני חושב שבמקום לרדת מפרויקט הסבת התחנות כי הגז מתעכב, על ישראל לקדם את הפרויקט בכל הכוח כדי להצדיק את פיתוח המאגר. אם התחנות ישנות מדי, כמו רבות מהתחנות הפחמיות בעולם, המדינה צריכה לשקול לבנות תחנות כוח חדשות ויעילות שמופעלות בגז טבעי, או לעודד כמה שיותר יזמים פרטיים לבנות תחנות כאלה".