השמן ממשיך להשמין: מספר המועסקים בשירות הציבורי גדל

זה לא רק השכר: כל גידול במספר פקידי השירות הציבורי מביא לגידול בטפסים, בשלבים, במאכערים ובהתשת הציבור ■ דעה 

בנימין נתניהו ומשה כחלון / צילומים: דוברות הכנסת ואוריה תדמור
בנימין נתניהו ומשה כחלון / צילומים: דוברות הכנסת ואוריה תדמור

1. "ירידה דרמטית באבטלה" - 4.9% באפריל לעומת 5.3% במארס. פעם ראשונה מזה שנים שהאבטלה יורדת אל מתחת ל-5%! זו הייתה הכותרת האופטימית שיצאה מהלמ"ס רק לפני שבוע, וזאת, הדגישו, בניכוי ההשפעות החד-פעמיות של חג הפסח.

שבוע אחרי, שוב מהלמ"ס - התמוטטות. היצוא ממשיך להתרסק, ירד ב-21.7% בפברואר-אפריל, בהמשך לירידה של 13.7% ברבעון הקודם. האווירה הכללית (אחרי שעוצרים לשנייה את פסטיבלי בוז'י, שלי, שרה, ביבי, איווט, ציפי וגבאי) - המיתון כאן. גם הרבעון הנוכחי, השני ל-2016, צפוי להסתיים בצמיחה שלילית. הכלכלן הראשי של בנק הפועלים, פרופ ליאו ליידרמן ("המשק הישראלי קרוב מאוד למיתון", "גלובס", 30.5.16), הוריד את תחזית הצמיחה הרשמית העומדת על 2.8% ל-2.2% בלבד (השטויות של פקידי האוצר כאילו בנק הפועלים נוקם בו על חוק שכר הבכירים - יותר מסוכנות ממביכות. מראות שהבכירים שם יותר מנותקים ממה שחשבנו). מאחר שהגידול באוכלוסייה הישראלית עומד על סביבות 2.1%, הרי שמדובר בצמיחה שלילית חד-משמעית.

בקיצור: המשק נחלש, היצוא נחתך, התעשייה קפואה, אין עסקים חדשים, יש מעט הרחבות, מספר המועסקים לא עלה כבר כמה שנים ומתחיל בירידה - אבל האבטלה הנמוכה ממילא נעשית עוד יותר נמוכה.

2. רשמית, יש לכך כמה תשובות. כולן ניתנו באופן כזה או אחר ממוסדות השלטון, בין היתר ממשרד האוצר ומבנק ישראל:

א. המשק הפך מוטה צריכה פרטית, מה שמייצר עוד ועוד משרות שירותים, עסקים זעירים וקטנים.

ב. ירידת מחירי הדלק ומחירי הסחורות נתנה למשק מרווח נשימה של כ-5 מיליארד שקל. זה אפשר למגזר העסקי להגדיל שכר, להתמודד עם שכר המינימום שקודם הכביד - ולהרוויח.

ג. המגזר העסקי נהנה גם מהירידה בנפט ובסחורות וגם מהירידה המתמשכת בעלויות המימון בשל הריבית הנמוכה.

ד. הפריון הנמוך.

ה. ירידת היצוא, לפחות ברבעון הראשון, התרכזה "רק" בשלוש חברות ענק: טבע, אינטל וכיל.

ו. המגזר הציבורי והממשלתי גייס עובדים.

מרבית הסיבות הנ"ל הן עניין שלא תלוי בנו - לא בממשלה, לאו דווקא בכוחות המניעים את המשק, לטובתם הם. יותר מזה, המעבר לצריכה פרטית מוגברת אפשר שהוא גם רצוי בעידן בו הסחר העולמי מתכווץ. מרבית הסיבות הנ"ל הן גם עניין משתנה, או יכול להשתנות. מחירי הנפט איכשהו מגששים כלפי מעלה, בלי הרבה סיכוי שיחזרו, לפחות לא השנה, ל-100 ו-120 דולר לחבית.

מחירי הסחורות גם הם בכיוון עלייה מתונה, שלא סביר שתגיע לשיאי השנים הקודמות - זה משרת את המגזר העסקי, בין אם הוא מכוון יצוא או צריכה פנימית (עם זאת, בגלל חוסר התחרותיות בישראל, השפעת מחירי הסחורות על הציבור היא תמיד חד-כיוונית. שחיקה במחירי דלק וסחורות לא מוצאת ביטוי בהורדת מחירי מוצרים, אבל עליות - ולו מזעריות - במחירי נפט וסחורות, מעניקה עילה לעליית מחירים. אפשר לראות סימנים דומים גם במחירי מכוניות הצמודים ליחסי המטבע בין השקל לדולר, לאירו, ליין היפני ולאחרים. איכשהו הם תמיד עולים).

הריבית במשק, פעם, בעתיד כנראה הרחוק, עוד תתחיל לעלות, אבל לא בקרוב, וגם זה תלוי מאוד מאוד בעולם.

