יהלומן תובע את הבורסה: "ניפקה אישור כניסה לנוכל שעקץ אותי"

מאיר יעקובוב, שתובע 3.6 מיליון שקל, טוען כי הבורסה ליהלומים אחראית לקריסתו הכלכלית בשל מחדלים בנוהלי הכניסה ומתן תגים למתחזה ■ הבורסה ליהלומים: "פעלנו כראוי" 

חדר מסחר בבורסה ליהלומים/ צילום: תמר מצפי
חדר מסחר בבורסה ליהלומים/ צילום: תמר מצפי

כל מי שמגיע לבורסה ליהלומים ברמת-גן יודע שלא פשוט להיכנס למבצר המנצנץ הזה. העובדה שמאות מיליוני שקלים ביהלומים ובכסף מחליפים שם ידיים, הובילה לסגירת השערים בפני העוברים ושבים ולמערך אבטחה שמותאם לאופיו המיוחד של המסחר במקום.

כך, בין היתר, נקבע על-ידי הנהלת הבורסה ליהלומים כי הכניסה למתחם אינה חופשית, אלא מוסדרת באמצעות היתרי כניסה אשר יונפקו על-ידה. לכל אורח, בהתאם לעניין שלו בבורסה ליהלומים, מונפק היתר כניסה אישי, תג, שבאמצעותו ניתן לזהות האם מדובר בעובד במתחם, יהלומן למשל, או אורח שמתעניין ברכישה.

כחלק מדרישות המבצר השמור הזה, בעלי תג "חבר בורסה", וכן מי שנושא "תג יצרן" או "תג פקיד" ומסתובב חופשי במתחם, מחויבים לעבור בדיקות פוליגרף על-פי בקשת הנהלת הבורסה.

אך האם נמצא סדק בחומות המבצר הזה אשר אפשר לנוכל לרמות חברי בורסה? כך טוען היהלומן לשעבר מאיר יעקובוב, בתביעה שהגיש נגד הבורסה הישראלית ליהלומים ונאמדת ב-3.6 מיליון שקל, בטענה כי היא אחראית לקריסתו הכלכלית והתמוטטות עסקיו, וזאת בשל מחדלים חמורים בנוהלי כניסה ומתן תגים למתחזה ש"עקץ" אותו ומספר יהלומנים נוספים.

לטענת יעקובוב, באמצעות עו"ד עזרא גולדמן, "למרות שהנהלת הבורסה ידעה על עברו, נוכלותו ומעשיו של הנוכל, היא התירה לו להיכנס לאולם הבורסה באופן חופשי, ובכך נתנה יד לפשעיו שבוצעו בתוך מתחם הבורסה".

בתביעה נטען כי הנוכל לכאורה הינו נחשון נחשונוב (35), בן לאחת החסידויות באשדוד המוכר בקהילה גם כתורם גדול. לטענת עו"ד גולדמן, אילו הנהלת הבורסה הייתה עושה מלאכתה נאמנה ולא מתרשלת, ניתן היה בקלות רבה לגלות, בין היתר, כי נגד נחשונוב הוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ בגין חשדות לתרמית וגניבה, ובשל כך הייתה מונעת את כניסתו למתחם, תוך הטעיית יהלומנים חברי הבורסה.

יעקובוב טוען כי נגרם לו נזק של מיליוני שקלים עקב "רשלנות נפשעת של הבורסה ליהלומים, אשר תחילה במתן אישור לכניסת רמאי ונוכל - מר נחשונוב - למתחם הבורסה יום-יום במעמד של קניין או עוסק, וכתוצאה ישירה מכך אפשרה לו לבצע מעשי נוכלות, אשר בגינם, בין השאר, הסתבך גם הוא כלכלית ונתבע על-ידי יהלומנים אחרים לפרוע חוב שלא נוצר בגין עסקה שלא התקיימה, שאותו נוכל היה המתכנן והמבצע שלה".

נשיא הבורסה ליהלומים, יורם דבש, התייחס לאחרונה לתופעת הנוכלים המסתובבים באולמות המסחר, ובהודעה ששלח לחברי הבורסה בדצמבר 2015 כתב: "שוב ושוב אנו שומעים על אדם שקנה ביום חמישי סחורות ובשישי הודיע על פשיטת-רגל. אלה לא סוחרים, אלה גנבים".

דבש התחייב להקים ועדה שתבחן קריטריונים ברורים למתן תגי כניסה לאולמות המסחר על-מנת להתמודד עם תופעת הנוכלים. יעקובוב טוען כי עבורו זה כבר היה מאוחר מדי.

לטענת יעקובוב, הוא עסק בתחום ייצור היהלומים למעלה מ-30 שנה כעצמאי והיה בעל תג "יצרן" של הבורסה, אך לאחר שנפל קורבן למעשה תרמית מצד נחשונוב ונתבע לשלם סכום של מעל 1.2 מיליון שקל לחברי בורסה אחרים - סכום אשר לא היה ברשותו - הוא הוצא מהבורסה ליהלומים, ונאסר עליו לבצע כל מסחר ועסקי יהלומים בבניין.

יעקובוב טוען כי הוא נפל קורבן לעוקץ רק מאחר שהיה משוכנע כי הבורסה ביצעה את כל הבדיקות הנחוצות לצורך קבלת נחשונוב לבורסה, וכי אין לו עבר פלילי, והוא אינו מהווה סיכון עסקי. 

לפי התביעה, ביוני 2013 פנה נחשונוב ליעקובוב, יחד עם שני יהלומנים נוספים, והציע לו ליטול חלק בעסקה שעיקרה מסחר ביהלום צבעוני, שלטענת נחשונוב, כפי שמתואר בתביעה, שוויו עמד על מעל מיליון דולר.

