11 הספורטאים הישראליים שנטבחו ע"י טרוריסטים של ארגון ספטמבר השחור ב-5 בספטמבר 1972, במהלך האולימפיאדה ה-20 במינכן, עברו התעללויות מחרידות, במשך 20 שעות, לפני שנרצחו. אחד מהם, מרים המשקלות יוסף רומנו, נורה וסורס, אולי בעודו בחיים, ונותר לגסוס לעיני חבריו. אחרים הוכו באכזריות בעודם כפותים. כך מגלה היום (ג') "ניו-יורק טיימס".
אלמנתו של רומנו, אילנה, ואנקי שפיצר, אלמנתו של מאמן הסיף אנדרה שפיצר, מסרו את המידע בראיונות ל"טיימס" לקראת יציאתו למסכים של הסרט הדוקומנטרי "מינכן 1972 ולאחר מכן", שמתעד את חטיפת ה-11, ההתעללויות בהם, רציחתם של שניים מהם במגורי המשלחת הישראלית ורציחת תשעה האחרים במהלך ניסיון חילוץ כושל של כוחות הביטחון הגרמניים.
רומנו ושפיצר למדו על השעות האחרונות בחיי בעליהן בספטמבר 1992 מפי עורך-הדין שלהן, פנחס זלצר. הוא סיפר לשתיים שקיבל תצלומים של זירת הטבח והקרבנות כאשר ביקר במינכן, אך הציע להן לא לראות את התצלומים, או, לפחות, לזמן רופא שיוכל לסעוד אותן כאשר יבחנו את התמונות. השתיים דחו את שתי ההצעות, ראו את התצלומים ונצרו את המראות בליבן. הן לא דיברו על התצלומים בפומבי עד עתה. רומנו הסתפקה באמירה לבנותיה שהתמונות "קשות". היא ביקשה מהן לא לדבר על כך יותר והן הסכימו. רומנו, שפיצר ובני המשפחות של הספורטאים האחרים החליטו לחשוף את מה שעבר על יקיריהן כדי שהם יזכו בהכרה שהם ראויים לה.
מה שעבר על 11 הספורטאים במשך 20 שעות השבי שלהם היה נושא לספקולציות. במשך 20 שנה הגרמנים הכחישו קיום תצלומים. אך עתה נחשפת הזוועה. על השעות האחרונות של רומנו סיפרה אלמנתו: "המחבלים חתכו את אבר המין שלו מבעד לתחתונים והתעללו בו. אתה יכול לתאר לעצמך את תשעת האחרים שישבו מסביב, כפותים? הם ראו את כל זה".
רומנו נורה לאחר שהתעמת עם המחבלים בשלבים הראשונים של החטיפה. הוא נותר לגסוס לפני חבריו לנבחרת הישראלית וסורס. שפיצר אמרה, כי לא ברור אם רומנו סורס לפני שמת או אחר-כך. אלמנתו אמרה, שהיא מאמינה שהוא מת לפני שסורס. בני הערובה האחרים הוכו וספגו פציעות חמורות, לרבות עצמות שבורות.
"הטרוריסטים טענו תמיד שהם לא התכוונו לרצוח איש, הם רק רצו לשחרר את חבריהם שהיו כלואים בישראל", אמר שפיצר. "הם אמרו, שהם הרגו את האחרים רק בגלל מבצע החילוץ הכושל של כוחות הביטחון הגרמניים. אבל זה לאנכון. הם באו כדי לפוגוע באנשים. הם באו להרוג".
לדברי שפיצר, הבלבול סביב מה שאירע לקרבנות שרר מיד לאחר הטבח. את גופות הקרבנות זיהו בני משפחה או חברים במינכן. לדברי רומנו, זוהה בעלה ע"י דודו, שראה רק את פניו. ה-11 נקברו מיד לאחר שארונותיהם הובאו לישראל. רוב תשומת הלב של גורמי הביטחון בישראל מוקדה במחדלים הביטחוניים ובמשגים של כוחות הביטחון הגרמניים ושל מארגני האולימפיאדה, מחדלים שאיפשרו את האסון. מאמץ לברר מה עבר על חברי הנבחרת הישראלית בשעותיהם הארונות היה חשוב רק לבני משפחותיהם. "ביקשנו עוד פרטים, אך נאמר לנו, שוב ושוב, שאין שום מידע", אמרה שפיצר.
המפנה חל ב-1992, לאחר ששפיצר התראיינה בערוץ טלוויזיה גרמני, במלאת 20 שנה לאסון. היא הביעה בראיון תסכול מהעובדה שלא ידוע לה דבר על מה שעבר על בעלה וחבריו. בעקבות הראיון, התקשר לשפיצר אדם שהציג עצמו כעובד של סוכנות ממשלתית גרמנית. הוא אמר, שיש לו גישה לשפע של מסמכים על הטבח. כך נפרץ הסכר ובני המשפחות החלו לקבל מידע נוסף, לרבות התצלומים.
"כאשר ראיתי את התמונות, זה היה מכאיב מאוד", אמרה האלמנה. "עד אותו רגע, תמיד זכרתי את יוסף כגבר צעיר עם חיוך גדול. זכרתי את גומות החן שלו עד אותו רגע. כאשר ראיתי את התמונות, הן כאילו מחקו את יוסי שהיכרתי".
המשפחות הגישו תביעה נגד ממשלת גרמניה, שלטונות באוואריה ועיריית מינכן בגלל מחדליהן, אך התביעה נדחתה בספו של דבר מפני שחל עליה חוק ההתיישנות. בכל זאת, בני המשפחות שואבים עידוד מהעובדה שהוועד האולימפי הבינלאומי הסכים השנה לממן אתר הנצחה לספורטאים במינכן.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
