צמצום פערים טכנולוגיים: להחליף דיסקט במערכת החינוך

בין הנופים המרהיבים של פארק תמנע, במכרות נחושת מימי הפרעונים, אפשר לראות על האדמה שבבים ירוקים. שבבים שמישהו היה סקרן מספיק לגביהם וכך הוציא את המין האנושי מתקופת האבן אל תקופת הברונזה. למעשה, רבים מהשינויים סביבנו נבעו מכך שמישהו הסתכל אחרת על דבר שרובנו חלפנו לידו, והשבוע בפארק תמנע שאלנו את עצמנו אילו "שבבי נחושת ירוקים" נמצאים מתחת לרגליים שלנו היום ואנחנו לא שמים לב אליהם, ויותר מכך, האם אנחנו מכשירים את הדור הבא לעבוד באבן המוכרת או מלמדים לשאול שאלות ולחפש הזדמנויות בשבבי הנחושת הלא מוכרים.

בשבוע שעבר דיברנו על כך שכניסת הרובוטים למקומות העבודה תעלים חלק מהמשרות הישנות ותיצור משרות חדשות המחייבות יכולות חדשות. ריינר סטראק מקבוצת הייעוץ בוסטון מראה בסרטון מרתק (The workforce crisis of 2030 and how to start solving it now) את הפער בין ביקוש והיצע לעובדים ברמה עולמית ב-2030.

בגרמניה, למשל, צפוי הפער הזה לעמוד באותה שנה על 20% מכוח העבודה, כלומר, 20% משרות שאין להן עובדים. כדי לסגור את הפער, לא מספיק שיהיו אנשים, הם צריכים להיות מסוגלים לעבוד בעולם העבודה של 2030. קחו כדוגמה את תעשיית הרכב, שבה כבר "עובדים" יותר מ-40% מהרובוטים התעשייתיים. ב-1980 פחות מ 10% מעלות הייצור של רכב הייתה קשורה לחלקים אלקטרוניים. היום השיעור הזה עומד על 30%, ועד 2030 הוא צפוי לעלות ליותר מ-50% מעלות הייצור של רכב.

לאורך כל התקופה הזאת כמעט שלא חל שינוי במספר העובדים בתעשיית הרכב, אבל כן היו שינויים מרחיקי לכת בדרישות התפקידים. כך נולדו תפקידים כמו "מהנדס מערכות תפיסתיות" (אחראי על התקשורת בין הנהג למערכות הרכב), ותפקיד מכונאי הרכב השתנה לגמרי. לכן הבעיה בעתיד תהיה לאו דווקא למצוא עבודה, אלא למצוא מועמדים שעומדים בדרישות. לכן חייבים להגדיר מחדש את מערכות ההכשרה.

האתגר הזה מונח קודם כול לפתחן של ממשלות וארגונים. מבית הספר, דרך הכשרות מקצועיות ועד מוסדות להשכלה גבוהה - כל אלה חייבים להכשיר לעבודה לצד רובוטים ומערכות ממוחשבות. לפני שנה הציגה המועצה הלאומית לכלכלה לממשלה דוח על עולם העבודה העתידי ולפיו שליש מהעובדים בישראל עוסקים במקצועות שעשויים להיעלם. שליש נוסף נמצא ברמת סיכון בינונית. הדוח מציין שהמדינה היא שחקן מרכזי בפיתוח ההון האנושי ומציע בין השאר תיאום בין מערכות החינוך ורפורמה בהכשרה, כולל הגדרה מחדש של כישורי הליבה. השאלה היא: מהם אותם כישורי ליבה?

תוכנית מעידן טרום פייסבוק

באתר משרד החינוך אפשר למצוא את תוכנית לימודי הליבה לחינוך היסודי בישראל. התאריך: מארס 2003. הרשו לי להזכיר לכם, ב-2003 עוד לא היו יוטיוב, פייסבוק, ג'ימייל, אמזון, אייפון, טבלט. לא היו מצלמות על טלפונים, הנגן החדשני היה אייפוד והטכנולוגיה החדשנית לצפייה הייתה די.וי.די. זה העולם שבו הגדיר משרד החינוך את לימודי הליבה שתקפים עד היום. אולי הגיע הזמן לעשות שינוי?

בארה"ב מושק בימים אלה אתר המאפשר לציבור לראות את הקשר בין שכר הלימוד באוניברסיטאות לגובה ההכנסה בעשור שאחרי סיום הלימודים. בין השאר, מטרת הממשל היא לוודא שאוניברסיטאות אכן נדרשות לתת דין וחשבון גם על איכות הלימודים ומידת תרומתן ליכולת ההשתכרות של הבוגרים ומצד אחר להראות שדווקא מסלולי לימוד פחות יוקרתיים מכינים את הבוגרים שלהם היטב למקצועות מבוקשים עם שכר טוב בשוק העבודה.

ויש גם יזמים שנכנסים לנושא. קחו לדוגמה את אלטסקול (Altschool), בית ספר שהוקם על ידי מקס ונטילה, יזם היי-טק שחיפש לילדיו בית ספר ששם דגש על יזמות וחשיבה יצירתית. הוא לא מצא כזה, אז הוא עשה מה שיזמים עושים והפך מיזם טכנולוגיה למיזם חינוך. הוא הקים בית ספר שתוכנית הלימודים שלו מגדירה מטרות בארבעה תחומים עיקריים: חשיבה (תהליכים תפיסתיים, שיקול דעת, יצירתיות), קיום (מודעות עצמית, ביטחון עצמי, צמיחה, סקרנות, אופי), תקשורת (אמפתיה, אימוץ נקודות מבט שונות, יכולות תקשורת ושיתוף פעולה ובניית מערכות יחסים) וידע והתנסות (לימוד שפות, היסטוריה, תרבות, מדיה, אזרחות, מתמטיקה, מדעים, סביבה, יזמות ובריאות). מתוך ארבעה תחומים, רק אחד נוגע לידע, השאר הם פיתוח יכולות לעולם העתידי.

