לא לאכול צהריים לבד, ללמוד להתווכח: המדריך לטירון בעבודה

התפקיד הראשון. אני עוד זוכרת את השבועות ראשונים, את התחושה שאני לא באמת מבינה מה קורה מסביבי, שהכול חדש, השפה לא ברורה, האנשים זרים, מנוסים יותר, מוכשרים, עסוקים. אני זוכרת את הבדידות, את הבלבול, את החרדה שזה לא מה שחשבתי שיהיה.

25 שנה אחרי, ליוויתי השבוע את הדור הצעיר בצעדיו הראשונים בתפקיד הראשון, וחזרתי איתו אל התחושה הזו שאתה לא מכיר - לא את האנשים, לא את הכללים, לא את הכלים. בתוך כל זה, במקרה או לא במקרה, שלח לי השבוע קורא מסמך שכתב דניס נרוש, שבדיוק סיים את השלב הזה, של השנים הראשונות בארגון, במקצוע. נרוש עשה משהו שעוד לא ראיתי - הוא סיכם את השנים הראשונות של התפקיד הראשון עבור אלה שיבואו אחריו, את העצות, את הטיפים, במה הצליח לו ואיפה נפל.

אין להמעיט בחשיבות התפקיד הראשון. פעמים רבות הוא מגיע עם סוג של אכזבה. חשבתם שאתם הולכים לתקן את העולם, או לפחות את הארגון, ואז אתם מגלים שאתם בתחתית איזה סולם, עושים מה שנראה לכם משימות קטנות ולא חשובות. אבל בשלב הזה אין דבר כזה משימה לא חשובה כי המשימה שלכם היא בעיקר ללמוד. כן, הלימודים לא הסתיימו כשיצאתם ממסלול ההכשרה שלכם. בתקופה הזאת עליכם ללמוד מכל דבר ומכל אחד - ללמוד את הצוות, את הארגון, את העבודה, את ההתנהלות, מי נגד מי/ בעד מי, מה חשוב, מהם סדרי העדיפויות, מהי הצלחה, מי הלקוח שלכם, של הבוס שלכם. הדבר הכי חשוב שהמנהל הראשון שלי לימד אותי היה שמכל אחד ומכל דבר אפשר ללמוד. הקריירה שלכם היא יהלום, שאתם עוד תלטשו בתפקידים שונים.

תצברו שעות תרגול

אמרנו שלא חשוב מה אתם עושים, אבל בהחלט חשוב שתעשו את זה הכי טוב שאתם יכולים. אם תעשו עבודה "משעממת" היטב, יקרו כמה דברים: קודם כול, יבחינו מסביב באתיקה המקצועית שלכם, אתיקה שלא מזלזלת בעבודה, לא מקטרת ועושה עבודה טובה. ואז סביר להניח שייתנו לכם משהו, גם אם קטן, יותר משמעותי ומעניין. תעשו את זה היטב? תקבלו משהו משמעותי עוד יותר. ככה בונים קריירה, דרך עבודת רגליים, דרך מצוינות גם בדברים הקטנים. מצאו חן בעיניי הדברים שנרוש כתב בהקשר זה: "תגרום למשתמשים שלך להזיל ריר על המערכת, לחייך ולרצות לעבוד איתה. היום כשהדלקתי את הווייז והוא שאל אותי 'האם אתה בדרך הביתה?', חייכתי. מתי המשתמשים שלך חייכו?"

בספרו של מלקולם גלדוול, "מצוינים: ממה עשויה הצלחה", מוזכר שוב ושוב "כלל 10,000 השעות" שלפיו אם תתרגלו דבר מה במשך עשרת אלפים שעות תהפכו להיות מומחים בו. לפי מחקרים שונים נדרשות כעשר שנים של עבודה קשה שנעשית ממש ממש טוב כדי להפוך למומחה. בתפקיד הראשון אתם ממש בתחילת הדרך ואם תסתכלו על כל משימה כחלק מצבירת שעות התרגול תבנו את הקריירה שלכם בכיוון הנכון.

במאמר מעניין של "הרווארד ביזנס רוויו" (HBR), הנותן חמישה טיפים לתפקיד הראשון שלכם, ממליץ הכותב: "אל תעשו כאילו אתם מבינים". לא, לא מצפים מכם לדעת את כל התשובות בשלב הזה, להיפך! ככל שתשאלו יותר, תצמחו יותר. התפקיד הראשון הוא הזדמנות ללמוד, לחקור, לשאול, גם "שאלות טיפשיות" ולצאת מזה "כי אני עוד חדש".

