הרכב נגנב - האם מדובר באובדן גמור לצורך הכיסוי הביטוחי?

עפ"י נתוני האו"ם, ישראל נמנית עם 10 המדינות שבהן מספר גניבות כלי הרכב לנפש הוא הגבוה ביותר ■ מה רצוי לדעת ועל מה להקפיד בהיבט האישי?

גניבת רכב / צילום: shutterstock / א.ס.א.פ. קריאייטיב
גניבת רכב / צילום: shutterstock / א.ס.א.פ. קריאייטיב

דוח מבקר המדינה שפורסם בשנת 2014 עסק בין היתר בתופעת גניבת כלי הרכב. בדוח נכתב כי זו תופעת פשיעה כלל-ארצית הפוגעת בקניינו של האזרח. עוד צוין כי התופעה פוגעת בתחושת הביטחון האישי של האזרח ובכלכלת המדינה.

בשנים 2003-2013 נגנבו בישראל רבע מיליון כלי רכב בקירוב. בשנת 2013 בלבד נגנבו כ-50 כלי רכב ליום בממוצע. בבדיקה שערך האו"ם בין 100 מדינות, נמצא כי ישראל נמנית עם 10 המדינות שבהן מספר גניבות כלי הרכב לנפש הוא הגדול ביותר. מדובר בנזק כלכלי אדיר המוערך ביותר ממיליארד שקל לשנה.

קיראו עוד ב"גלובס"


נדמה כי מנתונים אלה ניתן להגיע לפחות למסקנה אחת ברורה - על ציבור המבוטחים לוודא קיומו של כיסוי ביטוחי הולם כרשת ביטחון למקרה של גניבת כלי הרכב שלהם. ואולם, גם כאשר הרכב נגנב, עולות סוגיות ביטוחיות שרצוי להכיר על-מנת להימנע מהפתעות ומעוגמת-נפש. 

א' ("התובעת") רכשה רכב בשנת 2012 בסכום כולל של 191,000 שקל ("הרכב"). כמה ימים לאחר מכן רכשה התובעת ביטוח חובה, כמתחייב על-פי החוק. כמו כן נרכש ביטוח מקיף לרכב ("הפוליסה").

לטענתה, ב-11 ביוני 2013 נגנב הרכב ("האירוע"). בעקבות האירוע ניגשה התובעת לתחנת המשטרה והגישה תלונה על גניבת רכבה. למחרת האירוע הקפידה התובעת לשלוח טופס הודעה על התרחשות מקרה הביטוח לחברה שביטחה את הרכב ("המבטחת").

המשטרה יצרה קשר עם התובעת, ומסרה לה הודעה מפתיעה: הרכב כלל אינו רשום על שמה. עוד נמסר לה כי הרכב נמצא אצל מ' ("הנתבע"), אשר רשום כבעליו של הרכב. נדגיש כי הנתבע היה הבעלים הקודם של הרכב.

התובעת נדהמה לשמוע את הודעת המשטרה. 3 ימים לאחר האירוע החליטה התובעת לגשת פעם נוספת למשטרה. בפעם זו ביקשה להגיש תלונה כנגד הנתבע בגין גניבת רכב וזיוף בכוונה לקבל דבר במירמה. כמו כן פנתה התובעת למשרד התחבורה לבירור מעמיק על אודות רישומי הבעלות שבוצעו ברכב.

לאחר שבועיים בקירוב קיבלה התובעת מענה ממשרד התחבורה. בהתאם לרישומים, הרכב היה רשום על שמה החל ב-27 באפריל 2012 ועד ל-19 במארס 2013 - המועד שבו נעשתה העברת בעלות ברכב ללא ידיעתה.

ב-11 ביולי 2013 קיבלה התובעת הודעת דחייה מהמבטחת. בהתאם להודעת הדחייה, הרכב כלל לא נגנב, אלא הוחזק אצל הנתבע, אשר גרר את הרכב באמצעות קבלן הוצאה לפועל.

לאחר שהוגשה התביעה לבית המשפט, שכללה גם את המבטחת, טענה האחרונה כי יש לדחות את התביעה כנגדה. זאת משום שהרכב לא נגנב, ולכן אין מדובר באירוע ביטוחי המכוסה בפוליסה. בנוסף, הפיצוי בגין אירוע גניבה חל כאשר הרכב לא נמצא יותר מ-30 יום. במקרה זה נודע לתובעת, בסמוך למועד האירוע, כי הרכב נמצא ברשות הנתבע. לכן, עובדה זו כשלעצמה מעידה, לטענתה, כי אין מדובר בגניבה. ככל שקיים סכסוך בין התובעת לנתבע בעניין הרכב, אין לערב את המבטחת.

האם הרכב נגנב מהתובעת? אם כן - האם הגניבה מקימה אירוע ביטוחי בהתאם לפוליסה? בהתאם לעדויות שהוצגו בפני בית המשפט, התובעת ידעה, כיומיים לאחר האירוע, שהרכב נמצא ברשות הנתבע. בהתאם לפוליסה, אירוע שבו רכב נגנב ונמצא בתוך 30 ימים מיום הגניבה - אינו אירוע ביטוחי שהמבטחת חייבת בגינו. אם הרכב לא היה נמצא בתוך 30 ימים, אזי היה מדובר באירוע ביטוחי. נדגיש כי תנאי הפוליסה זהים לתנאים שנקבעו בתקנות.

לפיכך פסק בית המשפט כי לא מתקיים "מקרה ביטוח" המכוסה בפוליסה, ולכן דחה את התביעה כנגד המבטחת. עוד נפסק כי ככל שקיימת מחלוקת קניינית בין התובעת לבין הנתבע, אין לערב את המבטחת.

