"גמלאים יותר עשירים היום ומרוויחים יותר מבני 30 שעובדים"

שיב מאליק, עיתונאי וחוקר דור ה-Y, לא סבור שהאי-שוויון גדל ■ את הפער בין עשירים ועניים הוא מסביר בשחיקת מעמד העובדים ובפוליטיקאים שלא קיבלו את ההחלטות הנכונות, והקשות, על שינוי חלוקת העושר בצורה הגיונית וצודקת יותר

פנסיונרים של תעשיית הפלדה בארה"ב / צילום: רויטרס
פנסיונרים של תעשיית הפלדה בארה"ב / צילום: רויטרס

הם נולדו בין השנים 1980 ואמצע העשור הראשון של המאה ה-21, הם מונים כשליש מאוכלוסיית ארה"ב ונחשבים למשכילים יותר, יצירתיים יותר וסובלניים יותר כלפי נשים ובעלי נטיות מיניות שונות משלהם. הם הדור הראשון שגדל עם המחשב בבית ועם רשת האינטרנט והרשתות החברתיות; הם נחשבים חברותיים יותר מדור קודמיהם ומצליחים לשמור על קשר טוב יחסית עם הוריהם. באופן כללי הם מייחסים חשיבות רבה יותר למציאת מקצוע מעניין ולאיכות חיים טובה - יותר מאשר להצלחה בקריירה ולהתעשרות. בהצבעה על הברקזיט ובבחירות לנשיאות בארה"ב הם היו בצד המפסיד, לצד הסוקרים. אלו הם בני דור המילניאלז, או דור ה-Y.

ויש לדור הזה עוד מאפיין מטריד: זהו הדור הראשון מאז סוף מלחמת העולם השנייה שיהיה עני יותר מהוריו. הסיבה להתרוששות הזו היא שילוב של חובות, אבטלה, גלובליזציה, מגמות דמוגרפיות, והגורם האחרון-חביב - עליית מחירי הדירות. זוהי לפחות התיאוריה של שיב מאליק, עיתונאי ותחקירן בכיר בעיתון הגרדיאן הבריטי, שפרסם בשנים האחרונות שורת מאמרים על דור ה-Y (ילידי אמצע שנות השמונים עד אמצע שנות ה-90) בבריטניה ועל תופעת האסלאם הרדיקלי בקרב צעירים בריטים.

באחד ממאמריו הבולטים בנושא שפורסם במארס האחרון תחת הכותרת: "30 שנות בגידה כלכלית מושכות למטה את הכנסות בני דור ה-Y", הלך מאליק צעד אחד רחוק יותר. לפי הנתונים שהציג, בשעה שהכנסות הצעירים בני ה-25-29 ירדו באופן יחסי לעומת שנות השמונים - הרי שדווקא הגמלאים זכו במהלך אותה תקופה לזינוק משמעותי בהכנסותיהם לעומת גמלאי שנות השמונים של המאה שעברה. התופעה הזו התרחשה בעוצמות שונות בכל מדינות המערב, למעט אוסטרליה. עבור מאליק המאמר שימש בסיס לספר עתידי שהוא מתכוון לפרסם בקרוב.

"עזבתי את העיתון ביולי כדי לעבוד על ספר בנושא", מספר מאליק. "זה נכון שאנשים בכל העולם מדברים על התגברות האי-שוויון, על כך שהעשירים נעשים עשירים יותר והעניים עניים יותר, לכן זה נשמע אולי מוזר אבל העובדות הן שאם מסתכלים על העוני העולמי במונחים אבסולוטיים, הרי שהעוני הצטמצם יותר מאי-פעם בעבר. יש היום הרבה פחות אנשים עניים במונחים אבסולוטיים, מכפי שהיו אי-פעם לאורך ההיסטוריה האנושית. ההיסטוריון יובל הררי יטען אולי שמצבנו אינו טוב יותר כיום מאשר בעידן הציידים המלקטים, אבל באופן בסיסי מאותה נקודה - לפחות מאז אותה תקופה, אם הוא צודק - ב-12 אלף השנים האחרונות מצבנו מעולם לא היה טוב יותר.

"התחושה השנייה היא שהאי-שוויון גדל, אבל האמת היא שלפי מדדים כמו מדד ג'יני האי שוויון הצטמצם בעשר השנים האחרונות. זה נוגד כנראה את מה שאנחנו מרגישים - אבל זו האמת. הסיבה לכך שזו האמת מעניינת עוד יותר, כי היא תוצאה של משהו שקורה, שוב, בפעם הראשונה בהיסטוריה: אנשים מבוגרים, כלומר אנשים שכבר אינם עובדים, עשירים היום יותר מאי-פעם. בצרפת, איטליה, גרמניה, ארה"ב וארצות רבות אחרות האנשים שכבר אינם עובדים, הגמלאים, מרוויחים יותר מאנשים עובדים. מהשוואת נתוני ההכנסה במרבית המדינות שבדקתי, בני 65 מרוויחים יותר מבני 30, כולל בריטניה".

