3 פסיקות צרכניות שעשויות להשפיע באופן דרמטי על הצרכנים בישראל

המערכת המשפטית מתגלית לא פעם כרשות ששומרת יותר מכל על זכויותיו המופרות של הצרכן הבודד ■ 3 אישורי תובענות כייצוגיות ופסיקות מרכזיות בנושא

לא מעט סוגיות צרכניות הגיעו השנה לפתחה של המערכת המשפטית, רבות מהן במסגרת תביעות ייצוגיות. חלקן, כמו ההכרעה כי תנובה גבתה מחיר מופרז עבור קוטג' בתקופת טרום המחאה החברתית, או שחרור הצרכנים הכבולים עם קלאב הוטל בהליך משפטי שארך 16 שנים, יש פוטנציאל גדול להשפיע בעתיד על יחסי החברות/השירותים עם הלקוחות - לטובת הצרכן.

ייצוגית נגד הקוטג': פתח לתביעות נוספות

חמש שנים אחרי המחאה החברתית, השופטת אסתר שטמר מבית המשפט המחוזי מרכז אישרה לנהל תביעה ייצוגית נגד תנובה בגין גביית מחיר מופרז עבור גבינת קוטג'. התובעים דרשו כי בית המשפט יורה לתנובה להשיב לכל מי שרכש קוטג' במהלך התקופה שמחודש מארס 2008 ועד יוני 2011 "עודפי גבייה", שאותם הם מעריכים בהיקף של 125 מיליון שקל, או לחילופין יורה לה למכור את הגבינה המפורסמת במשך 39 חודשים במחיר הנמוך מ-5 שקלים.

"אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים בדבר גובה המחיר של גביע קוטג' לצרכן", כתבה השופטת. "הקוטג' היה נתון לפיקוח על המחירים עד יולי 2006. לטענת המבקש, תוך 5 שנים נסק מחירו ב-41.3%, מ-4.91 שקל לקוטג' 9% ו-4.82 לקוטג' 5% עד ליותר מ-7 שקלים לגביע".

השופטת דנה בהרחבה בשאלה אם קיימת עילה בדין הישראלי האוסרת על גביית מחיר מופרז בידי בעל מונופולין וכן במבחנים לזיהויו, כשהיא נשענת על גילוי הדעת שפרסם הממונה על ההגבלים לשעבר, דיוויד גילה, בנושא מחיר מופרז. גילה קבע שפער של עד 20% בין עלות הייצור למחיר המכירה יקנה חסינות למונופול מטענות לגביית מחיר מופרז. השופטת סקרה בפסק דינה שורת קשיים שהציגה תנובה ביחס לניתוח הכלכלי שעל יסודו טוענים התובעים לקיומו של מחיר הוגן, אך קבעה שהתביעה צולחת את הרף לאישורה כייצוגית משום שעדיין "קיימת אפשרות סבירה שהשאלה אם תנובה ניצלה לרעה את כוחה המונופוליסטי בכך שגבתה בתקופה שבין מארס 2008 לבין יולי 2011 מחיר גבוה מ-6 שקל לגביע קוטג', שהוא מחיר בלתי הוגן".

האם בהעדר פיקוח מחירים על מוצר ובשוק תחרותי רשאי בית המשפט להתערב במחירים?לדברי עו"ד שי בקל, שותף ומנהל מחלקת הגבלים עסקיים במשרד תדמור ושות' פרופ' יובל לוי ושות', "פסק דין תנובה וגילוי הדעת שפרסמה רשות ההגבלים בנושא התמחור המופרז העלו לקדמת הבמה את אחת הסוגיות השנויות ביותר במחלוקת בעולם ההגבלים העסקיים. במבט ראשון, איסור על גביית מחיר מופרז נראה כמו צעד צרכני מתבקש: אם בשוק תחרותי התחרות מרסנת את מחיר המוצרים, אז כשאין תחרות מספקת - יעשה זאת החוק. טיעון פשוט זה מתעלם מהדינמיקה התחרותית בטווח הארוך. תחרות אגרסיבית בין חברות נשענת מלכתחילה על השאיפה של כל חברה להביס את מתחרותיה. אין שום סיבה לחתור לניצחון תחרותי אם החוק מונע מהמנצח לקטוף את פירות ניצחונו.

"ברור שיש תעשיות שבהן עוצמת המונופול אינה נובעת מחדשנות או מהצלחה תחרותית וקשה גם לשחוק אותה באמצעות תחרות, אך מקרים חריגים אלה מטופלים באמצעות פיקוח מחירים. היתרון של פיקוח מחירים הוא ביכולת לבחור את המקרים המתאימים להתערבות ולהחיל פיקוח ממוקד רק עליהם.

