עד כמה הסתבכו, אם בכלל, בנימין נתניהו ונוני מוזס?

חרף העסיסיות והבאזז התקשורתי, לא בטוח ששיחת "ביבי-נוני" תביא להפללתו בפלילים של נתניהו ■ ומה עם נוני מוזס? מומחים להגבלים ולמשפט פלילי מנתחים

נוני מוזס בנימין נתניהו / צילום: יוסי כהן ותמר מצפי
נוני מוזס בנימין נתניהו / צילום: יוסי כהן ותמר מצפי

"פרשת ווטרגייט" שתחשוף את יחסי ההון-השלטון במערומיהם, ניסיון סחיטה של ראש ממשלה על-ידי איל תקשורת - או "אין כלום, כי לא היה כלום"? סימני-השאלה המרחפים מעל "פרשת ביבי-נוני" עדיין רבים, והתיאוריות בנוגע למה שבאמת קרה שם מגוונות.

לא בכדי מצויה הפרקליטות כרגע בדילמה: האם הפרשה נופלת בגבולות הדין הפלילי - או שהיא תסתיים ללא העמדות לדין. מידע רב עדיין חסר, והניסיון לחבר את הנקודות עם הראיות הקיימות מדגיש בינתיים את החורים בעלילה יותר מאשר מספק תמונה מלאה.

לכאורה, יש בפרשה הזאת פוטנציאל לחומר-נפץ פלילי מהסוג המטלטל ביותר. באופן אינטואיטיבי אנחנו מתנועעים בכיסא בחוסר נוחות כשראש ממשלה משוחח עם איל תקשורת על הגבלת גוף תקשורת מתחרה.

התמונה המלאה על החשדות ועל החקירה שמנהלת המשטרה נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עדיין לא ידועה, אבל הפרטים שכבר דלפו על הניסיון לעריכת "דיל" בין ראש הממשלה לארנון (נוני) מוזס, מו"ל עיתון "ידיעות אחרונות", הם מטרידים - בלשון המעטה.

במרכז התיק הנבדק במשטרה, המכונה "תיק 2000", נמצאת הקלטה שיזם נתניהו, של שיחה בינו ובין מוזס, המתעדת אי אילו הסכמות על זניחת המתקפה של "ידיעות" נגד נתניהו וסיקור אוהד יותר של ראש הממשלה; זאת, לפי החשד, בתמורה לסיוע של נתניהו להקטנת תפוצת עיתון "ישראל היום" באופנים שונים.

קיראו עוד ב"גלובס"


אך חוסר נוחות מהעובדות עדיין לא מבסס ראיות לפלילים. בצמרת הפרקליטות מתלבטים - האם עברו ביבי ונוני את הגבול הפלילי? ואם כן, באיזה מגרש פלילי שיחקו? המגרש ההגבלי - האם היה פה ניסיון לערוך הסדר כובל בין מתחרים בתחום התקשורת; או במגרש השחיתות הציבורית והשלטונית - האם נעשה ניסיון לשוחד, האם נתניהו הפר את חובת האמונים שלו?

גם בקהילייה המשפטית, שבדרך-כלל אוהבת חידות משפטיות כאלה ונוטה לאמירות נחרצות, קשה למצוא מישהו שיאמר היום בקול רם ומלא: נעברו פה עבירות פליליות.

loading

להוכחת עבירה הגבלית נדרשות עוד קלטות

לדברי מומחה מוביל להגבלים עסקיים, "חסר הרבה מידע, ולמידע שחסר יש משמעות רבה מבחינת הדין הפלילי-הגבלי. השאלה היא - האם היה פה ניסיון לייצר הסדר כובל, שהקמתו היא עבירה ככל העבירות. העובדה שזה לא צלח לכאורה, לא אומרת שלא התבצעה העבירה. ההסדר הכובל הוא שניסו לסכם לכאורה על אי-יציאה של 'ישראל היום' בגיליון סופשבוע או מעבר למתווה שהעיתון יהיה בתשלום - מה שהיה משנה את מתווה התחרות בין 'ידיעות' ל'ישראל היום', שהם שני המתחרים העיקריים בעיתונות הכתובה היום".

