עידן של סטודנטים נצחיים

השבוע דיברתי עם סטודנטים המסיימים בימים אלה את לימודיהם במוסדות להשכלה גבוהה, וציינתי בפניהם שאף שמגיע להם לציין את ההישג, מומלץ להם להפנים שלידע ולכלים שהלימודים הקנו להם יש תאריך תפוגה, והוא יגיע מהר מאוד. העולם משתנה כל כך מהר, עד שביום שבו סיימתם את הלימודים האקדמיים סביר שרבות מהתשובות שקיבלתם במהלכם כבר אינן רלוונטיות. אם יש לכם מזל, השאלות עדיין רלוונטיות, אבל גם הן ישתנו במהרה. לכן הרבה יותר חשובה מהגדרת המקצוע היא היכולת לדעת מתי ואילו שאלות צריך לשאול, וגם היכולת ליישם את שלמדתם במקומות ובמצבים חדשים.

בעתיד שבו שינויים תמידיים הם המצב הקבוע החדש, נזדקק כולנו ליכולות ולכלים אחרים כדי לעבוד ולהתפתח. מנהלים והגדרות תפקיד לא יסירו מאיתנו את האחריות להבנת הסביבה החדשה, ועם האחריות הזאת באה גם אחריות לוודא שאנחנו מוכנים למשימה.

מהטמה גנדי אמר מזמן "חיה כאילו אין מחר, למד כאילו תחיה לנצח". האמירה הזאת מעולם לא הייתה חשובה כל כך כפי שהיא חשובה בתקופה הזאת, אבל היא גם מרמזת שרעיון הלמידה המתמשכת איננו חדש. כבר בסוף שנות ה-70 כתב החוקר Allen Toughשמבוגרים מקבלים על עצמם משימות למידה כ"מאמץ מכוון להרוויח ידע או יכולת, או אפילו שינוי התנהגותי", והם עושים זאת כדי לקבל החלטה מושכלת או כדי לבצע פעולה בעבודה, בבית או בהקשר של פנאי. בכל מקרה, כ-70% מהלמידה היא יוזמה של הלומד, המחפש עזרה או ידע ממכרים, מומחים או חומר כתוב. זה היה ב-1979. אז המידע עדיין לא היה נגיש לנו בכל רגע נתון, במרחק קצות האצבעות. היום כבר אי-אפשר להבחין בין הזמן ומקום הלמידה (בית ספר, אוניברסיטה, קורסים) לבין הזמן והמקום שבו אנחנו מיישמים את הלמידה (עבודה).

במאמר מצוין על למידה לאורך החיים מזכיר לנו ג'רארד פישר שאנחנו מוצפים במידע רב יותר מכפי שאנחנו מסוגלים לספוג וצריכים לדעת יותר מכפי שנוכל לזכור. המאמר הזה נכתב בשנת 2000, לפני האייפון והאנדרואיד והטאבלט והאפליקציות, ששמו את המידע הזה בקצות אצבעותינו. לכן היום, היכולת שלנו לדעת מה אנחנו צריכים לדעת ולחפש את המידע באופן אקטיבי חשובה מהיכולת שלנו רק לזכור את המידע. במילים אחרות, המעבר מלמידה פרואקטיבית ללמידה פסיבית הוא תנאי ליכולת לתפקד בעולם החדש.

מ"דחיפה" ל"משיכה"

