ורק כשמדובר בחובות לרשויות - האכיפה עובדת

יש גורמים מבניים רבים לאי-האכיפה בישראל: מחסור בתקציבים ואי-הקצאת משאבים לאכיפת החוק; מחסור בכוח-אדם; אי-הגדרת רשויות האכיפה הרלבנטיות; אי-קיום של מנגנון שיאכוף את יישום החוקים ויעניש את המפירים אותם; חוסר אכפתיות של רשויות האכיפה; סקטוריאליזציה - אי-אכיפה על סקטור שחשוב לפוליטיקאים לשמור איתו על קשרים; אי-הקפדה על פרטים; זלזול; תפיסת הגופים הרלבנטיים כי החוק לא תואם את המציאות; ואכיפה סלקטיבית.

חשוב להדגיש, שמנגד לתופעות שליליות אלה - כן ישנה אכיפה בנושאים של חובות כספיים לרשויות המדינה. כלומר, כאשר רוצים ומקדישים לכך משאבים, מצליחים לאכוף. אז מדוע לא להחיל גזירה שווה על שאר הנושאים?

הנה מספר דוגמאות המדגימות את חוסר האכיפה:

בחודשים האחרונים נהרגו 33 פועלי בניין בתאונות עבודה בענף הבנייה. אחת הבעיות בענף - מספר המפקחים לא עונה אפילו על 10% מהצרכים. התוצאה: אין אכיפה על הבטיחות ברוב אתרי בנייה, העבודה בהם מסוכנת; חיי עובדים הפכו להפקר.

חניה במקומות המיועדים לנכים. לעיתים חונים בחניות נכים גם רכבי משטרה. הנכים אינם מהווים כנראה כוח אלקטורלי, למה שידאגו להם?

רכיבה פרועה באופניים חשמליים על המדרכות והכבישים. החוק מתיר נהיגה על אופניים חשמליים מגיל 14 ומעלה, אך האכיפה רחוקה מלהרתיע, והסכנות לחיי הרוכבים והולכי-הרגל כאחד נמשכות. חלקם של ההורים במחדל משמעותי.

זיהום האוויר בערים רבות בישראל נמצא ברמות גבוהות יותר משהתקן מתיר. המשרד להגנת הסביבה אינו אוכף את "חוק אוויר נקי", לא נקבעו הוראות לצמצום זיהום האוויר ממקורות נייחים, ואין מעקב ראוי אחרי מפעלים מזהמים. אולי זה לא מספיק חשוב לנשום אוויר נקי?

הפרת זכויותיהם של עובדים חלשים בעלי שכר נמוך - מקבלים פחות משכר-מינימום, לא מקבלים שעות נוספות ולא תנאים סוציאליים כחוק. אין פיקוח על הפרת זכויות עובדים חלשים מצד משרד הכלכלה. זכויותיהם של עובדים חלשים הם כנראה עניין שולי.

בישראל נעשות כמיליון עבירות בנייה וקיימים כאן מאות-אלפי מבנים בלתי חוקיים. המדינה איננה פועלת למיגור תופעת אי-הפיקוח על הבנייה. הדבר גובל בהפקרות, בהפסד הכנסות ובסיכון גדול לבני-אדם. מספר צווי ההריסה ביחס להפרות הוא מגוחך, כאשר 97% מתוכם מופנים למגזר הלא יהודי.

מפעלים לייצור בשר עוף ומגדלי עופות פועלים בתנאים תברואה המסכנים את בריאות הציבור. אין מספיק וטרינרים, הגדרות ותחומי אחריות לא ברורים. והשרים הנוגעים בדבר נזעקים רק כאשר מוצג המחדל בתקשורת.

אין פיקוח על הביצוע של תוכניות לפיתוח סביבתי כנגזרת של מסירת קרקעות ליזמים. הפקידות איננה עוקבת אחרי החוזים, ולרוב לא אוכפת את מה שנקבע בהם.

הנורמות הפסולות של אי-אכיפה ואי-ציות לחוקים, שמתאימות למדינות עולם שלישי, חוגגות בישראל כבר עשרות שנים. יש סיבות פוליטיות ותרבותיות לכשל. נזכיר כמה מהן: חוגי שלטון רבים מתייחסים לשלטון החוק, כגורם המפריע לפעילות ומתעלמים ממנו בנימוקים של ביטחון ו/או התיישבות; תחושה שהחוק איננו מייצג את המסורת שבה מאמינות קבוצות מסוימות; תרבות ישראלית של קומבינה והפרת מוסכמות; נורמות שונות של אכיפה באזורים שונים (אכיפה חלקית בקרב מגזרים שונים בנגב ,בגליל וביו"ש).

נורמות של אי-אכיפת חוקים מסוימים, מקשות על אכיפת חוקים אחרים, ויוצרות הפקר. הדיבורים על תגבור אכיפה בקרב ערביי ישראל, הם בבחינת זריית חול בעיניים. למדינה יש אמצעים ויכולות לאכוף את חוקיה. הבעיה: רוב הפוליטיקאים לא רוצים לאכוף - זה מקלקל להם את השורה, והם לא נחושים מספיק בנושאים שאינם פופולריים.

הכותב הוא מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה (מל"א)