"זה אחד היתרונות הגדולים שלנו על עזה", מצביע המנהל של מעבר כרם שלום, עמי שקד, על אחת משתי מכונות שיקוף אדירות ממדים, שמהן אף אחת מבין מאות המשאיות שעמוסות לעייפה בסחורות המיועדות לעזה לא תחמוק: "המכונות האלה רואות הכול".
- מה זה "הכול"?
"הכול כולל הכול. אם יש דבר כזה, 100%, אז הן רואות 120%. יש לנו כבר צרות של עשירים, אנחנו רואים יותר מדי".
המכונות האלה, אחת מהן הותקנה אך באחרונה בידי רשות המעברים שבאחריות משרד הביטחון, הן חלק מהסיבה לנתון המבהיל מחד ומרגיע מאידך שפורסם לאחרונה ומסכם את שנת 2016 בעלייה של לא פחות מ 165% בניסיונות ההברחה של סחורות לעזה.
במספרים, מדובר ב-1,126 ניסיונות הברחה בדרגות חומרה שונות. לצורך השוואה, ב-2015 נחשפו 750 ניסיונות להבריח סחורה אסורה לתחומי הרצועה, ב-2014 נחשפו 254 מקרים כאלה וב-2013 נחשפו 253 ניסיונות הברחה.
- אז מה קרה ב 2016?
"למעשה, זה התחיל כבר ב-2013: הגנרל סיסי (עבד אל פאתח א-סיסי, נשיא מצרים - י.א) סגר את המנהרות ברפיח והבנו שאנחנו הולכים להיות צינור ההברחות העיקרי לתוך הרצועה, ונערכנו בהתאם: הכנסנו כלבים, צוותים כימיים, מכונות שיקוף מתקדמות.
"לא הוגבלתי בדרישות שהעברתי למערכת מבחינת המשאבים הדרושים, לרבות כוח אדם, כדי להעמיד מענה למצב החדש. הייתה לנו התובנה שמרגע שהמנהרות ברפיח נסגרות - אנחנו נהיה החלופה שלהן. וזה קורה. זה קורה אחד לאחד. מנסים לאתגר אותנו כל הזמן".
800 משאיות ביום
מעבר כרם שלום הוא צינור החמצן של עזה, מאז 2005 שבה נסגרו המעברים סופה, נחל עוז וקרני ששמשו עד אז להעברת סחורות מישראל לרצועה. מחסום ארז, המעבר השני שנשאר פתוח מאז יישום תוכנית התנתקות, משמש לתנועת אנשים ולפעילות הומניטרית. באחרונה, יש במשרד הביטחון מחשבות להרחיב את פעילותו ולהתאים אותו גם להעברת סחורות, כי במעבר כרם שלום עמוס.
ביום ממוצע מגיעות למעבר כ-800 משאיות. בשיא, שהיה לפני כחודשיים, 942 משאיות פרקו בו סחורות המיועדות לתושבי הרצועה ולתפקוד היום יומי שלה. זה סוכר, אורז וקמח; עופות חיים, מספוא ותערובות; חומרי גלם לתעשייה, דלקים וגז להנעת תחנת הכח, ועד כמויות אדירות של מלט ואגרגטים: 115 משאיות מלאות ב-4,500 טון מלט, מגיעות ביום ממוצע למעבר ומבטיחות אספקה שוטפת לעזה ועוד 350 משאיות של אגרגטים, 40 טון בכל אחת."כוחות השוק ברחבי רצועת עזה מכתיבים את ההיקפים. איפה שלא צריך, אנחנו לא מתערבים", אומר מנהל המעבר, שקד.
- לא מתסכל אותך לראות את כל הבטון הזה נכנס פנימה, כשאנחנו יודעים שהוא עשוי לשמש לבניית מנהרות?
"מתסכל, אבל צריך לזכור שגם לפני צוק איתן הצריכה היומית הממוצעת של מלט בעזה היתה סביב 80 משאיות - כדי לשמר מרקם חיים שגרתי. עזה צריכה להמשיך לחיות ולא משנה מה קורה מתחת לפני השטח. ולגבי רמת השליטה של חמאס על האוכלוסייה בעזה, אין לך מה לדאוג: תמיד הטון הראשון יהיה שלהם.
