בג"ץ יכריע בתופעת הספסרות במים מסובסדים לחקלאים במושבים

חקלאים שהפסיקו פעילות משכירים את מכסות המים והקרקע לחקלאים אחרים, לכאורה בניגוד לחוק ■ מבקר המדינה קבע ב-2012 כי מדובר בספסרות, אולם רשם האגודות השיתופיות נתן הכשר לתופעה

loading

"סוף-סוף השאלה מגיעה לבג"ץ, ויהיה קשה להמשיך לעצום עיניים מול התופעה של מכירת מים מסובסדים על-ידי בעלי נחלות במושבים שהפסיקו לעסוק בחקלאות. השאלה היא האם זו ספסרות המנוגדת לכל החקיקה והכללים במשק החקלאי, או שמדובר במסחר מותר במשאב מדינה המוקצה לחקלאים במחיר מסובסד" - כך אומר ל"גלובס" גורם בכיר במשק המים המתמחה בסקטור החקלאי, על רקע התופעה ההולכת ומתרחבת לפיה חקלאים שהפסיקו פעילות משכירים את המים והקרקע לחקלאים אחרים, לכאורה בניגוד לחוק.

החלק המכריע של מכסות המים לחקלאים מסופק כיום באמצעות תיווך של "אגודה שיתופית למים". בקיבוצים החקלאות היא קואופרטיבית, אבל במושבים "האגודה השיתופית" אחראית לחלק את מכסת המים באופן שוויוני בין בעלי הנחלות. לבעלי הנחלות יש זיקה אישית למכסת המים, כפי שיש להם זיקה אישית לקרקע חקלאית ספציפית, למכסת גידול ספציפית ולמכסה ספציפית של עובדים זרים. על-פי חוק המים, הזכות לקבלת מכסת מים לחקלאות צמודה למטרות השימוש החקלאי, "ואם בטלה המטרה - פקעה הזכות למים". בפשטות: בעל נחלה שמפסיק לעסוק בחקלאות צריך להשיב את מכסת המים שלו למדינה ולרשות המים, ואת האדמה הוא צריך להחזיר לרשות מקרקעי ישראל.

תחקיר "גלובס" ("ישראל מתביישת", מוסף G, 3.7.2009) חשף לראשונה את תופעת המסחר במושבים במים מסובסדים. חקלאים שנטשו את הענף ממשיכים להחזיק במכסת המים ולסחור בה, בין אם באופן אישי, בסתר ובכסף שחור בינם לבין חקלאים אחרים, ובין אם בתיווך האגודה השיתופית. חקלאים אלה, שפרשו כאמור מחקלאות, משכירים את מכסת המים לחקלאים אחרים. לעתים לחקלאים פעילים באותו מושב, ולעתים ליזמים בתחום החקלאות שאינם חברים במושב, כאלה המקבצים מכסות מים וקרקע בהיקפים גדולים והופכים למעין "אוליגרכים" בחקלאות הקשורים לרשתות השיווק הגדולות.

בעקבות תחקיר "גלובס" בדק מבקר המדינה את התופעה, ובתחילת מאי 2012 פורסם דוח המבקר שבו נאמר: "משרד מבקר המדינה מעיר למשרד החקלאות כי כמאסדר היה עליו לנהל את היתרות במכסות המים ואת ניודן בין החקלאים בהתאם לצרכים ולאמות מידה, וכן היה עליו לפקח על הביצוע, אולם הוא לא עשה כן. מחדל זה גרם לחוסר ניצול יעיל של המים ולתופעה של ניצול מצוקת חקלאים וספסור במים - משאב שיש מחסור בו.

"המדינה היא המקצה לחקלאים את מכסות המים, ולפיכך לדעת משרד מבקר המדינה, מכסות מים עודפות אמורות להיות באחריותה ובשליטתה. על משרד החקלאות לפעול בלא דיחוי להסדרה של סוגיית ניוד עודפי המים, ובכלל זה עליו לפעול לכך שהם ינוידו בהתאם לצרכים, ותוך מניעת תופעת הספסור במים ואיסור על גביית 'דמי ההסכמה' האמורים", נכתב.

