מהם התנאים שיאפשרו את פיתוח מאגר "לוויתן"?

מתווה הגז שאושר היום (א') בממשלה, הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק, לפיתוח מאגר "לוויתן" הענק שעלותו מוערכת על ידי חברות הגז ב-6.5 מיליארד דולר. הדבר היחיד שיבטיח את הפיתוח הוא חוזי הגז, כאשר גורמים במשק האנרגיה מעריכים כי לפי רמת מחירי הנפט כיום על לוויתן למכור לפחות 8 מיליארד מטר מעוקב (BCM) של גז בשנה - שזו בערך הצריכה השנתית של ישראל כולה שמסופקת על ידי מאגר "תמר".

אם עד כה נסמכו החברות על לקוחות במדינות השכנות, כעת מסתבר שזה לא מספיק. כך עולה לפחות ממכתב ששלח לצוות קנדל מנכ"ל דויטשה בנק ישראל ויו"ר איגוד הבנקים הזרים בועז שוורץ, ובו כתב כי "הממשלה צריכה להגדיל את הביקוש לגז במשק המקומי, כמו למשל להסב את תחנות הכוח הפחמיות לגז. כמו כן, יש לפתח את רשת חלוקת הגז הטבעי כך שתגיע כמעט לכל מוקדי התעשייה, ואולי גם לבתי מגורים".

מה אם כן יאפשר את פיתוח השלב הראשון של לוויתן? "גלובס" ממפה את כל האופציות בארץ ובחו"ל:

1. ייצוא 7 BCM בשנה למצרים

ביוני האחרון חתמו שותפות לוויתן על מכתב כוונות עם בריטיש גז, לפיו המאגר יספק 105 BCM של גז למתקן ההנזלה של BG באידקו שבמצרים למשך 15 שנה. כלומר, כ-7 BCM בשנה.מדובר בעסקת ענק, שאם תצא לפועל תאפשר ללוויתן לייצא כשישית מעתודות הגז במאגר.

למעשה, זו העסקה שאמורה הייתה לאפשר את פיתוחו של המאגר, אולם עד כה לא נחתם הסכם סופי בין BG לשותפות לוויתן, בעיקר בגלל עיכובים רגולטוריים של ממשלת ישראל. כעת, עם כניסתה של חברת "של" לתמונה בעקבות רכישת BG, עולה השאלה אם עסקה כזאת בכלל תוכל לצאת בעתיד אל הפועל, בין היתר בשל הפעילות של "של" במדינות ערב והחלטתה למכור 30 מיליארד דולר של נכסים כדי לממן את עסקת רכישת BG.

2. ייצוא 6-7 BCM בשנה לטורקיה

"אנחנו עדיין יכולים ליצור פה הזדמנות של win-win situation. יש שם (בישראל - ה"כ) כמויות גדולות של גז, והם רוצים לספק גז למצרים ולטורקיה", כך אמר באטו אקסוי, מנכ"ל חברת הגז הטורקית "טורקס", בריאיון שהעניק לאחרונה לסוכנות הידיעות "רויטרס". "מדוע שאנרגיה לא תהיה חלק מהמסחר בין ישראל וטורקיה?", שאל.

לטורקיה אין מקורות גז משל עצמה, והיא נאלצת כיום לייבא גז מכמה ספקים במחירים גבוהים. לאור הקושי שביצוא גז למצרים, טורקיה נראית כמועמדת ראויה לשמש כלקוח עוגן ללוויתן: כמחצית מהחשמל שלה מיוצר בגז טבעי, וצריכת הגז הכוללת של המשק הטורקי גדולה פי 7 מזו של המשק הישראלי. הצריכה עוד צפויה לגדול במהירות ולהכפיל את עצמה ב-20 השנים הקרובות.

תיאורטית, מאגר לוויתן יכול לייצא לטורקיה 6-7 BCM של גז בשנה באמצעות צינור ימי שיגיע עד לנקודה הדרומית ביותר במדינה. אך למרות שבעבר ניהלו בעלי הזכויות במאגר מגעים עם חברות טורקיות, ובהן Turcas ו-Zurlu, ליצוא גז ישראלי לטורקיה, עדיין לא נחתמה אף עסקה קונקרטית.

