העוזבים את מקום העבודה הם סנונית המבשרת על האביב הכלכלי

אם להאמין לנאמר בפוסטרים שנועדו לעורר מוטיבציה, עובדים שנוטשים את מקום עבודתם הם האנשים השפלים ביותר עלי אדמות. "אין כישלונות. יש רק נוטשים", מכריז אחד הפוסטרים באותיות של קידוש לבנה. על פוסטר אחר מתנוססת השאלה: "זוכרים את הבחור שהתייאש? גם כל השאר לא זוכרים אותו".

אך בעולם הכלכלה, נוטשים אינם גיבורים וגם אינם רשעים. אם כבר, אז הכלכלה העולמית היתה מפיקה תועלת לו היה מספר הנוטשים גדול יותר. הנוטשים הם ציפורי האביב שמבשרות תקופה כלכלית טובה יותר.

אתם סקרנים לגבי מצב הכלכלה? תשאלו את מוקד השירות הטלפוני הקרוב באיזה קצב מתחלפים בו העובדים. תחלופת העובדים במוקדי שירות טלפוניים משקפת היטב את המחזור הכלכלי, מכיוון שהעבודה במוקדים אלה כל כך זוועתית שהעובדים נוטשים ברגע שהם רק מזהים הזדמנות תעסוקה במקום אחר.

באופן כללי יותר, מספר העובדים שמתפטרים ממקומות עבודתם הוא אינדיקטור טוב למידת האמון הכלכלי, מכיוון שכאשר עובדים חוששים מהעתיד, הם נוטים להתבצר במקום עבודתם .

הנוטשים לא רק מאותתים לנו על מצב הכלכלה, הם גם תורמים ליצירת המצב הכלכלי החדש. מחקר שערך הארגון לשיתוף-פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) העלה ראיות מוצקות לכך ש"הקצאה מחודשת של כוח העבודה" - עובדים שעוברים מחברות דועכות לחברות צומחות - מתפקדת כמנוע משמעותי של צמיחת פריון העבודה.

אך אנו נוטים להתמקד בעיקר בשינויים נטו בגודלו הכולל של כוח העבודה, ואיננו מעניקים תשומת-לב מספקת למה שקורה מתחת לפני השטח. למשל, ב-12 החודשים האחרונים גדל מספר המועסקים בבריטניה ב-2.7 מיליון, אך מאחורי נתון זה יש 59.4 מיליון אנשים שעזבו את מקום עבודתם ו-62.1 מיליון שמצאו מקום עבודה חדש.

בתקופה שבה שוקי העבודה במדינות המפותחות מתנהגים באופן מוזר - השכר וצמיחת הפריון שרויים בקיפאון, אך האבטלה מתכווצת - האם נוכל ללמוד משהו אם נציץ מתחת לפני השטח?

מספר העובדים שעזבו את מקום עבודתם בארה"ב בכל חודש צנח מכ-5 מיליון בחודש ב-2007 לכ-3.8 מיליון בחודש ב-2010. בבריטניה נרשמה ירידה דומה. בשתי המדינות עברו שנים לפני שמספר הנוטשים חזר לרמה שנרשמה בעבר. ייתכן שהקיפאון בתופעה זו תרם לצמצום הצמיחה בפריון העבודה.

לא רק שהעובדים חדלו לעבור למקומות עבודה טובים יותר, אלא שחלק מהם עברו למקומות עבודה גרועים יותר. מחקר שערך מרטין וויל, חבר בוועדת המדיניות המוניטרית של הבנק המרכזי של בריטניה, מראה כי חלק מהעובדים בבריטניה נמנעו מאבטלה באמצעות ירידה בכמה דרגות בסולם התעסוקה. וויל מספר על מלצר יין, סומליה, שהפך לברמן. אני עצמי ראיינתי פעם איש עסקים שהחל לעבוד בניקיון ולרוקן פחי אשפה לאחר שפוטר בשל עבודתו בשל המשבר הפיננסי. הוא סיפר לי שכאשר הציעו לו לראשונה לעבוד בניקיון, הוא הגיב בגועל: "לנקות פחי אשפה?" אך בכל זאת, הוא החליט לעשות את זה ולהתייחס לזה באופן חיובי.

נכונותם על עובדים כמותו לנהוג בגמישות תרמה לריסון האבטלה בבריטניה, אך במחיר של ירידה בפריון העבודה הממוצע ובצמיחת השכר.

הניתוח של OECD מראה כי כשאנשים עוברים ממקום עבודה אחד למשנהו עקב פיטורים, הם נענשים בדרך כלל במונחי השכר.

לעומת זאת, אנשים שמחליפים מקום עבודה מרצון נהנים מעלייה ממוצעת של 6% בשכר, מכיוון שבדרך כלל הם עובדים למשרות שדורשות מיומנות גבוהה יותר. אין פלא שנגידת הבנק המרכזי של ארה"ב (פדרל ריזרב), ג'נט ילן, נוהגת לעקוב בקפדנות אחר "קצב העזיבות".

ניקולס קולאס, אסטרטג שוק ראשי בחברת הברוקרים הניו יורקית קונוורג'קס, מעדיף לעקוב אחר מספר ההתפטרויות כאחוז מסך מספר עזיבות מקום העבודה. הוא מכנה זאת מדד "קח את הג'וב הזה ודחוף אותו לתחת".

לפני כשנה יצרתי מדד "קח את הג'וב הזה ודחוף אותו לתחת" משל עצמי כדי לראות מה קורה בבריטניה. באותה העת רשמו גם ארה"ב וגם בריטניה התאוששות עקבית, למרות שבריטניה סבלה מנסיגה ב-2011 כשמשבר גוש האירו פגע באמון בבריטניה. מאז המשיך המדד האמריקאי לעלות, וכעת הוא כבר חזר לרמה שנרשמה ב-2007. אך המדד הבריטי נמצא בקיפאון כבר 18 חודשים, ועדיין לא שב לרמה שנרשמה לפני המשבר.

זה לא אומר בהכרח שהשכר בארה"ב עומד לעלות, וגם לא שעל בריטניה נגזר להחמיץ את ההתאוששות. אף אחד לא מבין באמת את כל הסיבות לכך שהשכר ופריון העבודה מאכזבים, והמספר הגדל והולך של נוטשי מקומות עבודה בארה"ב כמעט שלא תרם לעליית השכר. עם זאת, פירושו של דבר הוא שהעובדים הבריטים אינם חשים בטוחים כמו בני דודיהם האמריקאים. העובדים הבריטים צריכים להתעלם מהפוסטרים המוטיבציוניים האלה. נוטשי מקום העבודה אינם כישלונות. הם סימן להצלחה.

 התפטרויות