"פסיקת בית המשפט המחוזי פתחה את הדלת לגל תביעות נגד חברות, חלקן חברות שהצליחו לייצר לעצמן יתרון תחרותי לגיטימי. ואמנם, בשנים האחרונות הוגשו עשרות תובענות ייצוגיות בעילת 'תמחור מופרז'. יש לקוות שבתי המשפט יידעו לבחור בקפידה את המקרים הספורים המתאימים, אם בכלל, לטיפול בעילה זו, מבלי ליצור תמריצים שליליים לתחרות וחדשנות במשק הישראלי".

חברות הביטוח: אין סיבה להתפשר

אחת הסוגיות המקוממות בענף התביעות הייצוגיות היא סיטואציה שבה הצדדים מגיעים לפשרה לכאורה שאמורה להיטיב עם הצרכנים - כלומר, התובעים - והם מסתפקים בפיצוי זעום ובהסדר פושר, כך שהאינטרס האישי מנצח את האינטרס הציבורי. אולם לעתים, היועץ המשפטי או אפילו השופט עצמו דוחה את הפשרה, בטענה שהפיצוי המוסכם אינו מספק ביחס לעוולה הצרכנית.

ואכן, לאחרונה בית המשפט המחוזי מרכז הטיל פצצה בשווי מיליארדי שקלים על שש קבוצות ביטוח - מגדל, כלל ביטוח, מנורה מבטחים, הראל, איילון והכשרה ביטוח - אחרי שהשופט עופר גרוסקופף דחה פשרה של 100 מיליון שקל והנחה עתידית בתביעה שהוגשה בנושא של גביית "גורם הפוליסה" ביתר, ובמקביל אישר בקשה לתביעה ייצוגית.

"גורם הפוליסה" הוא תשלום חודשי קבוע הנגבה על ידי חברות הביטוח ממבוטחים על פי פוליסות ביטוח החיים (באישור הפיקוח על הביטוח) והוא נגבה עבור "עלויות הניהול האדמיניסטרטיביות". בתקופה של שנים במצטבר, מדובר בעלות של אלפי שקלים למבוטח, וכפי שהגדיר השופט, "לסכום שמגיע למספר מיליארדי שקל ביחס לכלל חברות הביטוח שנתבעו בעניין זה". עוד הגדיר השופט גרוסקופף את גביית היתר הנטענת בתביעה כ"שיטת 'מצליח" שאותה'"אין לאפשר להצליח', כאשר "התזה לפיה חברת ביטוח, כמו בנקים וכדומה, יכולה לשנות כרצונה את תנאי ההתקשרות, אינה מתקבלת על הדעת" - את ההערה הזו ציין בהקשר למענה שנתנו חברות הביטוח לכך שהודעת שינוי הגבייה פוטרת אותן מאחריות.

עו"ד שלומי מושקוביץ ממשרד מושקוביץ סטיס, אומר כי החלטה זו "חשובה בהגנה על זכויותיהם של מבוטחים בפרט וצרכנים בכלל". לדבריו, דחיית הפשרה "מעבירה מסר חשוב לתאגידים הגדולים (חברות ביטוח, בנקים וחברות תקשורת) וגם לתובעים מייצגים ולעורכי דינם - כי הסכמי פשרה צריכים לשקלל את הסיכוי לזכייה בתביעה ואת סכום התביעה, וכי לא ניתן יהיה לקנות בזול עוולות שבוצעו כלפי הציבור".

מושקוביץ אף מציין כי "ההחלטה מעבירה מסר לתאגידים הגדולים כי לא ניתן להכשיר גבייה לא חוקית על ידי דיווח בדיעבד ללקוח. בהקשר זה חשוב לציין, כי כמעט בכל תביעה ייצוגית שעוסקת בגבייה לא חוקית נטענת הטענה הקלושה כי נמסרה על כך הודעה ללקוח ולכן הוא הסכים לגבייה, בעוד שכולם יודעים שחלק גדול מהצרכנים לא קוראים את ההודעות הללו, וגם אלו שקוראים, בוודאי שאינם מסכימים".

קלאב הוטל: השחרור המיוחל

16 שנים אחרי שהתחיל המאבק המשפטי של בעלי יחידות הנופש ברשת קלאב הוטל, הוא הגיע לציון דרך כאשר בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק כי כל בעל זכות נופש ביחידה רשאי לסיים את ההתקשרות עם קלאב הוטל (למי שמחזיק זכות לנופש בקלאב הוטל אילת וטבריה, ובקלאב אין אילת) תוך ויתור על זכותו, כשהוא אינו חייב עוד לשלם דמי אחזקה.

