חיים כדי לעבוד: מדוע עובדים לא יוצאים לחופשה?

כמו כל דבר בעולם העבודה העתידי, גם חופשה היא כבר לא מה שהייתה פעם. אבל אתחיל בסיפור מהעבר דווקא.

לפני כשני עשורים הייתי אחראית על מערך השכר וההטבות בארגון. באותה תקופה היה נהוג בארץ, לפחות בחלק מהתעשיות, לאפשר לעובדים לצבור ימי חופשה ללא הגבלה ולבסוף, לרוב בעת עזיבת הארגון, לקבל את השווי שלהם כמענק כספי. אבל כל מי שעוסק בתנאי עבודה יודע שלתת מתנה למי שעוזב זה לא הגיוני; הרי צריך לתת למי שנשאר. אז עשינו משהו שהיה אז יוצא דופן: ביטלנו את האפשרות לצבור ימי חופשה מעבר למה שדורש החוק ונתנו לנשארים שבתון - לא של שנה, אלא כזה שמכפיל את החופשה השנתית ובתנאי שתיקח אותו ביחידה אחת. דמיינו לעצמכם, חודש עד שלושה חודשים שלמים של הפסקה מוחלטת. מישהו מחליף אותך, כך שלא תצטרך בחזרתך לענות על כל המיילים שהצטברו. חופשה אמיתית. כל מי שהגיע לכפולה של 7 שנות ותק מנצל את השבתון הזה. את זה אף אחד לא משאיר אותו "על השולחן".

כשאני מספרת על כך בארגונים אחרים עולה תמיד השאלה איך זה מסתדר עם העובדה שבארץ, בתרבות שלנו, רבים בוחרים שלא לנצל את כל ימי החופשה המגיעים להם ובטח לא לצאת לחופשות ארוכות של שבועיים ויותר.

זו תרבות עבודה שאינה אופיינית רק לנו. במחקר שהתפרסם בירחון לחקר האושר (Journal of Happiness Studies) מצא החוקר אדם אוקוליץ-קוזארין שאמריקאים ממקסמים את אושרם בעבודה בעוד האירופאים ממקסמים אותו בפעילות פנאי.

כותרת המחקר מסכמת זאת יפה: האירופאים עובדים כדי לחיות בעוד האמריקאים חיים כדי לעבוד. למעשה, ארה"ב היא המדינה העשירה היחידה שאין בה ימי חופשה מחויבים על פי חוק. זאת בעוד שברוב מדינות אירופה מקבלים העובדים בין ארבעה לחמישה שבועות חופשה בשנה, ומי שעובד מול אירופאים יודע שהם גם לוקחים אותם. בישראל, לפי הלמ"ס, ב-2010 ממוצע ימי החופשה היה 19.2 ימים. אבל האמת היא שהשאלה היא לא כמה מקבלים, אלא כמה מנצלים.

האחריות של המנהלים

מדוע זה כך? על השאלה הזאת מנסה לענות Project: Time Off, תנועה אמריקאית שמטרתה לשנות את הגישה של העובד האמריקאי לימי חופשה. הפרויקט בחן איך ימי חופשה משפיעים על עובדים ועל ארגונים ומצא שבארה"ב לוקחים היום פחות ימי חופשה בשנה בהשוואה לארבעת העשורים הקודמים, ליתר דיוק כמעט שבוע שלם של ימי חופשה נשאר על השולחן בהשוואה לעבר. הסיבות לאי-ניצול של ימי חופשה הן עומס עבודה מצטבר, העדר מחליף בעבודה, תחושת אחריות, הרצון להוכיח מחויבות ואפילו החשש לגלות שאתה ניתן להחלפה.

זה אולי לא מפתיע, אבל על פי המחקר של אנשי "פרויקט זמן חופשה", מנהלים הם בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על היקף ימי החופשה שהעובדים לוקחים, אפילו יותר מבני המשפחה. 80% מהעובדים אמרו שאם ירגישו תמיכה מלאה מהמנהל, ייקחו יותר ימי חופש, אבל במציאות 6 מתוך 10 עובדים אמרו שאין להם תמיכה כזו מהמנהל, ויותר מחצי אמרו שהם גם אינם מקבלים תמיכה כזאת מעמיתיהם. אגב, גם "שקט ארגוני", כלומר העדר מסרים בנושא חופשה, נחשב גורם המעכב יציאה לחופשה.