נציין כי עדיין לא פורסם פסק דין לעניין המחלוקת הקניינית (בית משפט השלום - ת"א (תל-אביב) 46728-11-13). 

הוראות סותרות

במקרה אחר רכש מ' ("התובע"), בשנת 2015 רכב פרטי ("הרכב"). התובע היה מודע לסיכונים בגין היעדר פוליסת ביטוח לנזקי רכוש, ולכן רכש פוליסת ביטוח מקיף ("הפוליסה"). הפוליסה נרכשה לאחר שנמסר לתובע כי בקרות אירוע ביטוחי יקבל תגמולים בהתאם לערכו המלא של הרכב. הערך ייקבע לפי מחירון לוי יצחק ("המחירון").

לרוע מזלו של התובע, הרכב נגנב כחודשיים לאחר רכישתו ("האירוע"). במועד האירוע היה שוויו של הרכב על-פי המחירון 69,000 שקל. עם זאת, המבטחת חישבה את שווי הרכב בסכום של 52,728 שקל. לפיכך, שולמו לתובע תגמולי ביטוח בסכום של 50,171 שקל (לאחר ניכוי חוב פרמיה של המבוטח).

התובע דרש את ההפרש, ומשלא נענה הגיש תביעה כנגד חברת הביטוח. בתביעתו טען התובע כי על המבטחת היה לשלם לו את מלוא ערך הרכב בהתאם למחירון.

בתגובתה ציינה המבטחת כי בהתאם לפוליסה, במקרה של גניבה ישולמו תגמולי ביטוח בכפוף למשתנים מיוחדים במחירון, המפחיתים מערכו של הרכב. ההפחתה מערכו של הרכב הייתה, בין היתר, בגין בעלות קודמת של חברת השכרה ורכיב עלייה לכביש ("רכיבי ההפחתה").

לתמיכה בטענתה, הציגה המבטחת את הפוליסה בבית המשפט. לפי הפוליסה, רק כאשר הרכב יוכרז אובדן גמור, ישולמו תגמולים בהתאם לערך מלא של הרכב. ואולם במקרה גניבה, שבו לא נמצא הרכב תוך 30 ימים מיום הגניבה, רכיבי ההפחתה יביאו לחישוב של סכום נמוך יותר.

המבטחת הוסיפה כי בהתאם לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 ("תקנות התעבורה"), אובדן גמור הוא מצב שבו הכריז עליו שמאי ככזה. חברת הביטוח טענה כי בהסתמך על התקנות הנ"ל קיבל התובע את הסכום המגיע לו בהתאם לפוליסה.

האם גניבת רכב שונה ממצב של אובדן גמור מבחינת הכיסוי הביטוחי בפוליסה? האם צדקה המבטחת כאשר הפחיתה סכומים מערך הרכב?

בית המשפט בחן בעיון את הפוליסה ומצא פרט מעניין. המבטחת הגדירה בעצמה בפוליסה את המונח "אובדן גמור". לפי הגדרתה, השווי ייקבע לפי המחירון, ותגמולי הביטוח ישולמו אם יתרחש מצב של אובדן גמור, לרבות גניבת הרכב.

בית המשפט הדגיש את תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לרכב פרטי), התשמ"ו-1986 ("הפוליסה התקנית"). בהתאם לפוליסה התקנית, אובדן גמור מוגדר, בין היתר, כמצב שבו הרכב נגנב ולא נמצא בתוך 30 ימים מיום הגניבה.

ההשוואה חשפה הוראות סותרות בתקנות לגבי הגדרתו של הרכב במצב של אובדן גמור. המבטחת הראתה שתקנות התעבורה קובעות כי רכב יוגדר אובדן גמור רק לאחר ששמאי הכריז עליו ככזה. מנגד, הפוליסה התקנית קובעת כי גם מצב שבו רכב נגנב ולא נמצא בתוך 30 ימים - הוא מצב של אובדן גמור.

כיצד הכריע בית המשפט כאשר קיימות הוראות סותרות? בית המשפט קבע כי ההגדרה בפוליסה התקנית גוברת על זו שבתקנות התעבורה. תוצאה זו התבססה על כך שהפוליסה התקנית לרכב היא הוראת חוק ספציפית. מנגד, תקנות התעבורה מהוות הוראות כלליות. כאשר קיימת התנגשות בין הוראה ספציפית לבין הוראה כללית - גוברת ההוראה הספציפית.

לפיכך קבע בית המשפט כי גניבת הרכב שקולה למצב של אובדן גמור מבחינת הכיסוי הביטוחי. נפסק כי על המבטחת לשלם לתובע את התגמולים המלאים ללא התחשבות ברכיבי ההפחתה, המגיעים לכדי 15,000 שקל בקירוב (בית משפט השלום - תא"מ (ירושלים) 44497-07-15).

אין ספק כי אדם שזה עתה נגנב רכבו מצוי בסערת רגשות ועלול לעשות טעויות. כפי שציין מבקר המדינה, אירוע כזה פוגע בקניינו של האזרח ובתחושת הביטחון שלו. תופעה רחבה זו במדינתנו מחייבת אותנו לוודא קיומה של רשת ביטחון בדמות כיסוי ביטוחי מתאים. כתבה זו שופכת אור על הנושא ומציגה מקרים שלצערנו עלול ציבור המבוטחים להיקלע אליהם. מוטב, לפיכך, כי בעל הרכב יצטייד ב"מורה נבוכים" מקצועי. לשם כך מומלץ תמיד להתייעץ עם בעל מקצוע (עורך דין, סוכן ביטוח וכו'). 

■ הכותב הוא מומחה בביטוח ונזיקין, הבעלים של משרד עורכי דין ג'ון גבע, ומשמש, בין היתר, כיועץ המשפטי לחברי לשכת סוכני הביטוח.