"לא נוותר על הבילויים": חיי הלילה ביוון ממשיכים לפרוח

כיכר מונסטיראקי נחשבת לאזור תיירות הלילה הפורח של אתונה. במקום אפשר לחזות במופעי רחוב מרהיבים של אמנים אפריקנים ומקומיים, המשלבים ריקודים, משחקי אש, מוזיקה ואקרובטיקה. ואולם, אמש היה רוב הקהל בכיכר מורכב דווקא מאתונאים. ת'אנוס, בן 22, העביר כאן את הערב עם בת זוגו.

"ברור שהמשבר הכלכלי משפיע על הצעירים", הוא אמר. "כשאני מסוגל למשוך רק 40 אירו ביום, אני נאלץ לקבל החלטות על מה לוותר ולפעול לפי סדרי עדיפויות. משפחה ואוכל באים במקום הראשון. אז יוצאים פחות למועדונים, אבל אנחנו שומרים על שמחת החיים כמה שאפשר". ת'אנוס סיכם: "במקום לצאת לבאר או למועדון, אנחנו באים לכיכר ליהנות מהמופעים ומהאווירה ושותים כאן בירה".

ואסיליס, בן 24, חולק על דעתו. "אנחנו לא יוצאים פחות", הוא טען, "כי ההנאה והחיים הטובים זה הטבע שלנו. מה שכן, אנחנו מוציאים פחות כסף בבילויים בגלל המצב. אנחנו יודעים לחיות גם כשדוחקים אותנו לפינה. ייקחו לנו הכול, אבל לא יוכלו להוציא מאתנו את הטבע ואת האופי שלנו".

אמירות דומות לזו של ואסיליס שמעתי פעמים רבות מאנשים מבוגרים. אלה שמתנגדים להעלאת גיל הפנסיה, להעלאת המסים ולקיצוץ הקצבאות והמשכורות. הם לא מוכנים שיפגעו בהרגלי החיים שלהם, בקצב האיטי והשלו של חייהם, בשעות האין-סופיות שהם מעבירים בבתי הקפה. ככה זה אצל רוב העם היווני, ועם זה יצטרך גוש האירו להתמודד. אם הספרדים, האירים והפורטוגלים נכנעו ללחץ של גוש האירו והטילו גזרות חמורות על הציבור כדי לייעל את הכלכלה, הרבה יותר מסובך לעשות זאת עם אומה קשת עורף ובעלת היסטוריה מפוארת ומקודשת כמו האומה היוונית.

 מרכז בילויים באתונה / צילום מסך

בפאב "111" ברחוב ארמו אין מקום פנוי לשבת. חלק מהצעירים עומדים, המוזיקה רועשת, השולחנות עמוסים בשתייה. אוזו עולה כאן שבעה אירו, בירה שלושה אירו בלבד. "נוותר על הרבה דברים, אבל לא על השתייה ועל הבילויים", אמר ג'ורג', בן 25, סטודנט להנדסת מכונות שמבלה עם חברו לספסל הלימודים קוסטאס. למרות האווירה הקלילה והמהנה הוא התפנה לרגע לדבר ברצינות: "אנחנו הצעירים בבעיה קשה עם הגזירות הכלכליות. למעשה דורשים מאתנו לשלם את החובות שייצרו הדורות הקודמים של המדינה. במה חטאנו?"

אבל המקום העדכני הלוהט של חיי הלילה בעיר העתיקה נמצא בשכונת גאזי. מפעלי גז הוסבו לבוזוקיות מועדוני מוזיקה יווניים, לטברנות ולמועדוני בילויים. "הגיע הזמן שכולם יבינו שסבלנו מספיק", אמרה קטרינה, בת 25, כשהיא מעט שתויה אך עדיין מצליחה לדבר בהיגיון. "אנחנו בקושי אחוז מכלכלת אירופה, אז מה רוצים מאתנו? אני אמשיך לחגוג כי אין ליוונים דרך חיים אחרת. ברירת המחדל שלנו היא ליהנות מהחיים".

לפי סקר אקראי שערכתי בקרב הצעירים במקומות הבילוי אתמול, 25 אמרו שיצביעו "לא" לקבלת תכנית הסיוע שהציע האיחוד האירופי במשאל העם ביום ראשון, ורק שניים יצביעו "כן". ג'ורג' וקוסטאס, ושאר חבריהם, יצביעו לא, ויש להם הסבר מנומק: "המבוגרים הולכים להצביע בעד כי נמאס להם מהמשבר ארוך השנים. אנחנו, הצעירים, נצביע נגד כי יש לנו סבלנות וכוח עמידה. אין לנו בעיה להישאר במצב קשה ובמשבר בעשור הקרוב. אנחנו נוכל לחיות עם פחות כסף כמה שנים, ולאחר מכן נבנה את עצמנו מחדש, ויהיה לנו עתיד נהדר".