"לא קרה כמעט אף פעם בהיסטוריה"

- זה בגלל מערכת הפנסיה התקציבית?

"המקור העיקרי לכסף הוא לאו דווקא המדינה, אבל הזוג הממוצע החציוני של גמלאים, מצבו טוב יותר משל זוג ממוצע של בני 30 שעובדים. זה משהו שלא קרה מעולם בהיסטוריה האנושית. הכלל היה שמי שלא עובד, עני או עומד למות. נוצרה כאן קבוצה חדשה שלא הייתה קיימת בעבר, של עשרות מיליוני אנשים שלא עובדים אבל יש להם הכנסות שאינן נופלות מאלה של קבוצות אחרות - ושיחיו עוד 20 שנה לפחות בממוצע.

"הסיפור המקביל לסיפור הזה הוא שהצעירים עניים יותר, כי העוגה מתחלקת כך שחלקו של מעמד הביניים העובד קטן יותר מבעבר. אני לא מרקסיסט, אבל אם נשתמש לרגע בדיאלקטיקה מרקסיסטית, אז מעמד העובדים נשחק - ומי ששולט בהון הם אלה שאינם עובדים, בין אם הם גמלאים או העשירים מאוד שלא צריכים לעבוד. התוצאה היא שרמת החיים של הדור הבא תהיה כנראה נמוכה יותר מזו של הוריהם. זו לא תופעה חסרת תקדים בהיסטוריה - היו תקופות כמו בתחילת ימי הביניים שרמת החיים ירדה לעומת מה שהיה קודם לכן, אבל זה משהו שלא קרה כבר מאות בשנים".

- המגמות הדמוגרפיות הן האשמות?

"עצם העובדה שב-30-40 שנה האחרונות תוחלת החיים התארכה ב-20-30 שנה - זה לא משהו שחברה לא יכולה להתמודד איתו. הבעיה היא שהפוליטיקאים בארה"ב, בריטניה וחלקים נרחבים באירופה לא היו מסוגלים לקבל את ההחלטות המתחייבות, והן שצריך לשנות את חלוקת העושר באופן שיביא לכך שהגמלאים יצטרכו להתרגל לרמת חיים קצת יותר נמוכה, בגלל שמשך החיים התארך, ושהכסף שייחסך יופנה להשקעה בתשתיות, בחינוך, ובעצם בשיפור רמת החיים של הכלל. אז ברור שמי שיוצא לגמלאות יגיד 'עבדתי כל החיים שלי ועכשיו מגיע לי ליהנות' - זה בסדר שהם חושבים כך, אבל הפוליטיקאים לא צריכים לחשוב כך. כי בסופו של דבר, מצב שבו יש עשרות מיליוני אנשים שלא עובדים שעושים יותר כסף מאנשים שעובדים ומגדלים ילדים, הוא מצב שאינו בר-קיימא".

מי הצביעו לטראמפ

- אתה מתחבר לטענה שההצבעה הפופוליסטית בברקזיט ובבחירות לנשיאות ארה"ב נובעת מתסכול של אנשים שמרגישים שילדיהם יהיו עניים יותר מהם?

"התמיכה בטראמפ ובברקזיט נתפסה כמחאה אנטי-ממסדית. בברקזיט הייתה חלוקה ברורה מאוד בהצבעה בין בני 55 ומטה, שהצביעו בעד הישארות באירופה, והגמלאים שהצביעו בעד ההיפרדות. זו תופעה מרתקת. במקרה של טראמפ, אם אתה לבן וזקן, בעיקר זקן - תצביע לטראמפ. יש מאפיינים נוספים כמו רמת השכלה, אבל היה סקר שהתפרסם בוושינגטון פוסט בקרב מצביעים רפובליקאים, שמצא כי השיקול שקובע אצל המצביעים הוא לא האם הם מסודרים כלכלית, אלא האם הילדים שלהם מסודרים כלכלית. וכך, התמיכה בטראמפ הייתה גבוהה יותר באזורים שבהם היה שיעור גבוה של מצביעים שחשבו שילדיהם לא מסודרים כלכלית. הם היו המצביעים הכועסים ביותר ואלה שרצו יותר שינוי.