אל תאכלו לבד צהריים

תפקיד ראשון הוא גם שיעור בעבודה עם אנשים, בבניית רשתות, בעבודת צוות. זה לא דומה לחבר'ה מבית הספר או אפילו לאנשים שעבדו איתכם על פרויקט בלימודים. בעולם של היום, לא מספיק להיות חכמים, מוכשרים, חדשניים. אם לא נדע לעבוד בצוות הארגון לא יוציא מאיתנו את הכישרון שיש לנו. פגשתי לאורך השנים אנשים מוכשרים רבים שמצאו את עצמם במקום לא טוב בארגון בגלל חוסר היכולת לעבוד בצוות.

היטיב לתאר זאת נרוש: "השוני הגדול ביותר בין מה שהכרתם למקום העבודה החדש הוא שאתם כבר לא לבד. עבודת צוות היא המפתח להצלחה ולכן עליכם להיות חברי צוות מדהימים. תהיו נחמדים, תתעניינו באנשים, תחייכו ואל תתבודדו. אתם רוצים שחברי הצוות שלכם יכירו אתכם ושייהנו לעבוד איתכם. תתייעצו איתם בנוגע למשימות שאתם מבצעים ותנסו לעזור כשמבקשים מכם. אל תהיו זאבים בודדים, תהיו חלק מלהקת דולפינים".

כל אדם שתעבדו איתו ילמד אתכם משהו ואולי יותר מכך, יהפוך להיות חבר או מנטור בקריירה שלכם. כל אחד מהם הוא עכשיו חלק מהרשת שלכם לטוב ולרע וביום מן הימים סביר להניח שתיפגשו שוב, בארגון הזה או מחוצה לו. עם הזמן תגלו שגם אתם יכולים לעזור לעמיתים, למנהל, ללקוחות. תתנו בנדיבות מהידע שלכם, מזמן שלכם, מהניסיון שלכם. תנו בנדיבות ותקבלו בחזרה, לא מכל אחד, אבל ממי שחשוב. ואף פעם אל תלכו לבד לאכול צהריים.

המנהל והצוות שלכם הם גם מקור מצוין למידע על הארגון. ככל שתבינו את ההקשר הרחב של עבודתכם תבינו טוב יותר מה באמת נחשב ותדעו לפעול בהתאם. או כפי שכותב נרוש: "בכל רגע ורגע זורם מידע בארגון. מידע על מערכות, מידע על אנשים ותפקידים ומידע לגבי העתיד. בכל רגע מתקבלות החלטות, חלקן רלוונטיות עבורך, ועליך להבין כיצד הן מתקבלות. מי אחראי לקבל את ההחלטה, מי נמצא בדיונים האלה ומי לוקח איזו עמדה. ברגע שתבין את התהליך הזה תוכל להבין מדוע התקבלה החלטה מסוימת או עם מי עליך לדבר כדי להשפיע.

תלמדו להתווכח

בשלב הזה, בטח לא חשוב להיות הכי צודק או הכי חכם. "ויכוחים הם חלק אינטגרלי מחיי העבודה... ככה כל הצדדים לומדים על דרכים וגישות שונות לאותה בעיה ובעצם מעשירים את הידע שלהם. הדבר הכי גרוע שיכול להיות הוא שוויכוח מסוג זה יגיע לפסים אישיים ושצד אחד ייפגע. חשוב להשאיר את האגו בחוץ! עליכם ללמוד לשמוע ולקבל את הצד השני בלי להיעלב או להיפגע וכמובן גם לא להעליב או לפגוע", כותב נרוש.

היכולת לנהל דיון, או אפילו ויכוח, מקצועי, בלי שיגלוש לפסים אישיים תוחים לנושא עצמו, היא חשובה מאוד בעבודה. אצלנו היו אומרים בשילוב של אנגלית ועברית: (איש) attack the issue, not the Ish.

ואז, יום אחד תגלו שאתם כבר לא חדשים. ויבוא היום שבו תשאלו את עצמכם או שישאלו אתכם אם זה הזמן לעזוב ולהמשיך הלאה, אל התפקיד הבא או אל הארגון הבא. תזכרו את היהלום של הקריירה שלכם ותוודאו שאתם יודעים בדיוק מה אתם מפתחים בצעד הבא.

* הכותבת היא דירקטור משאבי אנוש באינטל מרחב אירופה ובעלת הבלוג "על עבודה וקריירה באמצע החיים", www.niritcohen.com