בזמן שקוסטאס רוצה שיוון תישאר בגוש האירו בכל מחיר, ג'ורג' מתלבט, "כי הדרכמה מטבע חלש מאוד לעומת האירו", לדבריו. קוסטאס מאשים את מנהיגי אירופה ש"לא באים לקראתנו ולא מאפשרים לנו שום אופק לצמיחה עתידית במשק ומדכאים כל תקווה", ומוסיף: "צריך להגיע לפתרון שיאפשר צמיחה".

הדעה שלהם מובנת אם היו אומרים ליוונים לפני שהכניסו את המדינה לגוש האירו שעליה לאמץ תקנות כמו העלאת גיל הפנסיה וקיצוץ משכורות, זו הייתה עסקה הוגנת. אבל הגזרות האלה, שנעשות כרגע באכזריות בניסיון לשנות את דרך החיים של העם היווני בלי לשאול אותו, מכבידות. "אין לנו תעשיה במדינה, ולכן אני שוקל אחרי הלימודים לעבור לגרמניה, לחיות עם האויבים שלנו", סיכם ג'ורג' בחצי חיוך וחצי ברצינות. לעומתו, קוסטאס מתעקש שהוא שואף להישאר במולדתו.

"בטוחה שה'כן' ינצח - וחבל שכך"

בתחנה הבאה, פאב "אוטופיה", המוזיקה שבקעה מהמקום הייתה קצבית וחזקה, אבל המקום היה שומם. בתוך החלל הגדול היו שישה מבלים בלבד. בחוץ, היכן ששולחנות הישיבה, ישבו מבלים רק סביב שולחן אחד. אחד היושבים בו, דימיטריס, סיפר כי בשבוע האחרון חלה ירידה חדה בכמות היוצאים לבלות בגלל הצרות הכלכליות. "האווירה פחות שמחה, אנשים פוחדים מהעתיד לבוא", אמר.

גם דימיטריס, בן 32, יצביע "לא", וגם הטיעון שלו משכנע: "עוד גזרות כלכליות זה להמשיך בדרך לתהום. אני לא רואה כיצד בדיוק הסנקציות האלה הן פתרון שישנה לטובה את המצב, יועיל לנו ויבריא את עתידנו. אני רק יודע שהצבעה נגד תגרום לתוצאה אחרת. אני לא יודע איזו תוצאה בדיוק, אבל זה עדיף". דימיטריס הודה שהצבעה נגד תכנית הסיוע האירופי היא גם "אקט של מחאה נגד המצב שלנו. כמה עוד אפשר לסבול? איזה מין עתיד רוצים שיהיה לנו?".

בבחירות הכלליות האחרונות בישראל במרץ האחרון, דובר על אפקט ה"אנטי-תקשורת", שלפיו רבים חשו מיאוס מ"הקמפיינים המתוזמרים" של חלק מגופי התקשורת נגד ראש הממשלה נתניהו. בדיעבד, במקום להבריח מצביעים מהליכוד, הם רק יצרו תגובת נגד חזקה בציבור, ולדעת פרשנים פוליטיים זה אחד הגורמים שהטו את הכף לזכות נתניהו ומפלגתו. זו בדיוק התקווה של מחנה ה"לא" ביוון, ויש לה בהחלט סיבות טובות להאמין שזה יצליח.

סברינה, חברתו של דימירטיס, מתוסכלת כמו אחרים מהתקשורת היוונית. "אם היית שואל אותי לפני שבוע מי ינצח במשאל העם, הייתי אומרת לך שזה ה'לא'. כיום אני די בטוחה שה'כן' ינצח, וחבל שכך", אמרה. הסיבה למהפך היא התגייסות המונית של אמצעי התקשורת, שפשוט מפחידים אנשים. ופחד הוא גורם מסוכן, שגורם לאנשים לפעול מתוך רגש ולא בהיגיון".

ואכן ערוצי הטלוויזיה, העיתונים ותחנות הרדיו כמעט כולם התגייסו מרצון לטובת קמפיין ה"כן". הצעירים של יוון מרגישים שכמעט כולם נטשו אותם ומזניחים את עתידם. מדינות גוש האירו, המוסדות הכלכליים, המבוגרים היוונים וכלי התקשורת הארציים מקריבים את עתידם. אז בינתיים, עד שהחלום של המונים מתוכם להגר לגרמניה יתגשם, איש לא יפסיק את החגיגה, את הבילויים, את הריקודים ואת השתייה.