"טורקיה וישראל מעוניינות בשיקום התשתיות בעזה; זה מצב של win-win"

"גלובס" מנתח את הבעיות הקיימות בתחומי התשתיות השונים בעזה ואת הדרכים שבאמצעותן התמונה יכולה להשתנות לטובה בשנים הקרובות

הצפה בחאן יונס, נובמבר שעבר. משבר המים - מהחמורים בעולם / צילום: רויטרס
הצפה בחאן יונס, נובמבר שעבר. משבר המים - מהחמורים בעולם / צילום: רויטרס

"טורקיה, כמו גם מדינות אחרות - בהן קטאר ומדינות אירופיות - מעוניינת לעזור בשיקום התשתיות ברצועת עזה, וגם ישראל מבינה כעת כי זה האינטרס שלה. זאת, משום שמצב המים, החשמל והביוב ברצועה משפיעים גם עליה. זה מצב של win-win בעבור שני הצדדים" - כך אומר בשיחה עם "גלובס" אריאל אזרחי, ראש תחום אנרגיה בקוורטט.

קיראו עוד ב"גלובס"


לאור הסכם הפיוס שנחתם בין ישראל לטורקיה על ידי המנכ"לים של משרדי החוץ של שתי המדינות ושאותו אשרו היום שרי הקבינט המדיני-ביטחוני, מציג "גלובס" תמונת מצב של התשתיות ברצועת עזה - מים, חשמל, ביוב, גז טבעי ונמל. כמה כסף יושקע בהקמת מתקן ההתפלה וברשת הולכת המים של עזה; איך משפיעים השפכים ברצועה על חופי ישראל והאם מאגר הגז העזתי, "עזה מארין", יפותח - הניתוח לפניכם:

חשמל

חשמל הוא התשתית המרכזית והעיקרית הנדרשת לקיום חיים "נורמליים" ולקיום של תשתיות אחרות. החל בשנת 2003 פועלת ברצועת עזה תחנת כוח בעלת הספק של 140 מגהוואט. זו התחנה היחידה ברצועה, וכיום היא מופעלת באופן חלקי באמצעות סולר שרוכשת הרשות מבית הזיקוק של פז באשדוד.

...
WOBI

ואולם תחנת הכוח לבדה מספקת רק רבע מצורכי החשמל של הרצועה. החשמל שמספקת לרצועה חברת החשמל של ישראל, כ-120 מגהוואט, גם כן אינו מספיק. התוצאה היא שבמשך כ-16 שעות ביממה לא מקבלים תושבי עזה חשמל. אחרי המבצעים הצבאיים "עמוד ענן" ו"צוק איתן" החמיר המצב עוד יותר. בעמוד ענן, למשל, הפציץ טנק צה"לי את מכלי הדלק בתחומה של תחנת הכוח, מה שהוציא אותה מכלל שימוש.

עד שנת 2010 שילם האיחוד האירופי בעבור הדלקים שנרכשו מפז, אך מאז נושאת הרשות במלוא הוצאות הדלקים. הרשות מצדה אינה מצליחה לגבות תשלומים בעבור החשמל שהיא מספקת לתושבים, מה שהוביל לכך שחובותיה לחברת החשמל תופחים והולכים. כיום חייבת הרשות יותר מ-2 מיליארד שקל לחברת החשמל. אחרי מבצע צוק איתן, שהסתיים באוגוסט 2014, הציעה ממשלת טורקיה להציב ספינה מול חופי עזה שתספק לתושבים חשמל עוד כמה שעות ביום. ואולם ישראל דחתה את ההצעה הזו, בטענה כי אין ברצועה תשתיות מספקות שיאפשרו את חיבור הספינה.

