האם מקרה נתניהו-שמרון דומה לפרשת אולמרט-מסר?

הטענות שעולות נגד התנהלותו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בפרשת רכישת הצוללות מגרמניה מזכירות מבחינות לא מעטות את פרשות ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. כך, האישום הראשון שבו הורשע אולמרט בפלילים, כבר ב-2012, היה שהוא פעל בניגוד עניינים בעת שקידם כשר בממשלה את ענייניו של עורך דינו ומקורבו אורי מסר. באופן דומה נטען כעת שנתניהו פעל בניגוד עניינים בעת שקידם כראש ממשלה עסקה שהיטיבה עם עורך דינו ומקורבו, דוד שמרון.

אולמרט הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירה של מרמה והפרת אמונים, לאחר שהוכח כי בין השנים 2005-2003, במסגרת תפקידיו הממלכתיים כשר התמ"ת, שר התקשורת והשר האחראי על מינהל מקרקעי ישראל, ביצע פעולות בנושאים הנוגעים ללקוחותיו של עו"ד אורי מסר, בעת שהיה שרוי במצב של ניגוד עניינים חמור ומובהק.

בפסק הדין של בית המשפט העליון בפרשות אולמרט, שהתקבל בחודש ספטמבר האחרון, עמד השופט סלים ג'ובראן על כך שהמעשים שבגינם הורשע אולמרט בפרשה זו הם חמורים, משחיתים ומסוכנים לשירות הציבורי, במיוחד כשעוסקים בתפקידים הבכירים והרמים ביותר במדינה. השופט יצחק עמית הצטרף באותו פסק דין לעמדת ג'ובראן ואמר כי נוכח הקשרים ההדוקים ששררו בין אולמרט לעו"ד מסר, הן קשרי חברות והן קשרים כלכליים-כספיים, אולמרט קלע עצמו לניגוד עניינים חריף ועוצמתי, בכך שדן וקיבל החלטות מהותיות בענייני לקוחותיו של עו"ד מסר, ניגוד עניינים הנופל עמוק בשטחה של עבירת "הפרת אמונים".

דברים דומים אפשר לומר על נתניהו. נוכח הקשרים ההדוקים השוררים בין נתניהו לבין דוד שמרון, שהוא לא רק עורך דינו אלא גם קרוב משפחתו וחברו, אם אכן יוכח כי נתניהו קיבל החלטות בנוגע לרכישת הצוללות בעת שידע כי שמרון מייצג את החברה הגרמנית המעורבת בעסקה, מדובר לכאורה בניגוד עניינים חריף.

קו הגבול בין הפלילי לבין הלא-פלילי, שאלת המפתח שהתשובה לה עשויה להוביל לחקירה פלילית של ראש הממשלה, עובר בשאלה אם ניתן יהיה להוכיח שנתניהו ידע על מעורבותו של שמרון. נתניהו שולל זאת באופן חד-משמעי וטוען: "לא ידעתי דבר על הקשר של שמרון לחברה הגרמנית ולא דיברתי איתו על כך מעולם".

האם הגיוני וסביר שנתניהו ושמרון מעולם לא שוחחו על הנושא וכי נתניהו אכן לא ידע על הקשר של שמרון לעסקה? לאור יחסי הקירבה והחברות בין השניים, קשה לקבל את ההסבר הזה, אבל הפער בין הסבר הגיוני או לא הגיוני של ראש ממשלה לבין העמדה לדין פלילי הוא גדול כמו המרחק בין בית ראש הממשלה בירושלים לבין המספנות בגרמניה. נתניהו יועמד לדין פלילי בגין המקרה הזה רק אם הפרקליטות תחזיק בידיה ראיות של ממש להוכחת המודעות שלו למעורבות ולייצוג של שמרון.

בתגובה שבה הכחיש נתניהו את הטענות כי ידע ששמרון מעורב בעסקה, הוא טרח להדגיש כי "כולם ידעו והיו מעורבים בהליך הרכישה, כל הדיונים ממוסמכים ומתועדים". ובמילים אחרות, באף אחד מהדיונים הללו הדבר לא עלה. האם הוא עלה בפגישות בארבע עיניים בין נתניהו לבין שמרון? נראה שלעולם לא נדע.

הדיון הזה סביב הידיעה או העדר הידיעה של נתניהו על מעורבות שמרון בעסקה - גם הוא זורק אותנו לפרשות אולמרט. הפרשה היחידה שבה הועמד אולמרט לדין בשנים האחרונות ויצא ממנה זכאי, וגם זה בקושי, הייתה פרשת "ראשונטורס". אולמרט זוכה באותו מקרה בדעת רוב של שלושה שופטים מול שניים מהאישומים כי קיבל מגופים ציבוריים ומהמדינה מימון כפול ומשולש בסכום של כ-90 אלף דולר לנסיעותיו לחו"ל. הזיכוי בבית המשפט העליון התבסס על כך ששופטי דעת הרוב קיבלו את טענת אולמרט, ולו מחמת הספק, שהוא לא היה מעורב באופן ישיר בטיפול בנסיעות, לא התעמק בכל פרט ופרט בענייני הלשכה, וכי סמך על אנשי לשכתו שיטפלו בהיבטים שונים של עבודתו.

מנגד, השופט עוזי פוגלמן סבר כי יש להרשיע את אולמרט גם בפרשה זו. הוא דחה טענות הגנה שונות שהשמיע אולמרט, שבהן ביקש לשכנע כי המסמכים אינם מלמדים על מודעותו לגביית המימון העודף. פוגלמן הדגיש כי הטענה שלפיה אולמרט כיהן במשרה בכירה והיה אדם עסוק אינה משחררת אותו מהחובה לברר את החשד שהתעורר בעניין גביית מימון עודף. "סיפורה של פרשת ראשונטורס מורכב ממאות ראיות ומשלל עדויות", כתב, "הוא עמוס בפרטים, אך בסופו הוא סיפור פשוט. זהו סיפור על שר שקיבל כספים עודפים מארגונים שאותם ביקש לשרת לאחר שהוצגו להם מצגי כזב... לא מצאתי סבירות בתזת ההגנה שלפיה לאורך שנים עובדים שונים - אם לדייק, עובדות שונות - פועלות בשירות הממונה עליהן, אדם ברוך כישרונות, ולמרות זאת הדברים (הפליליים) שנעשים בשמו ועבורו, ויש בהתייחס אליהם תיעוד בכתב ידו - נעשים ללא ידיעתו".