"מצד שני, יש פיקוח סביר על המלט שנכנס, בין השאר של אונר"א שמפקחת על המלאי במחסנים. וגם מצדנו, אנחנו לא ישנים: יש מערכת שלמה של גורמי ביטחון שעוקבים בכל רגע אחר הפעילות שמתקיימת במעבר. לפעמים הפעילות הזאת נעשית עוד הרבה לפני שמשאית מגיעה לכאן, נעשית בזמן שהמשאית כאן ונעשית גם בזמן שהמשאית כבר עזבה את המעבר".
עוצרים עד שהזליגה נפסקת
לפני כ-4 חודשים הפעילות במעבר שותקה, כמעט לחלוטין ולמשך כחודש, והעברת הסחורות לעזה נעשתה במשורה: רק מה שדחוף ביותר נכנס; השאר - נשאר בחוץ.
הסיבה שהובילה להחלטה הדרמטית היא "זליגה" שהתגלתה, עת התקבל מידע מודיעיני ולפיו אחד ממחסני המלט ברצועה החל לעבוד עם חמאס. השילוב הזה של חמאס ומלט עושה להרבה אנשים בישראל גרד כללי - ובצדק: "עד שהבנו מה קורה, לא המשכנו באספקה, וחידשנו אותה רק אחרי שהזליגה הופסקה", סיפר.
שקט נפיץ
שקד (57) היה מאחרוני תושבי גוש קטיף שפונו ב-2005 במסגרת תוכנית ההתנתקות. עד אז הוא התגורר בהתנחלות רפיח-ים שבדרום הרצועה, וכיום מתגורר עם משפחתו ביישוב באר גנים שליד אשקלון. הוא סוג של רמבו מיתולוגי מימי גוש קטיף, שימש בתפקיד ראש אגף הביטחון במועצה האזורית חוף עזה לשעבר, הפסיק לספור את חילופי האש שבהם היה מעורב עם מחבלים, וגם נפצע שלוש פעמים. הפציעה השלישית באה שבועיים לפני שפונה מביתו.
הוא מנהל את המעבר הזה כבר 8 שנים, את האם-16 המקוצר, שהיה צמוד אליו בימי גוש קטיף הלחוצים, מחליף עכשיו מכשיר קשר והוא, הוא כל הזמן בהאזנה. הוא מכיר היטב את כל תרחישי הייחוס שרלוונטיים לגזרה, לא מתפתה להתרשם מהשקט היחסי, הזמני ששורר בה.
כי כמה שקט כזה יכול להיות יציב, כשלאף אחד אין מושג ירוק מה קורה ממש בשניות אלה מתחת לרגליים של כל באי המקום? גלעד שליט נחטף ביוני 2006 באמצעות מנהרה שנחפרה לעבר מוצב של צה"ל לא הרחק מהמעבר הזה. שנים לאחר מכן, מנהרות נוספות התגלו בסביבה. מי יודע מה לא התגלה, מה עוד יתגלה ואיזה מחיר יישא הגילוי הזה.
"כל אחד מהצדדים משלים כרגע את המוכנות שלו לעימות. הגדרת המטרה היא להגיד 'הנני מוכן' ומכאן ההחלטה לצאת לעימות לא תמיד נשלטת, לא מצדנו ולא מצדם. החלטה אצלנו יכולה להתקבל אחרי שקסאם אחד מתוך אלף ייפול על גן ילדים ויגרום הרג. החלטה מצדם יכולה להתקבל בעקבות אובדן שליטה על גל ההפגנות ששוטף ממש בימים אלה את הרצועה בגלל הפסקות החשמל התכופות.
"החלטה כזאת עשויה לאפשר לחמאס להסיט את האש ממנו ולהביא לתושבי הרצועה תחום עיסוק חדש. ובהחלט שההפגנות האלה יכולות לצאת משליטה, ובימים האחרונים הן התקיימו על בסיס יום יומי, כשמנגד חמאס מגיב בגלי מעצרים לא קטנים".