התביעה הוגשה בשעתה, בדרישה לאפשר לבטל את ההסכמים הכובלים - שנכרתו לתקופה של 50 עד 99 שנים - ולבטל את החיובים המתמשכים גם למי שלא עשה שימוש ביחידה. חלקה הראשון של התביעה, כלומר הזכות לביטול, התייתר לאור תיקון לחוק הגנת הצרכן שנכנס לתוקפו לפני כשנתיים והמאפשר לבטל את הסכמים מתמשכים. אלא שהחוק, שעבר לאחר תלאות כולל מנגנון שמאפשר לקלאב הוטל לגבות דמי אחזקה, העומדים על כ-3,000 שקל לחודש, באופן כזה שלקוח שמודיע על ביטול ההסכם עשוי לפי החוק לשלם דמי אחזקה גם עבור אותה השנה.

החוק גם לא התייחס לנושא גבייה רטרואקטיבית של דמי אחזקה שנתיים מצרכנים שהפסיקו לממש את זכותם, כך שגבייה זו נמשכה. מכאן שהבשורה של הפסיקה היא שמי שרוצה לבטל את ההסכם, ומוטלים עליו לכאורה חובות עבר בגין דמי אחזקה שלא שולמו - כאשר לא נעשה שימוש ביחידה - החובות הללו בטלים. השופט רחמים כהן מתח ביקורת על ההסכמים הכובלים את הצרכנים לצמיתות, כאשר משתמע מההסכמים שלא ניתן לבטלם.

תביעה נוספת שמתנהלת במקביל נגד הרשת עוסקת בנושא תחשיב דמי האחזקה, כשעיקר הטענה היא לגבייה ביתר. התביעה מתנהלת זה 15 שנים. בתביעה זו הוגשה פשרה חמישית, שהיועץ המשפטי לממשלה המליץ שלא לקבלה. בנוסף, לאחרונה הגישה המועצה לצרכנות בקשה להכרה בתביעה כייצוגית בהיקף של 600 מיליון שקל נגד קלאב הוטל.

רותי חבקין, מנכ"לית ארגון בעלי יחידות הנופש לקלאב אין/הוטל, הגדירה את פסק הדין הזה כתקדימי. לדבריה, "מדי יום אנו מטפלים בפניות של בעלי יחידות נופש אשר מבקשים את עזרתנו בעקבות התעמרות בלתי פוסקת מרשת קלאב הוטל על מנת שימשיכו לשלם דמי אחזקה בעבור מוצר שהם כלל אינם מעוניינים להשתמש בו".

"מדובר בפסיקה צרכנית בעלת משמעות כלכלית עבור רבים, והזמן שחלף לא הועיל לרשת קלאב הוטל שהמשיכה לקחת כסף רב מלקוחותיה לאחר שפסק הדין החיל את קביעתו בצורה רטרואקטיבית. הפסיקה משמשת כתמרור אזהרה לחברות במשק, המורה להן לבחון את אופן התשלום שהן גובות מלקוחותיהן, שכן תשלום אותו הן ראו כקבוע, עלול להפוך בעתיד לדמי מנוי בעקבות פסיקת בית המשפט", מסביר עו"ד זוהר דרוקמן ממשרד גדעון פישר ושות'. לדבריו, "פסיקתו של בית המשפט אף יכולה להפוך לתקדימית, וזאת בעקבות הקביעה כי התשלום שקלאב הוטל ראתה כחלק מהתמורה הקבועה שלקוחותיה חייבים לה לאורך כל החוזה, הוגדר מחדש על ידיו כתשלום הדומה יותר לדמי מנוי - ודמי מנוי, כידוע, ניתן לבטל".

עומדים בפתח: ספאם, שיבושי טיסות וגביות אסורות

תביעות נוספות שאושרו כייצוגיות במהלך השנה שחלפה, כוללות סוגיות הנוגעות לחוק הספאם. כך למשל ייצוגית שאושרה (חלקית) נגד סלקום בנושא בגין קשיים שהערימה על לקוחות שביקשו להפסיק קבלת פרסומים. גם אל על, שנגדה הוגשו כמה תביעות בעקבות שיבושי הטיסות, "זכתה" לאישור תובענה כייצוגית בגין אופן הצגת תנאי ביטול ושינוי עסקה בעת מכירת כרטיסי טיסה באתר החברה. עוד אושרה תביעה ייצוגית נגד החברה המנהלת את מנהרות הכרמל - בטענה כי גבתה כספים שלא כדין.

גם המדינה נתבעה לא אחת - השנה אף אושרה תביעה ייצוגית נגד משרד התחבורה בטענה שגבה ללא הסמכה אגרות בגין שינוי פרטים ברישיון הנהיגה, בהיקף מוערך של 2 מיליון שקל.