אולם, מוסיף המומחה להגבלים, יש לבחון את הפרטים הקטנים. "במידה רבה דברים ייחתכו על השאלות הבאות - מי הציע למי? ומה הייתה התגובה של הניצע? אם מי שהציע זה ראש הממשלה, אז תעלה שאלה - נכון שהוא הציע אבל מה הייתה היכולת שלו לספק?

"ראש הממשלה הוא לא הבעלים וגם לא בעל מניות ב'ישראל היום'. נתניהו הוא לכל היותר פיגורה שבעלי 'ישראל היום' מחבבים מאוד, וזה מטיל קושי גדול. לעבירת ההגבלים יש 4 מרכיבים, שאחד מהם הוא שהניסיון לעשות הסדר ייעשה בין אנשים שמנהלים עסקים. מוזס מנהל עסקים, אבל נתניהו לא - לפחות לא לצורך העניין הזה, ולכן הוא לא עומד בהגדרה הזאת".

- עם זאת, נתניהו יכול לבצע עבירה הגבלית "בשליחות" מי שמנהל עסקים או "בשם".

המומחה להגבלים: "הוא (נתניהו) יכול להיות או 'משדל' או 'מסייע' על-פי הגדרות החוק. אבל מסייע לא יחול פה, משום שלא הייתה השלמה של העבירה. הסיוע רלוונטי רק בהסדר כובל מלא, ולא בניסיון לעריכת הסדר כובל. כך שנותרה השאלה של 'השידול', ואז נשאלת השאלה האם בעקבות השיחה, לאחר שביבי סגר את הטלפון, הייתה שיחת המשך לשלדון אדלסון או לעורך 'ישראל היום', או האם היו פעולות נוספות שביבי ביצע מול 'ישראל היום' על-מנת לוודא שהעיתון יספק את הסחורה.

"אם זה לא היה, אז לכל היותר היו הבטחות בעלמא של ביבי לנוני. אם לא יצליחו להראות שביבי השפיע או ניסה להשפיע על מי שמנהל את 'ישראל היום', אז יסודות העבירה ההגבלית לא יתקיימו. כדי להוכיח את מרכיבי העבירה ההגבלית נגד ביבי צריכים עוד סט של קלטות, הקלטות של שיחות בין ביבי למנהלי 'ישראל היום'. בלעדיהן חסר מרכיב לעבירת הגבלים".

אולם גם אם נתניהו פטור במישור ההגבלי, אין הדבר אומר שמוזס פטור. מסתבר כי יכול להיווצר מצב אבסורדי שבו נתניהו לא עבר עבירה הגבלית, אך על בסיס אותן עובדות ואותן שיחות, יימצא כי מוזס כן עבר עבירה.

לדברי מומחה לדיני תחרות, "השאלה היא מה הציג ביבי לנוני מוזס. אם נוני האמין שביבי אכן יכול לספק הפחתה בתפוצה של 'ישראל היום' או דרישת תשלום עבור 'ישראל היום', אז נוני כן ביצע עבירת ניסיון לעריכת הסדר כובל. מבחינתו, יסודות העבירה התקיימו. זה מצב מוזר וחריג, שבו צד אחד יכול להיות מואשם בניסיון לביצוע עבירה - בעוד הצד השני לא יכול היה להביא מעולם להשלמת העבירה, אם יוכח שלא היה קישור בין נתניהו ל'ישראל היום'".

בפאזל ההגבלי בפרשה הזאת חסרים חלקים. לדברי המומחה לדיני תחרות, "יש הרבה מאוד חלקים נעים בתמונה הזאת, ולהערכתי, אם לא ימצאו 'אקדח מעשן' במערכת היחסים בין ראש הממשלה לבין 'ישראל היום' או בעלי מניותיו, שיראה נכונות של 'ישראל היום' לבצע את הדיל הזה, יהיה קשה מאוד לבסס פה כלפי מי מהצדדים - הן נוני והן ראש הממשלה - כתב אישום על ניסיון לעריכת הסדר כובל.