שקד מכיר את חמאס היטב, בעיקר דרך כוונות של רובים, ויודע עם מי יש לו כאן עסק. מבחינתו, 1,226 ניסיונות הברחה שסוכלו במעבר שלו בשנה האחרונה הוא נתון שמצביע על הצלחה אדירה: "אני לא מגדיר את חמאס כארגון טרור אלא כצבא טרור והתפקיד שלי הוא למנוע את ההתעצמות שלו. לא קיבלתי שום משימה אחרת. אם המשימה היתה רק להעביר משאיות - כנראה שלא הייתי פה".
המסמך החשוב ביותר שמסתובב עם שקד כל יום, כל היום הוא המפרט שגיבשה מערכת הביטחון, שמכיל עשרות רבות של סוגי חומרים וסחורות שהעברתם לעזה אסורה בתכלית האיסור. וזה מסוג העניינים שאיתם באמת לא כדאי להתעסק, כי מי שיבחר לעשות את זה - ימצא מולו מדינת ישראל קשוחה ועצבנית במיוחד: "היום המדינה מנהלת הליכים ב-80 מקרים של ניסיונות הברחה של סחורות לעזה ועוקבת אחר הנושא בכל רגע נתון. המעבר הזה הוא הדלת האחרונה מישראל לרצועה ומרגע שסחורות עוברות אותו - הן לא כבר לא בשליטתנו", מסביר שקד.
כשיש ספק - אין ספק
החומרים והסחורות שכניסתם לרצועה אסורה איסור מוחלט, בלי מקום לפרשנויות ומשאים ומתנים הם כאלה שעשויים לשמש את התעשייה הצבאית של עזה לייצור של רקטות, כלי טיס בלתי מאוישים ובניית תשתיות התקפיות שיופנו בבוא העת נגד ישראל.
עם זאת, לאותם חומרים יכולים להיות גם שימושים אחרים, אזרחיים ותמימים לחלוטין: צינורות מתכת שהעברתן לעזה נאסרה כי בעבר התברר ששימשו להכנת רקטות - יכולים לשמש גם להשקיה של גידולים חקלאיים.
רחפן פשוט שיכול לשמש את חמאס לאיסוף מודיעין על תנועת כוחות צה"ל לאורך הגבול או לביצוע תצפיות על ישובי עוטף עזה לקראת פיגוע - יכול להיות גם צעצוע של ילד בן 10.
אלא שבמצב הזה העיקרון המנחה של מערכת הביטחון הוא שבמקום שיש ספק - אין ספק: "זה לא אומר שחקלאי מעזה לא יקבל דשנים שהוא זקוק להם", אומר שקד: "אבל אנחנו רוצים לדעת מיהו ואנחנו רוצים שהוא יידע שאם הדשנים האלה יזלגו לארגון טרור כלשהו - זאת בהחלט תהיה הפעם האחרונה שהוא מקבל משהו". אותם דשנים, אגב, לא מעניינים את ארגוני הטרור מחמת חיבה יתרה לגידול של קקטוסים על הדיונות של עזה: באין חומרי גלם מקוריים, דשנים מהווים חלופה הולמת ומשמשים לתהליכי הייצור של חומרי נפץ ורקטות.
מה שנתפס במעבר הזה מדי יום ממלא מחסנים שלמים ובעיקר מעיד על מה שמעניין באמת את חמאס ואת ארגוני הטרור ברצועה: במערכת הביטחון יודעים שעזה לא הפכה בשנתיים האחרונות למעצמה של ספורט מים - ולכן מניחים שם שהניסיונות התכופים להבריח לתוכה חליפות וציוד עזר לצלילה, הן חלק מבניין הכוח הימי שחמאס מאמן ומטפח לקראת סבב אלים נוסף עם צה"ל.
כך גם לגבי חומרי גלם כמו סיבי גרפיט, לוחות גרפיט ולוחות פחמן - שהם חומרי גלם המשמשים ליצור של כלי טייס בלתי מאוישים. לחמאס יש מוטיבציה אדירה בתחום הזה - אך ניכר שבישראל יודעים עליה די הרבה.