אותם עובדים בסופו של דבר פוגעים בעצמם, משום שהניתוק - הפיזי והמנטלי - חשוב להורדת הלחץ בעבודה ולשיפור הבריאות. הנתונים שנאספו במסגרת הפרויקט הראו קשר ישיר בין ניצול מועט של ימי חופשה לתחושת לחץ בעבודה, ודווקא בקרב אלה שלקחו יותר ימי חופשה נרשמו יותר קידומים והעלאות שכר בשנים שאחרי. זה לא אומר שימי החופשה גרמו לקידום, אבל זה בהחלט אומר שאין קשר בין לקיחת חופשה לפגיעה בקריירה. יותר מכך, אם אינכם לוקחים חופשה, אתם במו ידיכם מקצצים בשכרכם. השכירים שבינינו מקבלים ימי חופשה בתשלום כחלק מחבילת השכר. אם לא ניצלתם אותם הרי עבדתם בחינם באותם ימים.

אחת הדרכים שבהן מנסות חברות לעודד עובדים לצאת לחופשה היא אימוץ נוהלי חופשה ללא הגבלה. חברות כמו נטפליקס, לינקדאין ווירג'ין פטרו בשנים האחרונות את העובדים שלהם מהצורך לדווח על חופשה ואמרו להם לנהל את החופשה על פי רצונם. בחברת Riot Games, היוצרת של המשחק הפופולרי League of Legends, יצר השינוי בנוהל החופשות מצב שבו אנשים שעבדו שעות ארוכות במהלך השבוע החלו לקחת ימי חופשה צמודי סופ"ש וליצור לעצמם סופי שבוע ארוכים שיאפשרו מנוחה. בחברה אחרת, Workday, המוכרת מתחום ה-ERP (מערכות ניהול תהליכי עבודה), המטרה של הנוהל החדש הייתה ליצור גמישות ותרבות של אמון בארגון.

אחת הטענות נגד המנהג החדש הזה היא שהוא דווקא מפחית את ניצול ימי החופשה. אתר מימון ההמונים קיקסטארטר ביטל את מדיניות החופשה ללא הגבלה אחרי שעובדים העידו שהם לוקחים עכשיו פחות ימי חופשה כי לא ברור להם עד כמה זה לגיטימי. זה, אגב, תואם את ממצאי פרויקט זמן חופשה, שלפיהם ללא מסר ברור, העובדים נמצאים בחוסר ודאות ביחס לשאלה אם זה בסדר לקחת את ימי החופשה. לכן יש הטוענים שהצעד הנחוץ הוא לא להסיר את החסם העליון לחופשות אלא לקבוע מינימום של ימים שחייבים לנצל בשנה.

לשלב ביזנס ופלז'ר

אחת התופעות שצמחו בשנים האחרונות, אולי בעקבות הקושי להתנתק מהעבודה, היא Workations, שילוב של עבודה עם חופשה. הרעיון הוא שאין סיבה לא ליהנות בזמן שעובדים, ומאחר שבתחומים רבים אפשר לעבוד מכל מקום, ישנם ארגונים שממש מאפשרים זאת. מחקר של חברת ריג'ס להשכרת משרדים גמישים שנעשה בקנדה הראה שיותר ממחצית הנשאלים יעבדו שעה עד שלוש שעות ביום במהלך ימי החופשה שלהם. אבל Workations זה יותר מלבדוק מייל כשאתה בחופש, זו האפשרות של עובדים, עצמאים ושכירים, לנצל את הגמישות שמאפשרת הטכנולוגיה. זה אומר שאפשר לטייל בלי לוותר על הקריירה.

תופעת הנווד הדיגיטלי (Digital Nomad) לוקחת את העניין צעד אחד רחוק יותר (ואיך יודעים שיש תופעה כזו? לפי העובדה שיש תת-קהילה באתר reddit המוקדשת למונח הזה). נווד דיגיטלי הוא עובד שמעדיף סגנון חיים שאינו תלוי במקום, כזה המאפשר לו לעבוד ולטייל בעולם במקביל. הרשת מלאה באתרים הנותנים טיפים ומסייעים במציאת משרות פתוחות לנוודים דיגיטליים ובאיתור משרדים לעבודה יומית. ניסיתי את זה. אפילו בשבילי היו שם תפקידים.

זה לא מתאים לכל אחד ובהחלט דורש יכולת לנהל לוחות זמנים וגבולות. וזו בטח לא המלצה לקחת את העבודה לחופשה השנתית הקצרה, זו שבה אנחנו דווקא צריכים להתנתק. אבל זו דרך מחשבה אחרת על שילוב של עבודה עם נדידה.

בינתיים, החופשה המסורתית אינה נחלת העבר. אולי אף פעם לא נלמד לצאת לחופשה כמו האירופאים, אבל בהחלט כדאי לתכנן את החופשה הבאה כי הרווחנו אותה ביושר. זה טוב לכם וטוב אפילו לקריירה. ותשלחו תמונה.

הכותבת היא דירקטור משאבי אנוש באינטל מרחב אירופה ובעלת הבלוג "על עבודה וקריירה באמצע החיים", www.niritcohen.com

 הסיבות שבגללן עובדים לא יוצאים לחופשה