היום, יותר מתמיד, אנחנו חייבים להסתכל על הלמידה שלנו כעל משהו שאנחנו אחראים לו וצריכים לוודא שהוא קורה כל הזמן באופן רשמי ומתוכנן אבל גם לא רשמי ולא מתוכנן. כלומר, הלמידה עוברת מ"דחיפה" ל"משיכה", ובעולם הלמידה, לפחות בארגונים, אפשר למצוא מעבר ממודל שבו הארגונים עוזרים לעובדים למצוא תשובות למודל שבו הם מאפשרים גישה לחומרים בזמן ובמקום הדרושים במגוון אמצעים. הלמידה עצמה משתנה והופכת להיות תהליך מתמשך שבו אנחנו "מושכים" את הידע הדרוש לנו בכל זמן ובכל מקום על פי הצורך. היא אינה מוגבלת לקורס בכיתה ועם מרצה. הדורות הצעירים כבר רגילים לרכוש את הידע שלהם דרך מנועי חיפוש, וחומרים ברמה גבוהה, הפתוחים לכולם ברשת, יהפכו במהרה לדרך טבעית ללמוד.

למידה היא חלק מהתפתחות וצמיחה טבעיים, חלק אינטגרלי מקריירה. צריך להקדיש לה זמן, משאבים, תשומת לב. זה לא פחות חשוב מלסיים משימות ולעבור על מיילים. ובכל זאת, לא כולנו עושים זאת, לפחות לא באופן מסודר. במאמר נפלא שפורסם בהרווארד ביזנס רוויו (HBR) תחת הכותרת Learning Is the Most Celebrated Neglected Activity in the Workplace ("למידה היא הפעילות המוערכת הזנוחה ביותר במקום העבודה"), המחבר ג'אנפיירו פטריגליירי מאיר זרקור על העובדה שאנחנו אולי אומרים שהלמידה חשובה להצלחת הפרט והארגון, אבל ביום-יום לאף אחד לא באמת אכפת אם למדתם. אתם לא נמדדים על זה, אלא על מה שאתם יודעים, על התוצאות. אבל אתם כבר יודעים שאם לא תלמדו הדבר ישפיע על התוצאות, ולכן זו האחריות שלכם לקריירה שלכם.

איך עושים את זה? שלא נתבלבל, בלמידה הכוונה אינה הרשמה לקורס. למידה מורכבת מלימוד מתוכנן ומהזדמנויות לא מתוכננות. זוהי למידה מתמשכת, ללא התחלה וסוף. למידה מתוכננת יכולה להיות הדרכה של מומחה, אבל היא יכולה להיות גם חניכה של מישהו שפנינו אליו, שייתן לנו משוב - באיזה אופן תרמנו לארגון או לפעילות, מה הייתה השפעתנו. השתדלו לבחור חונך שנמצא מחוץ למערך הניהולי שאליו אתם כפופים, מישהו מנוסה שיכול להיות קשור להתפתחות האישית או המקצועית שלכם, אולי גם בטווח הארוך. ייתכן שתגלו שהחונכות היא דו-כיוונית, שאתם יכולים לחנוך את החונך שלכם בתחום שבו יש לכם ניסיון ויכולת גבוהה. בארגונים רבים, למשל, עובדים מבוגרים חונכים את הצעירים בתחומים הקשורים להתנהלות בארגון בעוד הצעירים חונכים את המבוגרים בתחומי טכנולוגיה ושימוש בכלים חדשים.

למידה לא מתוכננת פירושה להכניס את עצמנו למצבים שבהם אנחנו צריכים להתמודד עם דברים שעלינו ללמוד, להפעיל שרירים שאין לנו, לקחת משימות שדורשות מאיתנו להתמודד עם מגוון תחומים שאנחנו לא בהכרח מורגלים בהם. באחד הטורים הקודמים דיברנו על קריירה בצורת T, הכוללת יכולות עמוקות אבל גם רובד שלם של יכולות בסיסיות. ההתפתחות שלנו צריכה להיות מעבר לתפקיד או למקצוע הנוכחיים, ובוודאי מעבר לארגון הנוכחי. השינויים כבר כאן, והשאלה איננה אם הם ישפיעו עליכם אלא מתי זה יקרה והאם תהיו מוכנים.

הכותבת היא דירקטור משאבי אנוש באינטל מרחב אירופה ובעלת הבלוג "על עבודה וקריירה באמצע החיים", www.niritcohen.com