חרף מאמצי משרד התחבורה: מסלול יבוא הרכב העקיף נותר דומם

תמונת מצב, שלושה חודשים אחרי אישור "חוק שירותי הרכב" ■ איך ניתן להסביר את השקט בתחום, ומה הסיכוי שהתחרות תתחיל להוריד את מחירי הרכב?

...
WOBI

בתוך כל חגיגות הסיום של שנת המכירות המוצלחת ועל רקע התנופה המאסיבית שבה נפתחה שנת המכירות 2017 בענף הרכב, כמעט נשכחה מלב העובדה שמזה כשלושה חודשים קיימת בישראל רגולציית יבוא רכב חדשה ומהפכנית.

"חוק שירותי הרכב" אמור היה להאיץ ולהסדיר את אפיקי היבוא העקיפים של רכב לישראל, שאינם קשורים ישירות ליצרני הרכב, אבל בינתיים השטח דומם. השחקנים הוותיקים מתחום היבוא המקביל ממשיכים לשמור על פרופיל נמוך, כמעט מחתרתי, עם יבוא ושיווק נקודתי ומוגבל של דגמי רכב בודדים. עשרות הבקשות לקבלת רישיון יבוא עקיף על פי החוק החדש, שהוגשו למשרד התחבורה בשנה שעברה, טרם הניבו אפילו מיזם מתוקשר אחד ולא נתקלנו עדיין בשום קמפיין לשיווק מוקדם ברשת - מהלך שלרוב הוא קודם בחודשים רבים ליבוא ולשיווק המעשי של רכב. בקיצור אנטי-קליימקס צורם לא פחות מהמהומה הפוליטית והתקשורתית שליוותה את הדיונים הממושכים בחוק.

קיראו עוד ב"גלובס"


תביאו, הסיכון עלינו

כאשר הפנינו השבוע שאלה בנושא למשרד התחבורה, המחותן הראשי באירוע, זכינו לתגובה מעורפלת בנוסח "דברים מתרחשים מתחת לפני השטח". אנחנו מכבדים את הדיסקרטיות והחשאיות שמפגין המשרד בתחום פעילותו - שלא הייתה מביישת אפילו את משרד המודיעין - ובכל זאת יצאנו לבדוק בשטח את פשר הדומייה.

נציין בהערת אגב, שכיום תנאי הרקע ליבוא כלי רכב טובים מתמיד. שער החליפין של האירו נע סביב הארבעה שקלים, וזו רמה שיבואני רכב יכלו רק לחלום עליה לפני שנה-שנתיים. גם שער הדולר טרם נחלץ מהתחתית והיאן היפני השלים בחודשים האחרונים צניחה דו-ספרתית.

לכל אלה נוספים המהלכים המרשימים שנוקט משרד התחבורה כדי לפרוש שטיח אדום בפני היבואנים ה"עקיפים" לעתיד. קחו, למשל, את הנוהל החדש לקבלת רישיון ל"יבוא זעיר" של כלי רכב, שפרסם המשרד לפני כמה שבועות. נזכיר ש"יבוא זעיר" הוא אחד ההישגים הבולטים של החוק: קטגוריית יבוא חדשה שממסדת "יבוא בוטיק" עם אפשרות לייבא ולשווק עד 20 מכוניות חדשות בשנה, למשך שנתיים (תקופת הרישיון).

על פי הנוסח המקורי, "על הרכב המיובא להיות רכב חדש או רכב שנרשם במדינות חוץ וכלל נסיעות הרכב אינו עולה על 150 קילומטרים". הגבלת הקילומטרים נועדה במקור למנוע יבוא מסחרי של כלי רכב משומשים לישראל - יבוא שמשרד האוצר והמשרד לאיכות הסביבה מתנגדים לו בעקביות וכך גם מדינות רבות במערב. אלא שבנוהל הסופי נוספה "הוראת שעה" לארבע שנים (עד אוקטובר 2020) ולפיה "לתקופה של ארבע שנים ניתן יהיה לייבא כלי רכב ללא הגבלת קילומטרים ובתנאי שלא עברו 12 חודשים מיום ייצורו".

זה נראה אולי כמו שינוי מינורי, במיוחד לאור הגבלת גיל הרכב, אבל הוא רחוק מאוד מלהיות כזה. בשוקי העולם קיים היצע לא קטן של כלי רכב "חדשים ישנים" דוגמת רכבי השכרה, רכבי עיתונות של יצרני הרכב ורכבי הדגמה של דילרים ועוד, שנמכרים חודשים ספורים לאחר ירידתם מפס הייצור עם קילומטראז' לא מבוטל - לעתים אלפי ואף עשרות אלפי קילומטרים. מחיריהם נמוכים בעשרות אחוזים ממחירי המחירון הרגילים אבל חלקם עוברים הרבה תלאות בחייהם הקצרים מאוד וצריך לא מעט גמישות ודמיון כדי להגדיר אותם "רכב חדש" מנקודת מבט צרכנית.

נציין בהערת אגב שעל פי לשון חוק שירותי הרכב, חובה לשלוח לישראל רכב שכבר נרשם לתנועה בחו"ל בתוך 30 יום בלבד ממועד רישומו בחו"ל. אם כך, מדוע לטרוח בהוראת שעה שמבטלת את הגבלת הקילומטרים לרכב מיבוא זעיר? האם המשמעות היא שתקנת ה-30 יום סיימה את תפקידה? ימים יגידו, אבל ברור ש"השטיח" עמוק, אדום ומזמין מאוד.