"מצד שני, אם תימצא ראיה לכך שראש הממשלה פעל על דעת 'ישראל היום' או מישהו מבעליו, אז העובדה שראש הממשלה אינו מנהל עסקים לא תמנע העמדה לדין שלו, לכל הפחות באשמת 'משדל' או 'מסייע' לניסיון לעבור עבירה".

ההערכות בקהילייה המשפטית היום היא שבפרקליטות ובחדרי החקירות מנסים לתפור את התפר ההכרחי בין "ישראל היום" לנתניהו בהמשך לשיחת נתניהו ומוזס.

לדברי עורך דין בכיר, "הפרשה הזאת מזכירה לאט-לאט פרשות כמו 'ווטרגייט', שמישהו הקליט, והקלטות התחילו לעשות בק-פייר ולקבל חומר נוסף. אז גם כאן מחכים לראות אם מישהו יספק הקלטות של הצדדים האחרים בפרשה הזאת, אם יש כאלה. למשל, הקלטות בין ביבי ל'ישראל היום'. זה יסגור את השאלה אם מדובר במעשים פליליים או לא".

למרות החוסר בפרטים, יש גם מי שמהמר כבר שעבירה הגבלית אין כאן, ושנתניהו לא יכול להיחשב ל"מתווך" או "משדל" להסדר כובל - ובזה תם החלק הזה של הפרשה. כך, לדברי עו"ד אמיר ונג, שותף וראש מחלקת הגבלים עסקיים ורגולציה במשרד רון גזית רוטנברג: "יש דוגמה מהפסיקה האמריקאית - אם בעל מונופול שרף את המפעל של המתחרה, זו אינה עבירת הגבלים עסקיים. נכון שהתחרות נפגעה, ונראה שבוצעה עבירה אחרת (במקרה של שריפת המפעל), אבל לא עבירת הגבלים עסקיים. מטעמים דומים, ניתן לומר כמעט בוודאות שאין כאן, אפילו תיאורטית, עבירה על חוק ההגבלים העסקיים".

לדברי עו"ד ונג, "אם 'ישראל היום' היה נמנע, לבקשת או דרישת ראש הממשלה, מהוצאת מוסף לשבת - הייתה נפגעת התחרות. גם התחרות העסקית וגם התחרות בשוק הדעות, שאף היא מטרה עקיפה של דיני ההגבלים. אבל בשביל עבירת 'הסדר כובל', צריך שההסדר יהיה בין שני גורמים שמנהלים עסקים, וראש הממשלה אינו מנהל עסקים. אילו ראש הממשלה היה פועל כ'מתווך' ויוצר הסכם בין 'ישראל היום' לבין 'ידיעות', אז לפי הפסיקה, ראש הממשלה היה נחשב למי שעבר עבירת סיוע - הוא סייע לשני העיתונים לגבש הסכמה שפוגעת בתחרות.

"אבל אם 'ישראל היום' היה רק נענה לבקשת ראש הממשלה שלא להוציא מוסף לשבת, אין הסדר כובל, ואין עבירת סיוע לעריכת הסדר כובל - וזה לא משנה מה גרם לראש הממשלה לבקש זאת. בהתאם, גם מו"ל 'ידיעות אחרונות', אם מוזס ביקש מראש הממשלה להפעיל את השפעתו - הוא עדיין לא ביצע עבירה של עריכת הסדר כובל".

מומחית נוספת להגבלים עסקיים מוסיפה כי "לא ברור מה רצה נוני להשיג מ'ישראל היום' - מה ההתנהגות העסקית שנוני רצה לתאם אשר עלולה לפגוע בתחרות ולהוות הסדר כובל. ועוד דבר שלא ברור הוא - מה היה בדיוק התפקיד של נתניהו. האם הוא דיבר כמתווך בין שני עסקים, ואז זה לא משנה שהוא ראש ממשלה ולא איש עסקים - או שהוא דיבר איתו כרגולטור שרוצה להשפיע על השוק, בלי קשר לרצון של 'ישראל היום', ואז אין קשר להגבלים עסקיים.