גם קטאר הציעה פתרון למשבר החשמל ברצועה. בספטמבר אשתקד הודיעה כי היא מעוניינת לממן צינור גז טבעי מישראל לתחנת הכוח. זאת, בתיווכו של ראש הוועדה הקטארית לשיקום רצועת עזה, מוחמד עמאדי, שאף נפגש כמה פעמים עם מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף יואב (פולי) מרדכי. לטענת אזרחי, הסכם הפיוס החדש מאפשר כעת לטורקיה להצטרף למדינת אחרות שישקיעו בתשתיות האנרגיה של עזה. נציין כי ההסכם לא יורד לרזולוציות בנוגע לאופן ההשקעה והיקפה. טורקיה תוכל, אם תרצה, להקים תחנת כוח חדשה, לשדרג את זו הקיימת ולהשקיע מאות מיליוני דולרים בשדרוג רשת ההולכה ברצועה.

מים

משבר המים שעמו מתמודדת רצועת עזה הוא מהחמורים בעולם, עם 90%-95% ממי האקוויפר שמזוהמים מביוב, כימיקלים ומי ים. כפי שהגדיר זאת באחרונה ראש אמ"ן, אלוף הרצי הלוי: "לפי הערכת כלל הגורמים, רצועת עזה נמצאת בדרך לקטסטרופה סביבתית ותברואתית". וכפי שהעריך דוח האו"ם בסוגיה, עד שנת 2020 תהפוך עזה למקום שלא ניתן יהיה לחיות בו יותר.

עד מבצע צוק איתן סיפקה ישראל לעזה 5 מיליון קוב בשנה של מים ראויים לשתייה, ולאחר המבצע גדלה הכמות ל-10 מיליון. נציין כי הביקוש למים בעזה עומד על כ-200 מיליון קוב בשנה (לפי הערכת הרשות הפלסטינית). המים מישראל מסופקים באמצעות שני צינורות: האחד עובר דרך בני סוהילא ממזרח לחאן יונס, והשני דרך חיבור בן סעיד ממזרח לדיר אל בלח.

לאור המחסור החמור, הוקמו ברצועה כ-40 מתקני התפלה פרטיים שאינם תחת פיקוח ושאינם מספקים מים ראויים לשתייה. המשבר החמור הוליד תופעה נוספת של שוק שחור של מים: עזתים שקודחים בארות לא-חוקיות וסוחרים שמובילים מים במכליות, ומוכרים אותם לתושבים במחיר מופקע. לפי נתונים של יוניצ"ף משנת 2014, כארבעה מתוך חמישה תושבי עזה קונים מים לשתייה מספקים פרטיים, שעלותם - לפי ארגון הבריאות העולמי - 35 שקל למ"ק - עול כלכלי כבד ביותר בעבור משפחות רבות. רק לשם השוואה, בישראל פרצה מחאה ציבורית כאשר הועלו מחירי המים ל-11 שקלים למ"ק (מחיר הכולל את עלות הטיפול בשפכים).

הסכם הפיוס עם טורקיה יאפשר כעת הקמה של מתקן התפלה שייצר 55 מיליון קוב של מים בשנה. מומחים מעריכים את עלות הקמת המתקן ב-200 מיליון דולר, ואת ההשקעה הנדרשת ברשת הולכת המים של עזה ב-200-250 מיליון דולר נוספים. רק בשבועות האחרונים הושלמו עבודות ההנדסה בצד העזתי, שאפשרו את הגדלת קיבולת המים במערכת ב-10 מיליון קוב.

מנכ"ל ארגון "אקופיס מזה"ת", גדעון ברומברג, טען כי הקמת המתקן תעזור לעזה בטווח הארוך, וכי בד בבד חשוב גם להידרש לפתרונות בוערים בטווח הקצר. "הקמתו של מתקן התפלה בעזה צפויה להימשך שנים אחדות לפחות", הסביר ברומברג. "עד אז, היעדר פתרונות ביניים למצוקה עלול להביא להתממשות תרחיש שבו רבבות ואולי מאות אלפי עזתים צמאים מנסים להגיע למי שתייה בכל דרך וצורה".