ומה בישראל? שוחחתי השבוע עם שגיא קינן, עורך דין צעיר שהתמחה בכנסת בלשכה המשפטית בוועדת החינוך ובשנים האחרונות הוא עוסק בפעילות הנוגעת לצמצום פערים טכנולוגיים בישראל. שגיא פנה אליי כמי שרוצה לעשות שינוי בהכשרות וביקש להתייעץ כיצד עושים זאת. לדבריו, אין היום מענה למה שנקרא "מקצועות נעלמים" או משתנים, אותם מקצועות שבעתיד עשויים להפוך לטכנולוגיים יותר או שייעלמו, כגון מתווכים, זבנים, קופאים, מזכירות, מנהלי חשבונות.

איך בכלל ניגשים למשימה כזאת? מובן שכל מקצוע ומקצוע זקוק להתייחסות פרטנית, אבל יש רובד בסיסי, רחב, שצריך להקנות לרבים כדי שיוכלו להסתגל לשינויים הטכנולוגיים. לא כולם יכולים לעשות 5 יחידות מתמטיקה ופיזיקה, אבל אין סיבה שלא כולם יידעו כיצד להשתמש בטכנולוגיה, לחפש מידע, לזהות שינויים בתחום המקצוע ולנתח כיצד הם משפיעים עליהם, לטוב ולרע. כדי לזהות את היכולות הנדרשות ולתרגמן להכשרה בבתי הספר או הכשרה מקצועית אפשר להיעזר במתודולוגיות קיימות המשמשות ארגונים בתהליכים ארוכי טווח.

זוכרים את ה-Strategic Long Range Plans? לפני שנים לימדו אותנו שצריך לתכנן לטווח ארוך, שזה הבסיס לתוכנית עסקית נכונה. עם השנים, לאור השינויים המואצים, ראינו שארגונים רבים עוברים לתוכניות קצרות טווח, תוכנית ל-10 שנים התחלפה בתוכנית ל-5 ואפילו 3 שנים. השינויים וחוסר הוודאות המאפיינים את סביבת העבודה רק גוברים - הן מבחינת הפרט והן מבחינת הארגון - ודווקא בגלל זה עלינו להמשיך לפתח כלים להסתכל קדימה, לזהות ולבחון את המגמות ואת ההזדמנויות הנובעות מהן, להעריך דרכי פעולה שונות ולהשקיע בהן.

יש אסטרטגיות שונות לפיתוח תרחישים וזיהוי מגמות עתידיות, שבהן אנחנו מזהים כיצד השינויים משפיעים עלינו: מה היה פעם בעיה ועומד להיפתר? אילו בעיות חדשות נוצרות? או הזדמנויות? מה עלינו לעשות היום כדי להיות מוכנים מחר? אנו מזהים גם "קלפים פרועים" או "ברבורים שחורים", כלומר שינויים שסבירותם נמוכה אך עלולים להשפיע מאוד על חיינו אם יתרחשו. אין סיבה שלא נוכל לקחת אותן מתודולוגיות ובפורום של אנשי מקצוע, תעשייה, חינוך וממשל להוביל תהליך שבוחן אילו יכולות נדרשות בעולם המשתנה וניתן להקנותן לקבוצות נרחבות של תלמידים.

סביר להניח שהשפעתו של תהליך כזה תהיה דווקא בזיהוי יכולות שאי אפשר כיום "ללמד בכיתה" ויידרש שינוי ב"איך" של מערכות ההכשרה, למשל למידה תוך כדי התנסות בכמה מקצועות במקביל, שאילת שאלות, יצירת חיבורים וזיהוי הזדמנויות לחדשנות; עבודה בצוותים המחייבת יצירת רשתות, קשרים, מערכות יחסים; ופיתוח יכולות אישיות כמו מודעות עצמית לחוזקים ולחולשות, היכולת לקבל החלטות נכונות, העלאת הביטחון העצמי והיכולת לקבל ולתת עזרה. הרי אנחנו יודעים כבר שנים ש-10% מהלמידה מתקיימים בכיתה, 20% ממנה היא מהאנשים שסביבנו ו-70% מביצוע משימות והתמודדות תוך כדי עבודה.

כבר ב-1921 אמר רודולף שטיינר, מייסד ההכשרה האנתרופוסופית, שחינוך, מעבר לתפקידו להכשיר דורות להתמודד עם מציאות החיים, תפקידו לעזור להם לפתח יכולות שיאפשרו להם להחליט בעצמם כיחידים וכדור שלם על אילו צורות חשיבה ומבנים חברתיים שווה לשמור. ובכל מקרה, עלינו לוודא שאנחנו מכשירים אותם לא רק להסתגל לסטטוס קוו.

הכותבת היא דירקטור משאבי אנוש באינטל מרחב אירופה ובעלת הבלוג "על עבודה וקריירה באמצע החיים", www.niritcohen com