דעה: כבר אי–אפשר להישען על יצוא כדי לפתח את מאגר לוויתן

כמות הגז ב"לוויתן" נמוכה ב-20% מכפי שהעריכה השותפות - כך עולה מממצאים של חברת ייעוץ בינלאומית ששכר משרד האנרגיה שהתפרסמו בסוף השבוע האחרון ומאשרים את חשיפת "גלובס" לפני שנה בדיוק. בעוד ששותפות לוויתן חזרו וטענו היום (א') בדיווח לבורסה כי המאגר מכיל 21.9 טריליון רגל מעוקב של גז (TCF), הדוח של חברת הייעוץ RPS מגלה כי יש בו רק 17.6 TCF. הפער בין שני המספרים הוא למעשה קיטון של כ-80 מיליארד שקל בהכנסות ממכירת גז ושל מעל ל-40 מיליארד שקל בהכנסות המדינה ממסים (לפי מחיר ממוצע של 5.17 דולרים ליחידת אנרגיה mmbtu).

ואולם, בניגוד לפרסומים אחרים, לא קיימת השפעה על כמות הגז המותרת ליצוא וגם לא צריכה להיות. נזכיר, כי את מכסת הגז המותרת ליצוא קבעה ועדת צמח שהוקמה לבחון את מדיניות הממשלה בנושא משק הגז הטבעי. הוועדה קבעה כי ישראל תשמור לעצמה עתודות גז של 450 BCM ותייצא כ-500 BCM. ואולם, בעקבות סערה ציבורית החליטה הממשלה להתערב ולקבוע כי ישראל תשמור לעצמה 540 BCM, ואת היתר יוכלו שותפויות הגז לייצא. כך שגם אם כמות הגז בישראל היא כ-900 BCM ולא 1,000, השותפות עדיין מחויבות לשמור בישראל את אותה כמות של גז.

ההמלצה של ועדת צמח לגבי כמות היצוא, נזכיר, התבססה על תחזית הביקושים לגז טבעי עד שנת 2040. ואולם, בעוד שתחזית הביקושים העריכה כי עד אותה שנה יצרוך המשק הישראלי 501 BCM של גז, הערכה עדכנית של משרד האנרגיה מדברת על כמות של 436 BCM - כלומר, 13% פחות. הפער לא נשמע אולי כל כך משמעותי, אך בפועל הוא עצום. רק לשם הבנה, 65 BCM של גז, שהם הפער בין תחזית הביקושים הראשונה לזו העדכנית, הם שווי ערך לכ-6 שנים של צריכת גז בישראל (ב-2015 עמד הביקוש לגז בישראל על 8.4 BCM).

בנוסף, השותפות לא צריכות לדאוג שכמות הגז הטבעי לא תספיק לכל חוזי היצוא שאמורים להיחתם בעתיד. הכמות שנשארה להן כעת ליצוא - כ-360 BCM של גז - מספיקה ליצוא לירדן (כ-45 BCM), לרשות הפלסטינית (15 BCM), לקפריסין (15 BCM), לטורקיה (150 BCM) ולמצרים (120 BCM). כאן המקום לציין, כי על פי מחקר שפורסם בסוף השבוע בכתב העת הנחשב לענייני אנרגיה, "MEES", כמות הגז במצרים נמוכה גם היא מהצפוי ולא מספיקה למלא אחר צורכי הגז של המשק המקומי. מאגר "זור" הענק (כ-30 TCF), שהתגלה על ידי חברת ENI באוגוסט האחרון ושצפוי להזרים גז כבר מסוף השנה הבאה, לא יספיק למלא אחר הביקוש העולה כל שנה לגז טבעי במדינה. לטענת האנליסטים, הסיבה לכך טמונה בכך שהמאגרים הקיימים מדללים בקצב מהיר של 12%-28% כל שנה.