ביוב

יותר משנתיים וחצי חלפו מאז הסתיימה הקמתו של מתקן אזורי ראשון מסוגו בעזה לטיפול בשפכים, בהשקעה של יותר מ-80 מיליון דולר מצד הבנק העולמי והקהילה הבינלאומית, אך המתקן עומד ללא שימוש משום שאין די חשמל להפעילו. לטענת ברומברג, בהיעדר הסכמה ישראלית לאספקת חשמל ייעודית לתפעול המתקן לטיהור שפכים בעזה, נשפכים מדי יום יותר מ-90 אלף מטרים מעוקבים של ביוב אל הוואדיות בעזה, ומי התהום עושים דרכם מדי יום אל הים התיכון ומגיעים קילומטרים ספורים מחופי אשקלון, בקרבת אחד ממתקני ההתפלה הגדולים של ישראל.

מצבורי השפכים וזיהום עתודות מי השתייה יוצרים התפרצויות נקודתיות של מחלות מידבקות, כגון טיפוס וכולרה, ועל-פי מומחים, הסיכויים גוברים שהן יתפשטו בשיעורים רחבי היקף אל יישובי עוטף עזה. כפי שצוין, חברת החשמל מספקת כיום 120 מגהוואט לרצועה, אך הם לא מספיקים להפעלת מתקן הטיהור. כבר באפריל 2013 שלח יו"ר רשות האנרגיה ברשות הפלסטינית, ד"ר עומר קיטנה, מכתב למנכ"ל חברת החשמל דאז, אלי גליקמן, וביקש להרחיב את האספקה מישראל לעזה ב-10 מגהוואט, שישמשו רק להפעלת המתקן. לפי הערכות הבנק העולמי, גם 3 מגהוואט מישראל יספיקו להפעלתו ב-3 השנים הקרובות, לפחות עד שיקום מתקני הייצור ברצועה. יותר משלוש שנים חלפו מאז הפנייה ההיא, וחשמל עדיין אין. ולא רק זאת, במבצע צוק איתן המתקן הופצץ ונגרמו לו נזקים המוערכים ב-150 אלף דולר.

הסכנות הבריאותיות במצב שנוצר קיבלו ביטוי בדוח יוצא דופן בחריפותו שפרסמו המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) וארגון "אקופיס". מחברי הדוח - גדעון ברומברג, ד"ר עודד ערן ומיכל מילנר - הגדירו את מצב השפכים ברצועה כ"בעיה אסטרטגית קיומית ממדרגה ראשונה בעבור ישראל". הם הוסיפו כי "מגפות שיפרצו בעזה לא יעצרו בגבול - הן יסכנו גם כל ישראלי".

גם המכון הישראלי לחקר ימים ואגמים מזהיר מפני הסכנות הבריאותיות, ומצביע על עלייה במספר החיידקים במים הרדודים של אשקלון. אחת ההשערות היא שהגורם הוא שפכים מכיוון עזה. רשות המים הכירה בעבר באפשרות של זיהום חלקי האקוויפר המצויים תחת ישראל כתוצאה מחלחול ביוב מעזה, וכזכור ביוב היה הגורם להתפשטות מקרי הפוליו שהתגלו בישראל ב-2014. יחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים אישרה באחרונה הגדלה של 6 מגהוואט יעודיים למתקן הטיהור, אך רשת הולכת החשמל בצד העזתי אינה חזקה מספיק להוביל את החשמל. לפיכך בוחנים בימים אלו ביחידה הקמת קו חשמל ייעודי למתקן. השקעתה של טורקיה בתחנות כוח ברצועה, כמו גם ברשת החשמל ברצועה, תעזור בקידום הפעלתו של מתקן טיהור השפכים.

גז טבעי

ברצועת עזה יש מאגר אחד של גז טבעי, מאגר "עזה מארין". את המאגר, שנמצא במרחק של כ-35 ק"מ מהחוף, גילתה בשנת 2000 חברת בריטיש גז (כיום חברת "של"). על פי הערכה, המאגר מכיל 32 מיליארד מטר מעוקב (BCM) של גז טבעי. מאז גילוי המאגר, ניסתה בריטיש גז כמה פעמים לשווק את הגז לחברת החשמל, אך המגעים בנושא לא צלחו. ב-2013 חשף "גלובס" כי ישראל המשיכה לנהל מגעים חשאיים עם החברה, שנועדו לבחון אפשרויות לפיתוח המאגר לטובת האוכלוסייה הפלסטינית. מגעים אלו לא הבשילו לכדי עסקה, שוב בגלל התנגדותן של ישראל ושל חברת החשמל, שהעדיפו לרכוש גז ישראלי. שר האנרגיה, יובל שטייניץ (הליכוד), אמר היום ל"גלובס" כי סיבה נוספת לעיכוב בפיתוח המאגר היא המחלוקת בין הרשות הפלסטינית לחמאס בנוגע לבעלות על התמלוגים והמסים שייכנסו ממכירת הגז מ"עזה מארין".

