"מחסור תקציבי אינו פוטר רשות מקומית מחובת ההנגשה"

מרכז השלטון המקומי לבג"ץ: אין חולק על כך שיש להנגיש את כל המרחב הציבורי, אולם יש לתת לכך להקציב לכך כספים במיוחד, ולא לצפות מהן שיעמדו במטלה זו בעצמן

נכה חוצה כביש / צילום: מירב מורן
נכה חוצה כביש / צילום: מירב מורן

בשבוע שעבר דן בית המשפט העליון בעתירה שהגישו מרכז השלטון המקומי ושורה של רשויות מקומיות - שביקשו מבג"ץ, שיורה לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות לחדול לאלתר מהוצאת צווי נגישות בעניינן של רשויות מקומיות, ומלנקוט צעדי אכיפה פלילית בעניין.

הרשויות המקומיות, נזכיר, קיבלו עשר שנים להשלים את ההנגשה, עד 2021. זהו הזמן הארוך ביותר שניתן, וזאת מפני שבתחומן נמצא רוב מה שיש להגיש - מדרכות, מבני ציבור, מתקני ספורט ושטחים פתוחים ועוד. אין לחשוד ברשויות המקומיות שהן מתנגדות להנגשה. בפועל, הן אלה שמטפלות - דרך מערכות החינוך והרווחה העירוניות, באנשים עם מוגבלות, ובבני המשפחות שלהם.

קיראו עוד ב"גלובס"


אף על פי כן, הרשויות עתרו כאמור לבית משפט "נגד" חובת ההנגשה. יחד עם מרכז השלטון המקומי עתרו מרכז המועצות האזוריות, ועיריות ירושלים, תל אביב, חיפה, ראשל"צ, רמלה ולוד. מצד המשיבים (הכנסת, משרדי האוצר, המשפטים, הפנים ועוד) הצטרפו שורה של ארגונים כידידי בית המשפט.

בעתירה נטען כי אין חולק על כך שיש להנגיש את כל המרחב הציבורי, אולם יש לתת לכך להקציב לכך כספים במיוחד, ולא לצפות מהן שיעמדו במטלה זו בעצמן. העלות הכוללת של ההנגשה ברשויות המקומיות מסתכמת לפי הערכתן ב-15 מיליארד שקל - בשעה שכל תקציבן עומד על 70 מיליארד. "בהיעדר תקצוב זה, נדרש כי הנציבות תפסיק בפעילות האכיפה הפלילית ולא תוציא צווי נגישות".

"עד היום לא הוגש אף כתב אישום"

נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, הפועלת בתוך משרד המשפטים, שללה מכל וכל את הטענה. לדבריה, "שימוש מושכל ומדוד בסמכות האכיפה של הנציבות, בהוצאת צו נגישות, ובמקרים מסוימים גם פתיחה בחקירה פלילית, מתמרץ את הרשויות לבצע פעולות הנגשה אשר קודם לכן נמנעו מביצוען ומוביל לשיפור מצב הנגישות הקיים בפועל".

לא יעלה על הדעת, אמרה הנציבות, כי כשנתנו 11 שנים מחקיקת החוק המחייב את הנגשת מבני ציבור ושטחים ציבוריים, יבקשו הרשויות המקומיות "להשתחרר" מחובתן לעמוד בהוראות הדין. עוד טענו בדיון כי לרשויות המוחלשות הוקצו תקציבים - אך לא כולם נוצלו כנדרש, וממילא - כי הטלת סנקציות על נושאי משרה ברשויות המקומיות נעשית במידתיות, ורק לאחר תהליך של הידברות ומתן הזדמנות לתיקון. עד היום הוצאו עשרות צווים, אולם אף אחד מהם לא הניב כתב אישום.

השופטים ניל הנדל, דפנה ברק-ארז ואורי שוהם המליצו לעותרות למשוך את העתירה, וכך הן עשו, אך לא חייב אותן בהוצאות.

מה הלאה? אברמי טורם, נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים, מסר: "אין חולק כי מלאכת ההנגשה כרוכה בהוצאות כספיות לא מעטות. אולם מהרשויות המקומיות מצופה שיהיו הראשונות להנגיש את מבני הציבור והשטחים הציבוריים, ויאפשרו גישה שוויונית ומכבדת לאנשים עם מוגבלות המהווים חמישית מכלל האוכלוסיה. הנציבות סבורה כי מחסור תקציבי אינו פוטר את הרשויות מחובתן החוקית, והיא אף הצביעה על שורה של מקורות תקציביים במסגרתם ניתן סיוע לטובת ההנגשה בשלטון המקומי. לאור כל אלה, תמשיך הנציבות להפעיל את סמכויותיה על מנת להפוך את המרחב הציבורי לנגיש ושוויוני יותר, כמתחייב בחוק".

ממרכז השלטון המקומי נמסר בתגובה לפניית "גלובס" כי "בג*ץ הכיר באתגר התקציבי שעומד בפני השלטון המקומי. אנו קוראים לממשלה להפנים את המסר של בג"ץ ולהתכנס איתנו למציאת פתרונות אופרטיביים לצורך ביצוע ההנגשה. שאם לא כן, ביהמ"ש יאפשר את חידוש העתירה".