השלל של בוקר אחד מימי רביעי האחרונים, שעות אחדות אחרי פתיחת המעבר לתנועת סחורות, הסתכם במשטח של מחרטות ומכונות כרסום שיכולות לשמש לייצור של רקטות, משטחים של מכלי צבע שבכוחו להאריך את משך חיי המדף של הרקטות, ומשלוח מעניין של כמה מכוניות שנגנבו בישראל, פורקו בשטחים ונשלחו דרך כרם שלום לעזה בחתיכות - רק כדי להתחבר בה מחדש ולהיות שוב מכונית נוסעת.
כל זה, כשהיום הזה רק התחיל. הערפל הסמיך ממאן להתפזר ובכלל - בלי קשר לכלום המקום הזה לחוץ מדי, ולא בריא לשהייה ממושכת. מי שלא חייב להיות שם - שיתפוס מרחק.
ה"תא", כך נקרא המתחם שאליו מוכנסות המשאיות הישראליות לפריקת הסחורות. "תא" כזה משתרע על שטח של 10 דונם, מאפשר פריקה של 80 משאיות בשעה, יש 13 "תאים" כאלה, כולם פועלים בו-זמנית. פורקים - הולכים, זה לא מסוג המקומות שאנשים אוהבים להתעכב בהם בפטפטת על כוס קפה. כל ה"תאים" האלה, ממוגנים היטב: עמודי בטון מגינים עליו הרמטית מירי עזתי שעלול לבוא ממערב, קיר בטון נוסף יגן עליו ממרעין בשין שיבואו מכיוון מצרים שבדרום.
לכל קיר במקום הזה יש תפקיד, לקחים מאירועי עבר נלמדו היטב: כל פיק במערכת היחסים האלימה והמדממת שבין ישראל לארגוני הטרור ברצועה, מלווה במטחים כבדים של פצצות מרגמה לעבר המעבר הזה. כך היה גם ב-50 ימי לחימה בצוק איתן, שבהם, חרף הפגזות כבדות על המעבר, הוא המשיך לפעול כדי לאפשר כניסה של אוכל לתושבי הרצועה.
100 מטר מדרום למעבר, זה כבר צפון סיני, על כל המשתמע מכך, שזה אומר שיש שם דעאש משתולל ולהוט, שמתעצם ומנחית מכות כואבות על כוחות שיטור וצבא מצרים. די בהבנה שביום אחד הלבה הזאת תגלוש גם לכיוון ישראל בשביל לדרדר משמעותית את איכות השינה של המפקדים בגזרה: "לא כמו חמאס, דעאש הרבה פחות צפוי. פיגוע פתע מהכיוון הזה הוא אחד מתרחישי הייחוס המטרידים ביותר שיש לנו בגזרה".
ההרתעה עובדת
מישור חשוב במאבק היום יומי למניעת הברחות הוא הרתעה: כל נהג שמביא למעבר סחורות שמופיעות ברשימה האסורה - אמור לדעת שהוא פותח פתח להסתבכות מפוארת עם צמ"מ (הצוות המבצעי לרשות המעברים), שב"כ, מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש), המשטרה ורשות המסים. במצב כזה הסחורה מוחרמת מידית ומועברת למחסנים של משרד הביטחון במרכז הארץ. והנהג? הוא כבר יצטרך להזיע ולמסור הסברים לחוקרי המשטרה. המשטרה תחקור ותקבע אם הוא פעל בתום לב או שמתקיים חשד כזה שמצדיק את העברתו לתשאול של השב"כ. בקיצור, יש דברים שאיתם לא מתעסקים עם מדינה לחוצה ועצבנית כמו ישראל.
ההרתעה הזאת, כנראה עובדת: לפי שקד, בחודשים האחרונים מתקבל הרושם שרבים מנהגי המשאיות עשו חישוב מסלול מחדש ומעורבותם בניסיונות הברחה - זניחה אם בכלל קיימת: "נוצרה הרתעה, והיום הנהגים לא יודעים מה הם מעבירים. אומרים להם 'קח מכאן' ו'תעביר לשם' והם עושים. פעם נהג המשאית היה מוטיב מרכזי בהברחות כאלה.
