כשרשות המסים חוצה את הקווים

מדובר בהחלטה נדירה אשר, כשהיא מצטרפת לביקורת שמתח בית המשפט על רשות המסים גם במהלך הליכי המעצר של סמי בכר, מציפה לעין הציבורית התנהלות שערורייתית של הרשות שיש בה כדי להעיד אולי על הלך רוח פנימי שטרם נחשף.

תחילתה של הפרשה בהתאבדותו של שמעון (מוני) פנאן, מנהל קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב, שהובילה לגילוי "בנק פרטי" שנוהל על ידו ובו הושקעו כספים על ידי בכירי עולם הספורט בישראל. במהלך החקירה עלו ברשות המסים חשדות כי שופטי כדורסל וכדורגל ישראלים רבים, השופטים במשחקים בינלאומיים שנערכים בחו"ל, אינם מדווחים על הכנסותיהם ואינם משלמים בגינן מס כנדרש.

החשדות עלו כלפי 32 שופטים בינלאומיים, אך בסופו של דבר הוגש רק כתב אישום אחד בכל הפרשה כולה, נגד סמי בכר. יתר החשודים סיימו את עניינם באמצעות תשלום כופר וללא הליכים פליליים. אין צורך לציין כי מדובר בהבדל של שמיים וארץ, בין אופן הטיפול של הרשות בבכר לבין הטיפול בשופטים האחרים, כאשר הפגיעה בשמו הטוב, במשפחתו, ובעתידו המקצועי של בכר משמעותית לעין ערוך.

בעקבות כך קבע בית המשפט כי יש לבטל את כתב האישום נגד בכר כסעד של "הגנה מן הצדק" שעניינה "אכיפה בררנית". במילים אחרות - כאשר משווים את עניינו של בכר לעניינם של נאשמים פוטנציאליים בעלי נסיבות דומות, עולה כי עצם המשך ההליך נגדו עומד בסתירה מהותית ל"עקרונות של צדק והגינות משפטית" , כלשון החוק.

מדובר בהחלטה לא פחות מסנסציונית. חשוב להבין כי כאשר הן מגישות כתבי אישום, נהנות המדינה והרשויות השונות הפועלות בשמה מ"חזקת תקינות המנהל", כלומר הנחת היסוד של בתי המשפט היא כי הרשויות אינן נוהגות באופן מפלה, שרירותי או קטנוני. על מנת לסתור חזקה זו, על הנאשם להראות כי הרשות חרגה מכל סטנדרט סביר בעניינו, ומדובר בנטל הוכחה כבד במיוחד המוטל על כתפי הנאשם.

כדי להוכיח כי בעניינו של נאשם התקיימה "אכיפה בררנית", לא די להראות כי התקיים יחס שונה בינו לבין נאשמים פוטנציאליים אחרים בעלי נסיבות דומות, אלא כי היחס השונה נבע ממניעים פסולים, שיקולים זרים או שרירות. למעשה, מאז חקיקת הסעיף המכיר בטענה זו בשנת 2007, התקבלה הטענה במקרים ספורים בלבד.

בהחלטת הביטול מתח בית המשפט ביקורת חריפה גם על ההתנהלות של רשות המסים בבקשת המעצר שהגישה בעניינו של בכר, שאחד מנימוקיה התייחס לכך שההכנסות ש"הועלמו" על ידו הושקעו בבנק הפרטי של מוני פנאן - טענה שבפועל לא היה לה כל בסיס בחומר הראיות.

בתי המשפט במקרים רבים אינם בוחנים את כל חומר הראיות העומד בבסיס בקשה למעצר ומסתמכים במידה רבה על טענות התביעה בדבר הראיות הקיימות בתיק. לכן, העובדה שרשות המסים נתפסה בקלקלתה במקרה בכר מעוררת אי נוחות קשה ומעלה את השאלה, בכמה מקרים נוספים נציגי רשות המסים "עיגלו" פינות והצהירו בפני בית המשפט על חומר ראיות שלא היה קיים בתיק או לא גילו לבית המשפט את כל הפרטים הרלוונטיים לבקשה, וכמה אנשים נעצרו בעקבות בקשות חסרות שכאלה.

יתרה מכך, לא כל הנאשמים מנהלים הליך הוכחות שבמסגרתו הם טוענים לאי סדרים בהתנהלות הרשות. רבים מהם מעדיפים לחסוך לעצמם הליכים ארוכים, יקרים ומתישים, להודות בחלק מהאישומים נגדם, לשאת בעונש מופחת ולשים את הפרשה מאחוריהם. וגם כאן לא נותר אלא לתהות כמה מהם נשאו בעונש שכלל לא הלם את מעשיהם, רק כי כוחם לא עמד להם להילחם, וכמה פעמים ניצלה הרשות את כוחה כדי לאלץ נאשמים לקבל הסדרי טיעון אף שאילו התנהל הליך הוכחות מלא הייתה מתגלה גם שם התנהלותה הבעייתית, בלשון המעטה.

עו"ד זרקו זמיר היא מומחית למיסוי המתמחה בעבירות צווארון לבן והלבנת הון