קיראו עוד ב"גלובס"


אותו גורם בכיר במשק המים מתייחס גם לתופעת השכרת קרקעות חקלאיות: "מכיוון שאין חקלאות בלי מים וקרקע, הרי מי שמשכיר את מכסת המים שלו לחקלאי אחר כמעט תמיד משכיר גם את הקרקע החקלאית שלו. גם זו תופעה אסורה, אבל עליה כמעט שלא מדברים. פסיקה בענין המים תשליך גם על תופעת ההשכרה של קרקעות חקלאיות, והכי חשוב - זו תהיה אולי נקודת פתיחה לדיון ברפורמה הדרושה בחקלאות ובמשטר הנחלות, לפיה כל נחלה חקלאית מקבלת הקצאה של מים וקרקע, אבל בפועל רק 20% מתוך 30 אלף בעלי הנחלות במושבים באמת עוסקים בחקלאות, ולצדם פועלים מעין אוליגרכים חקלאיים ששוכרים מים מסובסדים וקרקע, ומפעילים מיזמים חקלאיים גדולים שאף חקלאי בודד לא יכול להתחרות מולם.

"זה עומד בסתירה לעקרונות הבסיסיים של משטר הנחלות וחזון המשק המשפחתי - עקרונות שאינם רלוונטיים יותר אבל לאף אחד אין את האומץ להתמודד עם הצורך בעריכת רפורמה כללית באופן שבו המדינה מקצה מים וקרקע לחקלאות".

שליטה פוליטית וכלכלית

שמעון מגן ודוד בלחסן, חברי מושב תלמי אליהו, מנהלים כבר עשר שנים מאבק פנימי נגד תופעת המסחר במים. השיטה בתלמי אליהו עבדה כך: אלה שהפסיקו לעסוק בחקלאות לא החזירו את מכסותיהם לרשות המים. הנהלת האגודה, שיכולה הייתה לחלק את המים הללו בצורה שוויונית בין אלה שבאמת עוסקים בחקלאות, חילקה את מכסות המים לקבוצה מצומצמת של מקורבים וחברי הנהלה. באמצעות מסלקת הכספים של האגודה השיתופית, כל אחד מאותם "לא חקלאים" קיבל "פיצוי" כספי של 8,000 שקל עבור העברת מכסת המים לחקלאי הפעיל ששילם את ה"פיצוי".

תופעה רווחת במושבים: מלבד הסכומים המועברים בין משכירי מכסות מים לשוכרי מכסות מים במסגרת המסלקה של האגודה השיתופית, משכיר המכסה מקבל מהצד, במזומן, תשלום נוסף משוכר המכסה. זו עבירה חמורה הן על חוק המים והן על חוק ההתיישבות (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ומים), שעל אכיפתו מופקד שר החקלאות.

מגן ניסה להפוך לצרכן ישיר של מים שלא באמצעות האגודה השיתופית, ולא הצליח. הוא ובלחסן עתרו לבג"ץ, ופרקליטות המדינה הצליחה להתחמק זמנית מהבעיה על-ידי כך שהודיעה כי העניין יועבר לטיפול רשם האגודות השיתופיות, גוף הפועל במסגרת משרד הכלכלה. רשם האגודות הוא הרגולטור של הסקטור הקואופרטיבי. מדובר בגוף שהוקם בעידן מפא"י, שייעודו העיקרי כביכול הוא לפתור סכסוכים בין חברי האגודה לבין הנהלת האגודה (הוועד), אבל המטרה בפועל הייתה לבצר שליטה פוליטית וכלכלית על המושבים, הקיבוצים והקואופרטיבים האחרים. הניסיון מורה שרשם האגודות יתמוך כמעט תמיד בוועד האגודה. חשוב לזכור: לרשם האגודות סמכויות חקירה וגם סמכויות מעין שיפוטיות, ועל החלטותיו ניתן לערער רק לבג"ץ.

