"החמאס תומך בשת"פ בעזה. נתחיל בשלום כלכלי"

"העני והרעב מנסה להפריע לא בגלל שהוא אוהב להפריע, אלא בגלל שהוא רוצה שתתייחסו אליו, שתשימו עליו עין" - כך אומר איש העסקים העזתי נביל בואב.

בואב הסכים להתראיין ל"גלובס" בעקבות דברים שאמר איש העסקים שלומי פוגל, בעלי אמפא ומבעלי מספנות ישראל, בראיון לגליון ראש השנה של "גלובס". פוגל, בעל קשרים עסקיים בעולם הערבי קרא ליזמים ישראלים "לבוא לעזה עכשיו" ולהיות שותפים בהקמת 5-6 אזורי תעשייה וסחר חופשי לאורך גבול הרצועה בצד הישראלי, לצד אנשי עסקים ממדינות ערב ומעזה.

גורמים המעורבים ביוזמה טוענים כי גם בחמאס רואים אותה בחיוב, על רקע הלחץ הכלכלי של האוכלוסייה ברצועה, שסובלת משיעורי אבטלה של מעל ל-60%. היוזמה תלויה בהקצאת שטחים לאזורי התעשייה על-ידי ישראל לאורך הגדר ובהבטחת גישה מהירה לאזורים אלה מתוך הרצועה. היזמים מעוניינים שהשליטה הביטחונית באזורים המשותפים תהיה ישראלית.

בואב ופוגל מאמינים שאזורי התעשייה יוכלו לפרנס 60 אלף משפחות. "אנחנו מדברים על מפעלי טקסטיל ורהיטים, אבל אנחנו צריכים למצוא מקומות עבודה גם לבוגרי אוניברסיטאות. יש לנו מהנדסים בלי עבודה", אומר בואב. "יש אצלנו גם אנשים שיכולים לעבוד בתכנות מחשבים, ישראל היא הרי אחת המדינות הכי מתקדמות בתחומים האלה בעולם".

פוגל אומר כי הרעיון מעורר כבר עניין מצד יזמים בתחומי פלסטיקה, חקלאות, הרכבת מוצרים באלקטרוניקה ועבודות מתכת. לדבריו, "יש שם מסגרים ובנאים טובים ושכר העבודה בעזה עומד על 5 דולר ליום. בישראל כמובן ישולם שכר מינימום".

פוגל מוסיף כי ניתן לנצל היום את הנכונות של מדינות אירופה להשקיע ביצירת מקומות עבודה למהגרים פוטנציאליים בארצות מוצאם, במטרה למנוע את התמריץ להגר לאירופה.

"יש הרבה אנשים שמוכנים לבוא להשקיע", אומר בואב, "אתה יכול גייס בעזה פועל ב-400 דולר, שכר העבודה אצלנו נמוך יותר מבסין. אפילו במצרים יעלה יותר. יש לנו 200 אלף איש שמוכנים לעבוד - רק צריך תנאים. הייתי הראשון שפתח מפעל באזור התעשייה קרני ותוך פחות משנה נפתחו שם 50 מפעלים, שהעסיקו 10,000 פועלים. אני רוצה לשמור על השלום, כי האינטרסים שלי תלויים בשקט ובביטחון. אני לא יכול לשלוט באדם בן 22, שאין לו תקווה ואין לו שקל בכיס. זה חומר נפץ. למה שלא יהיו עוד 10,000 איש שהאינטרסים שלהם יהיו תלויים בשקט? אין ביטחון בלי כלכלה".

- והדרגים הפוליטיים אצלכם לא מתנגדים לשיתוף-פעולה כלכלי?

"להפך. הם תומכים בזה. זה חשוב שיבואו לעזה. מי נגד הטוב? הם (החמאס ע"ב) חלק מהעם הפלסטיני בעזה. נתחיל בשלום כלכלי ואחרי זה שלום אמיתי".

לדברי בואב, לפני עליית החמאס לשלטון ברצועה היו בבעלותו 4 מפעלי טקסטיל, שפעלו באזור התעשייה קרני וסיפקו עבודה ל-2,000 פועלים. המפעלים נסגרו באוקטובר 2007. "אין היום כלום בעזה - אין כלכלה. נהרסנו לגמרי. האנשים בעזה למדו בדרך הקשה, שאף אחד לא יעזור להם ולכן אני חושב שהשכן הישראלי הוא הכיוון הנכון. כולם אומרים שהם מוכנים לתת את הכול למען פרנסת המשפחה וכדי שיוכלו להאכיל את ילדיהם בכבוד.

"הצד הישראלי מאפשר לאנשים לחיות. באמצעות אזורי תעשייה משותפים. בואו נפעיל מחדש את אזור התעשייה קרני, היו לי 4 שותפים ישראלים, שעבדתי איתם מ-1999 עד 2007 והם מוכנים לחזור. אבל ממשלת ישראל צריכה להבין שלא הכול ביטחון. אני לא נגד הביטחון. הביטחון זה גם בשבילי, כי הביטחון זה למען כולם ולא רק למען צד אחד. בצד הפלסטיני דואגים היום לביטחון ושומרים על שקט כדי לפרנס אנשים. אבל אם אתה שומר על הביטחון, ואין תמורת זה כלום - בסוף זה בטוח יתפוצץ אם לאנשים אין מה להאכיל את הילדים שלהם".

אספקת החשמל בעזה מוגבלת כיום ל-4 עד 6 שעות. "אני יושב עכשיו בחושך", אומר בואב במהלך השיחה שנערכה אמש, "יש לנו גנרטור, אבל הפסיקו את אספקת הסולר, ואשתי אמרה לי לשמור את הסולר שיש לנו בבית לשעת חירום. אנחנו שורדים כבר 10 שנים במצב הזה. 3 מלחמות".

התוצר המקומי לנפש בעזה עומד על 800 דולר לשנה לעומת 6,500 דולר בגדה המערבית (יהודה ושומרון) וכ-37 אלף דולר בישראל. "עם בקושי 800 דולר עלובים לשנה אין שום ספק ש-2 מיליון העזתים ינסו שוב ושוב לנענע את העץ ולהפריע לישראל" אמר פוגל. בנוסף הוא גילה כי הוא אחד מקבוצת אנשי העסקים, פלסטינים מעזה ומרמאללה, מצרים וישראלים, שמגבשים ומנסים לקדם תכנית שיקום מסודרת לצפון סיני ועזה". לדבריו "למצרים יש גבול עם עזה, הם שותפים לעניין, גם הם צריכים לקבל משהו מזה. כולם צריכים לקבל משהו, אחרת זה לא יזוז".

בואב מחזיק כיום במפעל טקסטיל במצרים המעסיק 750 עובדים. כדי להגיע אליו הוא יוצא לירדן משם ממשיך למצרים. "ישראל היום מכניסה כמעט אלפיים אנשים מעזה לישראל. כמעט ואין סגר. גבול מצרים סגור לחלוטין. אנשים מתחילים להשוות בין ישראל למצרים ואומרים ישראל יותר טוב ממצרים".