אותו רקע אך מארגון אחר: גם פער בין תאגידים תורם לאי-שוויון

לפי מחקר חדש, הכנסותיהם של עובדים בעלי רקע כמעט זהה משתנות מאוד בהתאם למקום שבו הם עובדים, עד כדי כך שפערי התגמול של מעסיקים הפכו לגורם העיקרי לפערי השכר

לשדרג את הקריירה / צילום: shutterstock
לשדרג את הקריירה / צילום: shutterstock

תארו לעצמכם שני עובדים באותם גיל, מגדר, גזע, השכלה, גיאוגרפיה, מקצוע ומגזר כלכלי. בתיאוריה, היה אפשר לצפות לכך שירוויחו אותה משכורת במרוצת הזמן. במציאות זה לא קורה. הסיבה לכך, לפי מחקר חדש של ריצ'רד פרימן מאוניברסיטת הרווארד, היא שעם הזמן מתרחב האי-שוויון בין חברות (פירמות) שונות. "הכנסותיהם של עובדים בעלי רקע כמעט זהה משתנות מאוד בהתאם למקום שבו הם עובדים, עד כדי כך שפערי התגמול של מעסיקים הפכו לגורם העיקרי לפערי השכר", אומר פרימן.

זה נשמע אולי מובן מאליו: חברות מסוימות משלמות היטב, ואחרות לא. אבל אם פערי השכר גדלים מאוד בקרב עובדים בעלי רקע וכישורים זהים, הדבר מטיל ספק בתיאוריות שמייחסות את הפערים בעיקר לגורמים דמוגרפיים, חינוכיים או גיאוגרפיים. והקשר בין השכר לפירמה הדוק יותר מכפי שאפשר לצפות. מ-1992 עד 2007 (התקופה שלגביה קיימים נתונים רבים, וגם התקופה שבה הפערים נוצרו), העובד הממוצע באחוזון מסוים, והחברה הממוצעת באותו אחוזון רשמו שניהם עלייה כמעט זהה ברווחים.

למה שחברה תשלם למישהו 80 אלף דולר בשנה אך רוב העובדים בעלי הרקע הזהה - "שיבוטים" בשפת המחקר - מרוויחים רק 40 אלף דולר בשנה? ולהיפך, למה מי שמרוויח 40 אלף דולר בשנה יישאר במקום עבודתו אם חברה אחרת משלמת 80 אלף דולר בשנה על אותה עבודה?

"אנחנו מחמיצים חלק מסיפור האי-השוויון מפני שאנחנו משווים בין בני אדם ולא בין המעסיקים שלהם", אמר החוקר פרימן.

המאמר שלו פורסם בתחילת השבוע על-ידי מכון המחקר Third Way מוושינגטון. הוא מבוסס על מחקר שפורסם מוקדם יותר השנה בהשתתפות 3 חוקרים נוספים: ארלינג בארת מהמכון למחקר חברתי באוסלו, אלכס ברייסון מיוניברסיטי קולג' בלונדון וג'יימס דייביס מלשכת הסטטיסטיקה האמריקאית. גם חוקרים אחרים החלו לבדוק את האפקט על שכר העובדים של חברות מצליחות ולא מצליחות. הכלכלן יאה סונג מהביטוח הלאומי בארה"ב הוביל צוות חוקרים שתיעדו ממצא דומה בנתוני הביטוח הלאומי.

קיראו עוד ב"גלובס"


קיימים כמה הסברים אפשריים לתופעה הזאת, אך מאחר שהממצאים הם חדשים יחסית, אין עדיין קונצנזוס בהסבר. אפשרות אחת היא שחברות מצליחות הופכות לאפקטיביות יותר בזיהוי כישורים שחברות אחרות אינן מזהות (והנתונים הקיימים לא משקפים), ולכן פערי השכר נובעים מכישורים שקשה למדוד. לחלופין, ייתכן שהנתונים הקיימים אינם משקפים את חשיבות הקשרים החברתיים של אנשים.

אפשרות שהעלה פרימן, ומחקרים אחרים התייחסו אליה, היא שיש כמה חברות שהן יותר מונופוליסטיות, ולכן יכולות להגדיל את רווחיהן בשיטות אנטי-תחרותיות.

השאלה איננה למה חברות מסוימות מצליחות ואחרות נכשלות. בכלכלה בריאה יהיה תמיד "הרס יצירתי", וכמה חברות ייכשלו כדי שחברות אחרות יצמחו. השאלה היא למה הפער התרחב כל-כך בתקופה האמורה, בהשוואה לשנים עברו.

"זה משחק של איזון", אמר פרימן. "אתה רוצה שחברה מצליחה תחלק את רווחיה ואת הכנסותיה בין העובדים, אבל קשה לי לדמיין שהפער יכול רק לגדול ולגדול בצורה מאסיבית כל-כך".