"עכשיו, אנשים בני 35 ומטה אין להם את ההסתכלות הזו שמאפשרת להם להשוות ולומר - החיים היום רעים יותר מבעבר. הם בתחילת דרכם והם מסתכלים על החיים בצורה הרבה פחות ממורמרת, ולכן הגישה שלהם יותר ליברלית, יותר סובלנית, וגם הזהות שלהם פחות נוקשה. אצל הדור הקודם לעומת זאת, המחקרים שנערכו בבריטניה הראו שהזהות שלהם התגבשה בגיל 20-30 ולא השתנתה מאז. מה שהשתנה הוא העולם שהתרחק מהם והחברה שכבר לא מחויבת לכללים שהכירו".

- אבל גם צעירים רבים תמכו במועמדים אנטי-ממסדיים ומהפכנים כמו ברני סנדרס בארה"ב.

"זה נכון. בבריטניה יש את ג'רמי קורבין, שמאלן קיצוני, שקיבל תמיכה רבה מבני דור המילניום. צעירים מחפשים פוליטיקאים שדבקים בעקרונות שלהם, אותנטיים ושמדברים על נושאים שנוגעים לצעירים. סנדרס דיבר על הפחתת שכר הלימוד באוניברסיטאות או ביטולו, הפחתת חובות לסטודנטים - זה היה אטרקטיבי לקבוצות שאף פוליטיקאי לא פנה אליהן בעבר. אצלכם בישראל הייתה מחאה חברתית לפני כחמש שנים, בעיקר בגלל עליית מחירי הדיור. הנושא הזה הפך להיות בעיה מאסיבית בכל העולם. מה שתדלק את הבעיה הזו הוא שהאשראי הזול אפשר לגמלאים ומבוגרים לרכוש דירות להשקעה. זה קורה גם בסין. אותה תופעה מתרחשת בכל מקום, מאוקלנד ניו-זילנד שבמזרח ועד לטורונטו קנדה במערב. בכל מקום באירופה, בכל מטרופולין - דיור הפך יקר בצורה שלא תאומן, ומהדור הצעיר נשללה 'תעודת הבגרות' של היכולת לרכוש לעצמם בית, או לפחות לגור במקום קבוע שהם יכולים להרשות לעצמם לשלם את שכר הדירה שלו".

"הבעיה היא של כולנו"

- הספר הקרוב שלך עוסק ביוקר המחייה?

"הספר יבוא ויגיד: 'תראו, אלה המספרים שמראים שלדור הבא תהיה רמת חיים נמוכה יותר מהוריהם - וזה מאוד מדאיג. אז כמובן אפשר לבוא ולומר 'הצעירים צריכים להפסיק להתלונן', המצב לא טוב לצעירים, לא טוב לעניים, לא טוב לנשים, אבל עדיין המשק יכול לשרוד. הבעיה היא שאם קבוצה שלמה שהיא העתיד שלך נמצאת בבעיה - אז כולם בבעיה. הספר, שכתיבתו עדיין לא הסתיימה, בודק מה נעשה בציוויליזציות קדומות כמו יוון העתיקה ובבל, אילו מנגנונים היו שדרשו מאנשים להקריב למען העתיד. יש לקחים מעניינים שאפשר ללמוד מהדתות, מתרבויות - המסר שכולם חייבים להקריב משהו למען עתיד טוב יותר, כי אחרת כולנו נהיה בבעיה והחברה כולה תהיה בסכנת קריסה".

- קריסה של החברה המערבית נראית לך כמו תרחיש אפשרי?

"בהחלט. אם אתה משקיע את כל העושר שלך בצריכה וברמת החיים העכשווית על חשבון העתיד - אז ברור שזה לא יכול להימשך לנצח. העתיד הרי בסוף מגיע, ואם אתה מתעלם מכך, זו תהיה נחיתה קשה".

- אפשר לנחש שהושפעת מניסיון אישי?

"בהחלט. הגעתי לזה במהלך כתיבת ספר אחר לפני 6 שנים על החיים בבריטניה, כשאני ומי שכתב איתי את הספר שאלנו את עצמנו 'איך יכול להיות שהכל מגיע אצלנו כל-כך באיחור? למה אני מתחתן, קונה בית ומוליד ילדים הרבה יותר מאוחר בחיים מהוריי? האם זה משהו מבני בחברה או שזה רק אני? האם זה רק טרנד, מין אופנה לונדונית, או שזו תופעה כלל-מערבית?

"שש שנים אחרי אנחנו בטוחים שהתשובה היא - שזו תופעה כלל-מערבית".

שמות הדורות בארהב

כיצד זינק הפער הבין דורי