שופטת בית משפט השלום בהרצליה, אירית מני-גור, חייבה את חברי ועד ההורים של בית-הספר "גוונים" במועצה האזורית מנשה לשלם למנהלו לשעבר של בית-הספר, שי לוביאניקר, פיצויים בסך 140 אלף שקל בגין פרסום דברי לשון הרע נגדו. השופטת מני-גור אף מתחה ביקורת חריפה על חברי הוועד וקבעה כי פעלו בחוסר תום-לב.
מפסק הדין, שניתן ביום חמישי שעבר, עולה כי קבוצת הורים שהיו חברים בוועד ההורים בבית-הספר "גוונים" במועצה האזורית מנשה יצאו בשנים 2007 ו-2008 במסע הכפשות נגד לוביאניקר, שהחליף בתפקיד מנהל שפרש לגמלאות. ההורים פרסמו באתר אינטרנט שפתחו לשם כך, במכתבים ששוגרו בתפוצה המונית וכן בפני ראש המועצה האזורית, אילן שדה, דברים חמורים על המנהל.
"דמות לא חינוכית"
בין היתר פרסמו חברי הוועד כי לוביאניקר הוא "שקרן פתולוגי ודמות לא חינוכית", כי הוא נהג לעמוד בשער בית-הספר, לגעת בבנים ולנעוץ מבטים חודרניים ומטרידים בבנות, כאילו הוא היה "מטריד אותם במגע ובמבט סוקר". עוד הם פרסמו כי לוביאניקר כינה את התנהגות התלמידים כהתנהגות של "ניאו-נאצים", וכי הוא טיפל "טיפול לקוי ושערורייתי בילד בסיכון גבוה, ללא התייעצות עם הגורמים המוסמכים".
חברי ועד ההורים טענו בנוסף כי לוביאניקר איים על מורים וכינה אותם "תפוחים רקובים".
לפי פסק הדין, הפרסומים המכפישים נמשכו גם לאחר שראש המועצה והמפקח מטעם משרד החינוך קבעו כי לא נמצא רבב בהתנהלותו של לוביאניקר.
לוביאניקר, שנפגע קשות ממסע ההכפשות נגדו, הגיש בשנת 2008 תביעת לשון הרע נגד קבוצת ההורים. השופטת מני-גור דחתה בהחלטתה את טענות חברי ועד ההורים, וחייבה אותם לשלם ללוביאניקר פיצויים בסך 140 אלף שקל וכן את מלוא הוצאותיו ושכר-טרחת עורך דין בסך 20 אלף שקל.
במועד הגשת התביעה מנו חברי הוועד 18 הורים, אך לאחר הסכמים ופשרות נותרו 4 נתבעים - שמעון מורמי, רונן טוכפלד, זאב גולדשטיין ואבי גורדון - אשר סכום ההוצאות יחולק ביניהם במשותף.
בפסק הדין קיבלה השופטת מני-גור את מרבית טענות פרקליטיו של לוביאניקר, עורכי הדין אמיר טיטונוביץ ואפרת אזולאי. היא קבעה כי חברי ועד ההורים עשו יד אחת עם מורות בבית-הספר, אשר היו מעוניינות שלוביאניקר יחדל מלכהן בתפקידו, על-מנת שהמנהל הקודם יוחזר לתפקידו.
לדברי מני-גור, "המילים 'פדופיל' ו'הטרדה מינית' לא מצויות בטקסט הפוגעני, אך הרמיזות הן בוטות ולא משאירות מקום לספק".
השופטת קבעה כי הפרסומים בנוגע לכך שלוביאניקר היה נוגע בבנים ונועץ מבטים חודרניים ומטרידים בבנות, היו בלתי נכונים. "ההבדל בין 'טפיחה על השכם' לבין 'נגיעה בבנים' הוא הבדל תהומי", התייחסה מני-גור לטענת הנתבעים, שלפיה לא התכוונו לייחס למנהל הטרדה מינית. "הראשון מצביע על הלך חברתי, מעין שבירת דיסטנס; ולשני קונוטציה שלילית של הטרדה מינית מסוכנת. לבחור בביטוי השני כדי לתאר את הראשון הוא מעשה המצביע על חוסר תום-לב ותיאור המכפיש את התובע ומציירו כאדם מסוכן לילדים".