הבעיה המתגלה שוב בפרשה זו היא שרשם האגודות עוסק בענייני מים בלי נוכחות של רשות המים, ועוסק בענייני מקרקעין בלי נוכחות של רשות מקרקעי ישראל. את רשם האגודות השיתופיות היה צריך מזמן לצרף לאחריות משרד המשפטים, כמו שאר הרשמים.

החלטה והיפוכה

רשם האגודות מינה את עו"ד יצחק אבידני כחוקר בפרשת המסחר במים בתלמי אליהו, שקבע: "על-פי הממצאים עולה, כי אגודת תלמי אליהו פועלת בניגוד לחוק המים... והיא עוסקת או משתתפת ביחד עם חבריה במסחר של מים". במילה אחת: ספסרות. החוקר אבידני המליץ לרשם האגודות להורות למושב לחדול מהפרקטיקה של מסחר במים. ועד תלמי אליהו השיג על מסקנות החוקר בפני רשם האגודות באמצעות עו"ד אייל סודאי, שמשרדו מתמחה בדיני אגודות שיתופיות. הטיעון המרכזי היה שכל מכסות המים מוקצות או מגיעות בפועל באופן שוויוני אך ורק לחקלאים פעילים, וכי ועד האגודה פועל כמעין רגולטור המסדיר את משטר המים.

אחרי שיהוי של שנתיים וחצי החליטה סגנית רשם האגודות, עו"ד אלה אלון, להתעלם מדוח מבקר המדינה, לדחות את מסקנות החוקר עו"ד אבידני ולאפשר את ההתנהלות של תלמי אליהו. הנימוק המרכזי שלה היה: "יעילות הקצאת אמצעי הייצור של האגודה מחייבת מתן פיצוי בגין ויתור על חלוקה שוויונית של אמצעי הייצור. מן הראוי שהחלטות האסיפה יעודדו העברה של אמצעי ייצור בין החברים. אם הייתה נמנעת האפשרות לתת פיצוי כספי בגין אמצעי הייצור, הרי שכל חבר היה נאחז בקרקע ובמים שלו, וכך הייתה נמנעת חלוקה יעילה ושימוש יעיל באמצעי הייצור".

עו"ד סודאי הדגיש בעקבות ההחלטה כי "להחלטה זו חשיבות רבה והיא תשפיע על אופן חלוקת מכסות מים במאות מושבים, הנוהגים באופן דומה לחלק את מכסות המים שלהם באגודה, תוך קביעת מנגנון כספי לפיצוי למי שמוותר על מכסת המים שלו ולמי שרוכש מכסת מים נוספת מהאגודה מעבר למכסתו הבסיסית".

בעקבות המהפך בעמדת רשם האגודות הגישו מגן ובלחסן לפני שבועות אחדים עתירה לבג"ץ באמצעות עו"ד אמנון גלברט. העתירה מופנית נגד שר התשתיות יובל שטייניץ, שר החקלאות אורי אריאל, רשות המים והביוב, ורשם האגודות השיתופיות במשרד הכלכלה, מירון הכהן. בעתירתם לבג"ץ אומרים מגן ובלחסן: "לקרוא את החלטת רשם האגודות ואת ההנמקה ולא להאמין.. אם לא יפוצה הלא משתמש במים, הוא עלול להשתמש, קרי, הוא עלול לעסוק בחקלאות. במילים אחרות, הלא חקלאי עושה טובה לכלל בכך שהוא איננו עוסק בחקלאות, ולפיכך יש לפצותו על כך. אם לא יפוצה, הוא, חלילה, עלול לעסוק בחקלאות. תפיסה רעיונית מוזרה זו לא באה מסתם אדם. היא באה ממי שמופקד על האגודות השיתופיות, דהיינו על חקלאי ישראל, המפקח על פעילותם התקינה ועל אמצעי הייצור - אדמה ומים - המוקצים להם.

"אחת התוצאות ההרסניות של הספסרות הנ"ל במים הינה השתלטות של גורמים מפוקפקים בעלי הון על מרבית המים והקרקעות של יישובים מסויימים, תוך ניצול משאבי המדינה וקניין הציבור למטרות רווחיהם האישיים. לאור האמור, מובן אפוא הצורך הדחוף בהתערבות שיפוטית אשר תורה למשיבים להבהיר מדוע לא יותקנו תקנות מתאימות אשר ימנעו ספסרות במימי המדינה, ויעקרו את פרשנותו המעוותת של רשם האגודות".