"אם הוא (נתניהו) היה 'מתווך', אז ברור שיש ניסיון להסדר כובל, אבל על פניו לא נשמע שזה המצב. זה נשמע כאילו נתניהו מנסה להפעיל את הכוח שלו, בלי קשר ל'ישראל היום'. בכל דבר שנעשה בשוק אפשר לומר שיש ניסיון להשפיע, אבל העניין המרכזי פה הוא כנראה שוחד או יחסי הון-שלטון, ולא עניין הגבלי".

לדברי המומחית להגבלים, הניסיון לקדם את "חוק ישראל היום", שיאסור תפוצה של עיתונים חינמיים, למשל, נוגע לקשר אסור בין הון-שלטון ולחשש לשחיתות, אך, שוב, גם הוא אינו קשור לדיני התחרות והפגיעה בהם.

"אם נתניהו תיאם עם מוזס לפעול לכך שישנו את החוק, וימנעו תפוצה חינמית של עיתון, כמו שרצו לעשות - אז זה לא הסדר כובל. זה רגולטור שמפעיל את כוחו בצורה לא ראויה, אבל אין פה ניסיון לגבש הסכמה בין שני מתחרים; שזה משהו שחייב להתרחש כדי שתהיה עבירה הגבלית. אם מה שנתניהו עשה זה לומר לנוני דברים כדי שהוא יירגע, ויעשה בשבילו סיקור עיתונאי טוב יותר - אז אין פה עניין הגבלי".

המומחים לזירה ההגבלית מעבירים את הכדור למגרש השחיתות השלטונית. האם שם הדברים ברורים יותר? לא בטוח. לדברי עורך דין בכיר בתחום עבירות הצווארון הלבן, "השאלה המרכזית היא האם היה כאן שוחד. עבירת השוחד מתגבשת כאשר אתה נותן משהו למישהו כדי שיפעל עבורך במסגרת תפקידו, אבל ניסיון לשליטה ב'ישראל היום', להשפעה על תפוצת העיתון, אינם במסגרת תפקידו של ראש הממשלה.

"ואז אנחנו עוברים למגרש של עבירת המירמה והפרת האמונים מצד נתניהו, כנבחר ציבור. במהות, מדובר בסיטואציה של ניגוד עניינים, ושוב זה מתגבש - בתנאי שמדובר בפעילות של נתניהו במסגרת תפקידו כנבחר ציבור. שאלת המפתח היא - האם נתניהו יכול היה לתת לנוני איזושהי הטבה במסגרת התפקיד".

מומחה נוסף לדין הפלילי מוסיף כי "אם היה מדובר בקידום של חקיקה לטובת 'ידיעות אחרונות', אז זה כן במסגרת תפקידו של נתניהו. לביבי יש השפעה על קידום החקיקה הזאת, אז בעיקרון יכולה להתגבש פה עבירה של שוחד. לגבי מירמה והפרת אמונים, יסודות העבירה יתגבשו רק בתנאי שנתניהו פועל פה כאיש ציבור. על פניו נראה כי ראש הממשלה פעל במסגרת תפקידו הציבורי, שכן ההשפעה על התקשורת - גם אם זו השפעה על עיתון פרטני אחד - נמנית עם תפקידו כאיש ציבור".

עם זאת, מוסיפים המומחים לעבירות שחיתות, מאוד-מאוד תלוי מה בדיוק נאמר בשיחות בין נתניהו למוזס. לכל ניואנס יש משמעות. "העובדות והפרטים הקטנים הם שמציירים את התמונה המלאה, וייצרו את ההבדל בין עבירה פלילית לבין התנהגות לא ראויה או לא אתית. אם האמירה שמוקלטת היא מאוד עסקית וברורה של 'תן לי ואתן לך' - זה מטה לכיוון השוחד; ואם האמירה היא מאוד כללית ויותר בתחום 'אתם רודפים אותי ב'ידיעות', הסיקור שלכם הוא מחוץ לתחום העיתונאי ההוגן, ולכן כלי תקשורת אחרים צריכים לקבל מרחב פעולה כדי לתת סיקור הוגן' - אז זו לא עבירה פלילית".