השופטת מני-גור ציינה כי "באופן נחרץ אוכל לקבוע כי אין שמץ של אמת באמירה פוגענית זו", והגדירה אותה כ"אמירה המסלפת את המציאות ומציגה אותה באור מעוות". חומרה יתרה היא מצאה באמירה זו בהתחשב בכך שהיה מדובר באיש חינוך, מנהל בית-ספר.
גם בנוגע לפרסום שלפיו המנהל (לשעבר) כינה התנהגות של תלמידים כ"ניאו-נאצית", קבעה מני-גור כי לא היה בו אמת, וכי דווקא אחד הנתבעים, זאב גולדשטיין, היה זה שהשווה את התנהגות התלמידים לזו של הכנופיה הניאו-נאצית בפתח-תקווה.
בהתייחס לטענה כי לוביאניקר טיפל באופן לקוי ושערורייתי בילד בסיכון, מני-גור קבעה כי טיפולו היה ראוי, וכי התנהלותו "מלמדת דווקא כי התובע היה קשוב להערות/הארות הבאות מצד המורות. הביטוי 'טיפול לקוי ושערורייתי' הינו עיוות של המציאות והוצאת הדברים מפרופורציה נכונה, באופן שמעיב על תפקידו של התובע כמנהל, כאדם לא אחראי, המהווה סיכון לתלמידי בית-הספר".
השופטת הביעה כעס רב על כך שאף שהוכח חד-משמעית כי לוביאניקר לא היה זה שכינה את המורים "תפוחים רקובים", המשיכו חברי הוועד לפרסם, שוב ושוב, כי היה זה הוא שעשה כן. כמו כן, היא הביעה מורת-רוח מכך שחברי הוועד פרסמו את הדברים הפוגעניים גם באתר האינטרנט של ועד ההורים של בית-הספר, אשר נפתח על-ידי חבר הוועד, עו"ד שמעון מורמי, אחד הנתבעים.
מני-גור קבעה כי "כל הקשה על שמו של התובע בגוגל הייתה מובילה ישירות אל האתר ואל 'פניניו' הרבים בנושא התובע. יש להצטער כי כבר 'בזמן אמת'... לא נסגר האתר... מה רבה הייתה הפתעת בית המשפט לגלות במהלך חקירתו של עו"ד מורמי כי על אף היותו עורך דין ומבין את משמעות הפרסום המתמשך מדי יום, הוא לא סגר את האתר מיוזמתו ואף לא הסיר את המסמכים, אלא האתר נסגר כפועל יוצא מאי-תשלום האגרה השנתית, אי-שם בשנת 2009 (ואולי אחרי?)".
מני-גור קבעה עוד כי לא עומדת לנתבעים הגנה כלשהי, וכי הם פרסמו את הדברים בחוסר תום-לב. "לטעמי, פרסום באתר אינטרנט פתוח לכל דכפין 24 שעות ביממה, בלי שתהיה ביקורת על כניסות לאתר, משמעו פגיעה במידה גדולה משהייתה סבירה. פתיחת אתר אינטרנט המעלה את כל הפרסומים בדבר התובע מהווה 'חרב שלופה', מדובר באתר שלא ברור אם הוא נחסם בפני 'זר'. אתר שכל אדם בארץ ובעולם בהקשת שמו של התובע בגוגל יגיע אליו בנקל".
מני-גור ציינה כי הסכסוך האישי שפרץ בין לוביאניקר לבין מספר מורות, מתוך מורים רבים שלימדו בבית-הספר, לא הצדיק את ציד המכשפות נגדו באמצעים האלקטרוניים והכתובים. הגם שפעילות ועד הורים בבית-הספר חשובה, על חברי הוועד לעשות את הדברים באיפוק, באחריות ובתשומת-לב.
"מהעבר השני של המתרס קיים מנהל, שהוא אדם, בעל, אב, ובן, והפרסום עלול לפגוע לא רק בכבודו ובכבוד משפחתו, אלא אף בפרנסתו ובמטה לחמו. פרסומים מהסוג שפורסמו עלולים לשבש את מהלך חייו ואפשרויות קידומו המקצועי", קבעה השופטת.
להערכתו של עו"ד טיטונוביץ, חישוב של כל הסכומים שאותם חויבו הנתבעים לשלם לתובע עשוי להגיע ליותר מ-200 אלף שקל - סכום אשר יחסית לתביעות לשון הרע נחשב לסכום לא נפוץ בישראל.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