כך או כך, בין אם הכמות בישראל נמוכה יותר ובין אם לא, בין אם מצרים זקוקה יותר מתמיד לגז ובין אם לא, ובין אם חוזי היצוא יצאו לפועל ובין אם לא - הגיע הזמן שישראל תתמקד פחות ביצוא, פחות בניסיון למשוך חברות גז בינלאומיות להגיע לישראל, פחות בסעיפי יציבות - ויותר בניצול הגז הטבעי שכבר נמצא פה, בהטמעתו במשק המקומי. בשיחות חוזרות ונשנות שקיים "גלובס" עם בכירים בתעשיית האנרגיה העולמית, הם טענו כי זו הדרך היחידה שבה תצליח ישראל להבטיח לעצמה ביטחון אנרגטי, ויותר מזה - זו הדרך היחידה להבטיח כעת את פיתוח לוויתן. לאור מחירי הנפט והגז הצונחים בעולם, הם טוענים, היצוא הופך לקשה הרבה יותר וללא כלכלי.

אז מה ישראל כן יכולה וחייבת לעשות? בראש ובראשונה לתת לחברת החשמל או ליזמים פרטיים להקים עוד תחנות כוח שפועלות על גז טבעי. לחלופין, היא יכולה לאלץ את חברת החשמל להסב את התחנות הפחמיות שלה לגז. לטענת מייקל ברון, יועץ לחברות גז במזרח התיכון, שעבד גם ב-BG, "מעבר לעובדה כי ההסבה לגז תגדיל את הביקוש לו, היא גם תמנע שימוש בפחם מזהם וכך גם תפחית את התלות של ישראל ביבוא הפחם".

במשך שנים, נציין, פעלה חברת החשמל להסבת תחנות הכוח הפחמיות שלה בחדרה לגז טבעי, אך לפי שעה נדמה כי הדבר ירד מהפרק, בין היתר לאור חוסר כדאיות כלכלית והעיכוב בפיתוח לוויתן. ואולם, לטענת ברון, "במקום לרדת מפרויקט הסבת התחנות כי הגז מתעכב, על ישראל לקדמו בכל הכוח כדי להצדיק את פיתוח המאגר".

מעבר לכך, ישראל חייבת לקדם את חיבורם של מפעלי התעשייה לגז טבעי. מתוך אלפי מפעלים שיכולים היו לצרוך גז טבעי, רק ספורים מהם עושים זאת היום בעיקר לאור קשיים בירוקרטיים ותכנוניים. בשנה האחרונה צנח מחיר הנפט בעשרות אחוזים, מה שהפך את הכדאיות של צריכת גז טבעי ללא כלכלית; ובמקביל, גם המענקים המוגדלים שהבטיח לפני חודשיים משרד האנרגיה למפעלים שיתחברו, לא עוזרים בינתיים. עידוד התעשייה הפטרוכימית ופיתוח תעשיות עתירות אנרגיות כמו אלומיניום וזכוכית יכולים לעזור גם הם להגדלת הביקוש לגז.

ויש גם את התחבורה. כלי רכב המונעים בגז טבעי במקום בנזין אינם רעיון מהפכני, ואוטובוסים המונעים בגז קיימים בעולם במדינות רבות, ובהן שבדיה, גרמניה, אנגליה, טורקיה ודובאי. ועדת צמח, שגיבשה כאמור את מדיניות הממשלה בפיתוח משק הגז ויצוא הגז, העריכה שעד 2040 יוסבו כשליש מכלי הרכב הפרטיים וכשני שלישים מכלי הרכב הציבוריים לגז טבעי. בוועדה סברו שההטמעה תהיה הדרגתית: עד 2020 יפעלו 49 אלף כלי רכב על בסיס גז טבעי; ב-2030 יהיו 727 אלף כלי רכב כאלה; וב-2040 כ-1.7 מיליון. ואולם, לאור חסמים כגון פריסה בלתי מספקת של תחנות תדלוק והיעדר מדיניות מס בנוגע לכלי רכב מונעים בגז, ההסבה אינה מתבצעת בקצב המתוכנן.

בקיצור, אם בישראל חשבו עד היום שניתן יהיה להישען על היצוא של גז כדי לפתח את לוויתן, לא בטוח שהתנאים הכלכליים, הגיאו-פוליטיים והטכניים השוררים כיום יאפשרו זאת, וכעת על הממשלה לחשוב איך היא מעודדת את הגברת הביקוש לגז טבעי למשק המקומי.