ומסכם את הדברים עורך דין בכיר בתחום עבירות הצווארון הלבן: "היום, עם הפרטים שידועים, עדיין לא ברור אם יש כאן עבירה של שוחד או הפרת אמונים, אבל להערכתי המקרה, על הפרטים שידועים עד כה, נופל בדיוק לשני האיסורים הללו בחוק". והוא מוסיף: "גם בלי ראיות נוספות, נתניהו מסובך בזה".

תיק 1000 ותיק 2000 - שתי הפרשיות שבגינן נחקר נתניהו

החקירה הפלילית שמנהלת בימים אלה המשטרה נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עוסקת בשתי פרשות מרכזיות. הראשונה נוגעת לפגישה שהתנהלה בין נתניהו לבין מו"ל עיתון "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס, לפני הבחירות האחרונות לכנסת.

לפי החשד שעומד במרכז התיק, המכונה "תיק 2000", נתניהו ומוזס נפגשו וניסו להגיע לסיכום באשר לאופן הסיקור של "ידיעות אחרונות" את עבודת ראש הממשלה. לפי החשד, נתניהו ומוזס ניסו להגיע להסכמה לפיה "ידיעות אחרונות" יזנח את הקו הלוחמני שבו נקט כלפי נתניהו בשנים האחרונות; ובתמורה נדונה האפשרות שנתניהו יסייע להקטנת תפוצת עיתון "ישראל היום".

"ישראל היום", שנמצא בבעלות איל ההון שלדון אדלסון, מתחרה ב"ידיעות אחרונות" שבשליטת מוזס. "ישראל היום" תומך בנתניהו ואף משמש כמעין שופר של ראש הממשלה. מוזס ונתניהו נחקרו באזהרה בפרשה זאת.

השיחה בין נתניהו למוזס הוקלטה, כנראה ביוזמתו של נתניהו. ההקלטה נמצאת בידי הפרקליטות זה זמן רב, והיא הושגה במסגרת חקירה שמתנהלת נגד ארי הרו, שכיהן בעבר כראש הסגל במשרד ראש הממשלה. הקלטת נמצאה בחיפוש שנערך בביתו של הרו בעניין אחר.

בצמרת הפרקליטות חלוקות מזה זמן הדעות באשר לקיומן או להיעדרן של משמעויות פליליות לאותה שיחה. לפי ההערכות, הסיכוי שיוגש כתב אישום נגד נתניהו בשל הנאמר באותה פגישה אינו גבוה. עם זאת, אין ספק כי השיחה ביניהם מעידה על יחסי הון-שלטון, שהם לפחות פסולים מבחינה אתית.

הפרשה הנוספת שנחקרת היא חשד הנוגע למערכת יחסיו של ראש הממשלה עם איש העסקים ארנון מילצ'ן. לפי החשד, מילצ'ן, מבעלי "ערוץ 10", סיפק לנתניהו במשך 7 שנים סיגרים יוקרתיים בשווי של מאות אלפי שקלים. כמו כן, פורסם כי מילצ'ן סיפק לשרה נתניהו שמפניה ורודה, בשווי 300-400 שקל לבקבוק.

המשטרה והפרקליטות חושדות כי בתמורה למתנות שהעביר מילצ'ן לנתניהו, סייע נתניהו למתן הקלות לערוץ 10, שמילצ'ן הוא אחד מבעליו. בנוסף, עלה החשד כי נתניהו סייע למילצ'ן לקבל ויזה קבועה לארה"ב. לפי פרסום בערוץ 10, נתניהו שוחח בשנת 2014 עם שר החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, וביקש ממנו להסדיר את הוויזה של מילצ'ן לארה"ב. למילצ'ן, שלא היה אזרח אמריקאי, הייתה ויזה לארה"ב שאמורה להתחדש בכל שנה. נראה כי הסיבה לדרישת הרשויות האמריקאיות לחידוש השנתי של הוויזה באה לאחר שמילצ'ן חשף כי היה מעורב בפרויקט הגרעין הישראלי.