שותפיו של נחשונוב ביקשו מיעקובוב למסור להם שני צ'קים על סך 300 אלף דולר כדי להוות ערבון עבור האבן, ויעקבוב עשה זאת. ואולם, נטען, העסקה עלתה על שרטון, כש"בעליה" של האבן, נחשונוב, הרוח החיה בעסק כהגדרת יעקובוב - נעלם.

בעקבות זאת הודיע יעקובוב לשותפיו כי לא יפרע את הצ'קים, ולטענתו, למרות שלא בוצעה עסקה - תבעו אותו השניים לבוררות בבית הדין הפנימי בבורסה.

בסיבוב הראשון בבוררות הפסיד יעקובוב וחויב לשלם למעלה מ-300 אלף דולר לתובעים, אך בסיבוב השני, בערעור שהגיש, כנטען בתביעה, התהפכה הקערה, ונקבע כי פסק הבוררות הראשון מבוטל.

לטענת יעקובוב, לבורסה ליהלומים וליועצת המשפטית שלה הגיע מידע כי האבן הייתה מזויפת, וכי מדובר בתרגיל עוקץ, אך בכל זאת הם לא הפסיקו את הליך הבוררות נגדו.

בינתיים, נטען, חלפו חודשים, שבהם הוא הורחק מאולמות המסחר בבורסה. לטענתו, כאשר חזר, עסקיו בענף היהלומים כבר קרסו, שמו הטוב נפגע באופן בלתי הפיך, איש לא היה מוכן לעסוק עימו ולבטח שלא לתת לו אשראי ויהלומים לייצור, והוא נאלץ לעזוב את הענף שהיווה את מטה לחמו ופרנסתו במשך עשרות שנים.

עסקת היהלום המזויף הנטענת אינה העסקה היחידה במסגרתה העביר יעקובוב, לטענתו, כספים לנחשונוב. באירוע אחר, כנטען בתביעה, בחודש ספטמבר 2013, מסר יעקובוב לנחשונוב יהלומים בשווי של יותר מחצי מיליון דולר בקונסיגנציה לשם מכירתם בחו"ל. ואולם, נטען, נחשונוב נעלם עם היהלומים, ולא החזיר אותם ואת כסף תמורתם.

עוד נטען כי בסגרת עסקיהם המשותפים יעקובוב העביר לנחשונוב סכום של כ-850 אלף שקל, אשר לימים התברר, לטענתו, כי נועדו למימון ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא נגדו בגין מעשי תרמית וגניבה. על-פי התביעה, גם סכום זה לא הוחזר.

יעקובוב מעריך את נזקיו הכוללים בכ-6 מיליון שקל, אך לצורכי אגרה הועמדה התביעה על 3.6 מיליון שקל.

מנכ"ל בורסת היהלומים הישראלית, אלי אבידר, מסר בתגובה כי "התביעה שהוגשה היא חסרת כל בסיס ומסתירה מבית המשפט עובדות מהותיות שיפורטו בהרחבה בתגובת בורסת היהלומים לבית המשפט. בשלב זה ניתן לציין כי מר נחשונוב הוא קרוב משפחה של התובע (יעקובוב), וכי הפעילות הנטענת של התובע עם מר נחשונוב בוצעה מחוץ לבנייני בורסת היהלומים. יתרה מכך, העסקה המתוארת בכתב התביעה היא תמוהה ביותר. בורסת היהלומים פעלה במקרה זה כראוי, כפי שהיא פועלת ותמשיך לפעול בעתיד". 

בתגובה לטענות הבורסה ליהלומים, מסר עו"ד גולדמן בשמו של יעקובוב כי "מדובר בקרוב משפחה בדרגה שלישית או רביעית. עד לאירועים נשוא התביעה לא ידע עליו ולא הכיר אותו. הם נפגשו במפגש היכרות שקיים נחשונוב עם יעקובוב לצרכים עסקיים, ותוך כדי השיחה שהתגלגלה התבררה הקרבה הרחוקה. לדבריו, הם מעולם לא עבדו ביחד לפני פרשה זו".

את תגובתו של נחשונוב לא ניתן היה להשיג עד לפרסום הידיעה.

לא התביעה הראשונה

זו אינה התביעה הראשונה במסגרתה נתבעת הבורסה ליהלומים בגין רשלנות בעקבות הנפקת היתרי כניסה לאנשים שנטען כי ביצעו מעשה נוכלות כלפי חברי הבורסה. בתביעה נזיקית שהוגשה לפני כשנה כנגד הבורסה ליהלומים, על סך 2.5 מיליון שקל, טענה קבוצה של 27 יהלומנים כי הבורסה אחראית לנזקים של מיליוני שקלים שנגרמו להם, לטענתם, לאחר שהפרה את החובה המוטלת עליה לנקוט אמצעי זהירות לשמירת ביטחונם הכלכלי מפני כניסתם של עבריינים למתחם הבורסה.

בתביעה הקודמת, שהוגשה באמצעות עו"ד גל אראל, נטען כי הבורסה התרשלה בכך שהנפיקה ב-2013 לליאור ביטון ולחברת PDG שבבעלותו תג "דייר", וזאת למרות "עברו הבעייתי" הכולל מעצר של שבוע בכלא הפדרלי בארה"ב.

לדברי התובעים, ביטון התקשר עימם בעסקאות יהלומים בהיקפים גדולים, אך ברח לארה"ב מבלי שפרע את התחייבויותיו כלפיהם, המגיעות למעל 700 אלף דולר.