3. ייצוא 3-4 BCM בשנה לירדן

בספטמבר האחרון חתמה שותפות לוויתן עם חברת החשמל הלאומית של ירדן (Nepco) על חוזה ליצוא 45 BCM לאורך 15 שנים - 3 BCM של גז בשנה. להבדיל מיצוא לטורקיה או למצרים שדורש בניית צינור ימי ועל כן יקר ומורכב יותר טכנית, יצוא לירדן הוא אופציה זולה ומהירה מאחר שהוא דורש הנחת צינור יבשתי לאורך קילומטרים ספורים בלבד.

ירדן, המשוועת לאנרגיה זולה, החלה לפני מספר שבועות לייבא גז נוזלי מקטאר, ובמאי האחרון הגיע אליה אחד ממתקני הגיזוז הימיים הגדולים בעולם.

4. הסבת תחנות כוח לגז: 2-3.5 BCM בשנה

במשך שנים פועלת חברת החשמל להסבת תחנות הכוח הפחמיות שלה בחדרה לגז טבעי, אך כעת הפרויקט הוקפא, בין השאר לאור העיכוב בפיתוח מאגר לוויתן. אם אכן יוסבו התחנות לבסוף הן צפויות לצרוך 1.5-2 BCM של גז טבעי בשנה, וזו בהחלט כמות מכובדת. לשם השוואה, בשנת 2014 צרך סקטור התעשייה כולו 2 BCM של גז, ותחנות הכוח הפרטיות דוראד ו-OPC צרכו יחד כ-1.2 BCM.

5. הסבת התחבורה לגז: 1 BCM בשנה

ועדת צמח, שגיבשה את מדיניות הממשלה בפיתוח משק הגז ויצוא הגז, העריכה שעד 2040 כשליש מכלי הרכב הפרטיים וכשני שלישים מכלי הרכב הציבוריים יוסבו לגז טבעי. ואולם, לאור חסמים כגון פריסה בלתי מספקת של תחנות תדלוק והיעדר מדיניות מס בנוגע לכלי רכב מונעים בגז, ההסבה אינה מתבצעת בקצב המתוכנן.

כדי לעודד את הביקוש המקומי לגז הממשלה יכולה להוביל להסבת פרויקטים עתידיים לגז, כגון חשמול הרכבת שצפוי להוסיף כ-500-600 מגה-וואט, השקולים ל-0.5 BCM של גז. אם הרכבת תחויב לרכוש חשמל מתחנת כוח פרטית המופעלת בגז, ניתן יהיה לוודא שהוא מיוצר מגז ולא מפחם, למשל.

6. הקמת מפעל אמוניה: 1 BCM בשנה

לפני חודשיים פרסם המשרד להגנת הסביבה את המכרז להעתקת מפעל האמוניה ממפרץ חיפה למישור רותם. המפעל אמור להיבנות עד 2018 ולצרוך כ-1 BCM של גז טבעי בשנה. במתווה שהוצג היום לממשלה נכתב כי המפעל ייצר גם מוצרים נוספים המבוססים על גז טבעי כמרכיב מרכזי בייצורם.

7. חיבור תעשיות עתירות אנרגיה: 3-4 BCM בשנה

תעשיות נבדלות זו מזו בכמות האנרגיה שהן צורכות, כאשר תעשיות הנייר, הזכוכית והמלט, למשל, ידועות כצרכניות אנרגיה גדולות. בישראל פועלים כיום מפעלים עתירי אנרגיה שאינם צורכים גז טבעי, וכדי להגביר את הביקוש לגז מקומי הממשלה יכולה להתחיל בחיבור מפעלים קיימים ולחשוב על עידודן של תעשיות אנרגיה שיוכלו לצרוך 3-4 BCM בשנה.

8. חוזה חברת החשמל: 1 BCM בשנה

החוזה בין תמר וחברת החשמל כולל סעיף Take or Pay, כלומר כמות הגז שעליה נדרש הלקוח לשלם גם אם לא צרך אותה. סעיף זה נועד להבטיח מצד אחד גמישות בהתחייבות האספקה, ומצד אחר התחייבות תשלום שתאפשר השקעות משמעותיות.

שיעור ה-TOP בחוזים תלוי בסוג הלקוח, בגודלו, בזמינות הגז, במצב התשתיות, במספר שעות יומיות שבהן נזקק הלקוח לגז ועוד. שיעורו בחוזה עם חברת החשמל קרוב בממוצע ל-55% - נמוך ביחס לעולם.

אם הממשלה תחייב את חברת החשמל לצרוך רק את שיעור ה-TOP ולא יותר - החברה תוכל לרכוש כ-1 BCM בשנה מלוויתן. עם זאת, הדבר לא עומד כרגע על הפרק.