תושבי עזה קיוו שהישועה תגיע דווקא מכיוון ירדן. בינואר 2015 הודיע יו"ר ועדת האנרגיה הירדנית, ג'מאל קמווה, כי במקום לרכוש גז טבעי מישראל - כפי שסוכם במכתב הכוונות בין לוויתן לחברת החשמל הירדנית - תרכוש ירדן גז טבעי מ"עזה מארין". הירדנים הודיעו כי בכוונתם לייבא מהמאגר 1.5-1.8 BCM גז בשנה. הצדדים עדיין לא חתמו על עסקה מחייבת, והמאגר נשאר עדיין עמוק בתחתית הים.

במארס האחרון חשף "גלובס" כי בתקופה האחרונה התקיימו מגעים חשאיים ואינטנסיביים בין ישראל לרשות, בהובלת הקוורטט, לאספקת גז טבעי מלווייתן לתחנת הכוח ברצועה. זאת, בתום שבע שנים של ניסיונות מצד הרשות הפלסטינית לייבא גז טבעי לרצועה. עוד נודע כי הקבינט המדיני-ביטחוני נתן אישור עקרוני למהלך, וכי גם משרד האנרגיה העניק לשותפות את אישורו לפתוח במשא ומתן.

לצערם של העזתים, הסכם הפיוס עם טורקיה אינו כולל דרישה לעידוד פיתוח המאגר. אם ישראל תרצה בכל זאת לעזור בפיתוח, היא יכולה לשקול פעם נוספת לרכוש ממנו גז. לחלופין, קיימת גם אפשרות כי תחנת הכוח הקיימת או החדשה שתוקם תרכוש את הגז דווקא ממאגר "עזה מארין" - ולא מלווייתן. במקרה כזה, יונח צינור גז מהמאגר למתחם קצא"א שבאשקלון, משם למערכת ההולכה של נתג"ז, ומשם לתחנה. אזרחי: "זה יהיה רווח נקי של כולם אם עזה תחובר לגז טבעי. מעבר לתועלת הכלכלית, החיבור לגז טבעי יפחית גם את זיהום האוויר החריף ברצועה".

נמל

ברצועת עזה לא קיים נמל. לפני מבצע צוק איתן דרש חמאס להקים נמל, אך ישראל דחתה את ההצעה, וכך גם מצרים. לפיכך, הסכם הפסקת האש לא כלל התחייבות להקמתו. לאור מצב התשתיות המחריף ברצועה חידשו הדרגים המדיניים והצבאיים בישראל את הדיון בסוגיה. עם ההצעות שנדונו ניתן למנות את ההצעה לבניית אי מלאכותי מול חופי עזה, את ההצעה להקים נמל בסיני ואת ההצעה להקים נמל בחוף עזה עצמו.

בכירים בצה"ל, כמו גם כמה שרים, תומכים בהקמת הנמל. לטענתם, ניתן לכרוך את האישור בהתחייבות של חמאס להפסקת אש ארוכת טווח. ואולם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ומי שהיה עד לפני חודש בקירוב שר הביטחון, משה (בוגי) יעלון, התנגדו. דרישתה של טורקיה להקים נמל ברצועה נענתה בסירוב, ולא הוכנסה להסכם הפיוס בין המדינות. לפיכך, הסחורות שמיועדות לרצועה ימשיכו להגיע לנמל אשדוד - ומשם לרצועה. זאת, לאחר שיעברו בדיקה. על פי נתוני יחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים, בשנת 2015 נכנסו לרצועה יותר מ-139 אלף משאיות דרך מעבר כרם שלום.