רשות המים: "הדברים פסולים ואסורים על פניהם"

ממשרד החקלאות נמסר: "הדיון מתנהל בבג"ץ ועמדתנו תוצג בבית המשפט. יצוין, כי מדובר בהתנהלות פנימית באגודה. המשרד מקצה את המים לאגודה ולא לפרטים בתוך האגודה".

מרשות המים נמסר: "עניין הקצאת הרישיונות להפקה ואספקת מים, לרבות למגזר החקלאי נעשה על-ידי רשות המים. עם זאת, אמות המידה להקצאה למגזר החקלאי נקבעות על-ידי שר החקלאות, הקובע בתקנות את השיקולים וההנחיות להקצאות. במסגרת אמות המידה הללו יש אפשרות מסוימת גם לניוד הקצאות בין חקלאים, ולפיהן נגזרים הרישיונות האינדיבידואליים. התעריפים למים נקבעים על-ידי מועצת רשות המים.

"לרשות המים אין מידע לגבי התופעה של מסחר/ספסרות במכסות מים בסקטור החקלאי, ככל שקיימת. ככל שמדובר במסחר במים שלא למטרה לה הן הוקצו ולא בתעריפים שקבעה המועצה, הרי שהדברים פסולים ואסורים על פניהם. בכל מקרה, אנו נלמד את הדברים ביחד עם משרד החקלאות ובהתאם נגבש את דרך הפעולה הראויה".

מאיר צור, מזכיר תנועת המושבים, מסר: "אנחנו לא אוהבים מסחר במים וחושבים שזה פסול מיסודו. בשום דבר לא מטפלים במדינה הזו ברצינות. אין כיום בעיה של כמות מים אלא רק מחיר מים, וצריך רביזיה בכל נושא המים למשק הביתי ולחקלאות בכלל".

אבשלום (אבו) וילן, ח"כ מרצ בעבר ומזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, מסר: "אני לא מאושר מזה, אבל זה הרע במיעוטו, כי במצב שנוצר במשק המושבים קשה לקיים את המשק המשפחתי של יחידות קטנות, וזהו פתרון ביניים".

ממדי הספסרות במים ובאדמות מדינה במושבים

? במושבים יש 30,000 נחלות

? 10,000 בעלי נחלות לכל היותר עוסקים בחקלאות (הערכת יתר לעומת הנתון המקובל של 20% מבעלי הנחלות העוסקים בחקלאות)

? שטח ממוצע של קרקע חקלאית לנחלה - 30 דונם (בדרום השטח מגיע ל-80 דונם לנחלה ובאיזורי ההר 20 דונם ? לנחלה)

? מכסת המים הממוצעת לנחלה - 30,000 מטר מעוקב מים בשנה

? מחיר ממ"ק מים מסובסד לחקלאות - החקלאים משלמים לחברת מקורות עד 2.7 שקלים לממ"ק מים שפירים, ועד 1.3 שקלים למים מושבים (שפד"ן וקולחים). אלה תעריפי בסיס, שעולים אם החקלאי חורג מהמכסה

המסקנה: היקף הספסרות השנתי במושבים במים מסובסדים לחקלאות הוא לפחות מיליארד שקל בשנה

? הקרקע החקלאית אותה מחזיקים מושבניקים שאינם עוסקים בחקלאות - קרקע שלחין בדרום מושכרת בלפחות 300 שקל לדונם בשנה. במרכז ובצפון המחירים גבוהים יותר, בעיקר כשיש מתקנים על הקרקע (שעל הקמתם מקבלים מענק מהמדינה), ומגיעים עד 1,000 שקל לדונם

המסקנה: היקף הספסרות השנתי במושבים בקרקע חקלאית של רמ"י הוא לפחות 250 מיליון שקל בשנה

הקצבות מים לשנת 2014
 הקצבות מים לשנת 2014