בעת הדיונים בחוק, עסקה ועדת הכלכלה לא מעט גם בצורך לספק ללקוחות היבואנים העקיפים שירותי מוסך ותחזוקה ראויים. אלא שהנוהל הסופי לקבלת רישיון היבוא הזעיר מסתפק בניסוח הזה: "הוכיח (היבואן) כי קיימת תשתית למתן שירותי תחזוקה לרכב בכך שהמציא לגבי כל תוצר המיובא על ידו רשימת מוסכי שירות של יבואן ישיר". כלומר, גש לאינטרנט, הדפס לעצמך את רשימת המוסכים של יבואן הרכב הסדיר של מותגי הרכב שאותם אתה מייבא, ומילאת את חובתך ללקוח, שזה עתה רכש ממך רכב ב-100 או 150 אלף דולר.

ומה לגבי נוהל תיקון תקלות סדרתיות ("ריקול"), שחלקן עשויות להיות דחופות ומסכנות חיים? כאן נדרש היבואן הזעיר "להמציא באופן מיידי לכל בעלי הרכב הודעה על תקלת בטיחות סדרתית ברכב שהוא מכר להם ולהזמין אותם למוסכי השירות של היבואן הישיר לשם הטיפול בתקלה".

במילים אחרות: "תשמעו, מתברר שהרכב שמכרתי לכם מסוכן. הנה כתובת אתר האינטרנט של היבואן, בהצלחה". אלה רק כמה דוגמאות בולטות מני רבות לפירוש ה"יצירתי" של החוק, וכולן משדרות ליזמים החדשים את המסר "רוצו ותביאו מכוניות בשיטת 'שגר ושכח'. אין סיכונים".

זעמו של המכס

כאשר בדקנו בקרב פעילים בענף מדוע אף אחד לא ממהר לזנק על הצעות כה אטרקטיביות של משרד התחבורה, קיבלנו אותה תשובה: "אני לא אהיה הראשון". נראה כי תחום היבוא העקיף כולו נמצא עדיין תחת הטראומה של החקירות המתוקשרות של המכס בשנה שעברה ואף אחד לא באמת סומך על כך שהמטרייה שפורש מעליהם משרד התחבורה תגן עליהם מפני הברקים והברד של משרד האוצר, אם זה יחליט להגביל את צעדיהם.

גורם באוצר שעמו שוחחנו אומר שהמכס צבר בשנים האחרונות לא מעט ניסיון בתחום היבוא העקיף של רכב והתמקצע בנושא. "למכס יש כיום נציגיות במדינות מפתח כמו גרמניה וארצות הברית והוא מיסד שיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות, שמאפשר לו לבדוק ולעקוב אחרי חשבוניות של עסקאות רכב במדינת המקור, עד רמת הדילר הבודד". במילים אחרות, האוצר פרש מסננת הדוקה בפני היבוא המסחרי העקיף. יש להניח שרוב היבואנים לעתיד הם אנשי עסקים מכובדים ששואפים לייבא רכב בהתאם להוראות הכשרות המדויקות של החוק. אבל עצם החשש מחקירה מתוקשרת של המכס, אפילו אם תסתיים לבסוף ללא כתב אישום, מרחפת מעל כצל כבד.

המכס הוא לא המכשול המסחרי היחיד. כדי להצדיק כלכלית יבוא רכב עקיף מול יבוא סדיר, ולא להיתקע עם מלאים מכבידים, חייב היבואן החדש להציע ללקוחות "תמריץ" של הנחות, שיפצה אותם על מרכיבי חוסר הוודאות בעיסקה - שירות שוטף, זמינות חלפים, ערך גרט לא ודאי וכדומה. אלא שהמחיר שעמו נאלצים היבואנים העקיפים להתמודד הוא לא "מחיר המחירון" הרשמי של היבואן אלא "מחיר השוק האמיתי", כפי שהוא משתקף במחירי "האפס קילומטרים". דוגמה אחת היא כלי רכב היברידיים, שמהווים להיט בשוק היבוא המקביל בשל הטבת המס "הירוק" (30% מס קנייה בלבד) שיוצרת רווח נאה מאוד ליבואן.

אלא שבכלי הרכב האלה גם קיים פער משמעותי בין "המחיר לצרכן" למחיר האפס קילומטרים. יונדאי "איוניק", למשל, שמחיר המחירון רשמי שלה הוא כ-136 אלף שקל, מוצעת כיום ב"אפס קילומטר" ב-121 אלף שקל בלבד, וזה המחיר שעמו ייאלץ להתמודד כל יבואן עקיף של המכונית בפועל. ועוד לא הזכרנו את היכולת של היבואנים "לחתוך" את מחירי המחירון, באופן זמני, רק כדי "להוריד יבואנים מזדמנים מהכביש".

למרות כל המכשולים, הפיתוי עדיין גדול ואנחנו משערים שבמוקדם או במאוחר ייענו שחקנים חדשים לרמזים של משרד התחבורה לייבא רכב ביבוא עקיף. סביר להניח שלפחות בשלב הראשון היבוא ילבש צורה של "מיזמי בוטיק" או של יבוא ל"קהל לקוחות שבוי" - מועדוני לקוחות, שיביאו איזה 20-30 רכבי יוקרה "עבור החבר'ה"; חברות ליסינג, שיביאו כלי רכב למלאי העצמי וכדומה. האם זה מה שייצור את "מהפכת יוקר המחיה" ואת הוזלת כלי הרכב החדשים, שהחוק הזה היה אמור להביא עמו? הרשו לנו להטיל ספק.

רכב