3. אבל, יש דבר אחד שהוא רק מעשה ידי ישראל - העלייה המתמשכת במספר המועסקים בשירות הציבורי והממשלתי. יש אומרים כי מדובר בלחצי עובדים, איגודים מקצועיים והסתדרות; יש אומרים שזו כוונה מודעת של הממשלות האחרונות במטרה להציג ירידה באבטלה ולהרגיע את הציבור המוטרד ממצבו.

בכל מקרה, זהו, ככל הנראה, הגורם המרכזי ביותר, העיקרי, לכך שבעוד שהמשק מתכווץ - התעסוקה מתרחבת.

4. אחת הטענות של אותם גורמי שלטון שאיתם דיברנו היא שמדובר בגיוס עובדים הנחוצים לציבור הרחב, להוראה, לרווחה, לבריאות ולמשטרה - בכל מקרה לא לפקידות. אלא, שכל הבקשות להציג את המספרים, את העלייה בכוח האדם, לכיוונים החברתיים הנחוצים - לא נענו. או שאין מספרים, או שיש מספרים אבל אחרים, לכן לא רוצים להציג אותם.

5. 22.11.2015 - "לתשומת לב אישית". עבור: שר האוצר, משה כחלון. מאת: אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר: "... מבדיקה שקיימנו... המבוססת על נתוני הלמ"ס, עולה כי בשנים 2013-2014, שיעור עובדי המגזר הציבורי לעומת עובדי המגזר העסקי עמד על 55%, דהיינו אחד מכל שלושה עובדים במשק הוא עובד המגזר הציבורי. בשנת 1996 שיעור זה עמד על 42% בלבד. מהנתונים גם עולה כי החל משנת 2009 ועד לשנת 2014, רשם המגזר הציבורי גידול של כ-4% מדי שנה (פרט לשנת 2012 שבה נוספו כל החיילים למדידה). מדובר בגידול של עשרות אלפי עובדים מדי שנה. כך בשנת 2013 נרשם גידול של כ-50 אלף עובדים, ובשנת 2014 גידול של 45.5 אלף מועסקים. זאת ועוד, מספר המועסקים בשירותים הציבוריים עמד בשנת 2004 על כ- 720,000, ואילו בשנת 2014 על 1.26 מיליון".

6. 15.5.2016 - נתונים ש"גלובס" ביקש וקיבל ממשרד האוצר בעניין מספר עובדי ממשלה. רק פקידים בממשלה. שנת 2012 - 61,119; 2013 - 63,097; 2014 - 63,996; 2015 - 64,671. מה שמוכיח חד וחלק שהממשלה רק הולכת ומתנפחת.

7. גם קיבוץ נתוני משרות שכיר במגזר העסקי מול מגזר השירותים הציבוריים, מנתוני בנק ישראל, מראה תמונה דומה. המגזר העסקי מתנדנד, הציבורי כל הזמן עולה. זאת כאשר מספר העובדים בתעשייה תקוע שנים ומתחיל לרדת...

8. 24.5.2016 - עם פרסום הלמ"ס לפני שבוע כי לראשונה מזה שנים ירדה האבטלה אל מתחת ל-5%, חזר לין על אזהרתו: הפרסום על הירידה בנתוני האבטלה - חסר כול משמעות. "מבדיקת איגוד לשכות המסחר עולה כי בעשרים השנים האחרונות - 1995-2015 - מספר המועסקים במגזר הציבורי זינק ב-127% ומגיע ל-1.29 מיליון מועסקים, בעוד שהגידול באוכלוסייה היה 51%, ואילו הגידול במגזר העסקי הגיע ל-68% ועומד על 2.35 מיליון מועסקים. זאת ועוד, מניתוח נתוני העשור האחרון, 2005-2015, עולה כי המגזר הציבורי רשם גידול של 71% ואילו המגזר העסקי גדל ב-37%".

9. אתמול (ג') בוועדת הכספים, שרגא ברוש, נשיא התעשיינים: "אם ב-3 השנים האחרונות הסקטור הציבורי לא היה קולט כל כך הרבה עובדים ויוצר תעסוקה לא פרודוקטיבית, היינו היום בכ-8.5% אבטלה ולא 5%. כמה זמן הבועה הזו עוד תחזיק מעמד? עוד מעט האבטלה תפרוץ".

10. הבעיה הגדולה, מעבר לעובדה שמשק וצמיחה לא באמת יכולים להתבסס על פקידים, היא הכשל המתמשך בכלל "השירות" הציבורי. לא רק שמפקיד לפקיד העול על הציבור גדל ומכביד, אלא שמעמיק כוחם של הבירוקרטיה, הרגולציה והפרוצדורה. כל גידול בכמות עובדי "השירות הציבורי" מביא לעוד גידול בכמות הטפסים, השלבים, המאכערים, התשת הציבור והתרחקות הדרישה ליהנות מהזכויות האזרחיות שלו.

מספר המשרות בשירות המדינה
 מספר המשרות בשירות המדינה

משרות שכיר
 משרות שכיר

השינוי במספר משרות
 השינוי במספר משרות