"אחד המקרים היה של הברחה שחיפשה נהג: הידיעה הגיעה אלי בצורה של ויכוח שפרץ בין נהגים על סכום הכסף שיקבלו בתמורה לביצוע ההברחה. זה עבד כך שסוחר פלסטיני מחפש נהג שיעביר את הסחורה בתמורה לכסף, ובוחר בזה שיסתפק בסכום הנמוך ביותר. הנהג שדרש סכום גבוה יותר ולא קיבל אותו מתמרמר, ובמצבים כאלה יש מקרים שידיעות מגיעות גם אלי".
ההברחה שסוכלה היתה משלוח של 18 אלף זוגות של מדים מנומרים שנתפרו בסין עבור לוחמי חמאס, במסווה של משלוח מדי בית ספר לתלמידי עזה: "הניצול של פלטפורמה הומניטרית מכעיס אותי. מה הקשר בין מה שנכתב בהזמנה לבין מה שהיה במשלוח? זאת כמות שמלבישה 6 חטיבות של חמאס, לא חטיבות ביניים. מתסכל אותי לראות משלוחים של ספרי לימוד, שמתבררים כספרי הסתה ושנאה. לאן מובילים שם את הדור הזה?".
דלק רקטות בקופסאות צבע
שיעורי הסיכול הגבוהים, לצד פעילות מודיעינית קבועה מובילים בסופו של דבר את כוחות הביטחון עד לבה של תשתית ההברחות, אל המקומות שבהם כל הסיפור הזה מתחיל: חקירה של אחד מניסיונות ההברחה המשמעותיים מהשנה האחרונה, הובילה למעצר של ראשי חברת שיש מחברון, לאחר שאחד ממשלוחי השיש שהם שיגרו לעזה הסווה משלוח מאוד לא תמים של ציוד לתעשיית הטילים והרקטות של חמאס.
הבודקים הביטחוניים של המעבר, שיודעים שבמקום הזה כלום לא מובן מאליו, חיפשו, חיטטו וחשפו בין לוחות השיש חללים שהוכנו מבעוד מועד, סליקים להסתרה של אלקטרודות מסוג שנחשב קריטי בתהליך היצור של רקטות: "השמדנו את התשתית הזאת ואת כל הרשת שפעלה מסביבה", אומר שקד.
אבל כפי שרשות המעברים, השב"כ והצבא לומדים את ארגוני הטרור ברצועה באמצעות סיכול ההברחות, בצדו השני של הגבול המתוח מנסים ללמוד כל העת את שיטות העבודה וצורות החשיבה של הצוותים הישראליים, לא מפסיקים לאתגר אותם ולחפש פרצות ונקודות תורפה: מבחינתם, מה שהם לא יכניסו לרצועה ממעבר כרם שלום, הם יתקשו עוד יותר להכניס ממקומות אחרים.
בכמה מקרים גורמים ברצועה הפליגו עם הניסיונות האלה רחוק מאד, הגיעו עד סין: בין ההברחות שנמנעו אשתקד, אחת שהתחילה בסין והכילה כמות גדולה של תחמוצת ברזל שהיא חומר גלם המשמש למיצוק של דלקים רקטיים.
הרבה עורמה ומחשבה הושקעו בתוכנית הזאת: התחמוצת האסורה לכניסה לעזה נרכשה במפעל בסין, נארזה בתוך קופסאות של צבע וכך היא גם תועדה במסמכים שליוו את המשלוח הימי עד להגעתו לארץ, לנמל אשדוד. הסחורה נפרקה, הועמסה על משאית ויצאה לכיוון עזה. הבדיקה במעבר חשפה את התכולה האמיתית של המשלוח המסוכן.
"אנחנו לא מסתפקים רק בבדיקות של מכשירים. אין סחורה שנכנסת, ועין אנושית לא עוברת עליה, יש לנו כאן יחידת כלבנים וצוותים שנעזרים באמצעים שונים נוספים כדי לחשוף הברחות", אומר שקד.
- יש אזרחים ישראליים שמעורבים בהברחות כאלה ביודעין?
"היום כבר לא. בעבר היו פלטפורמות הברחה בכל מיני מחסנים בעוטף המעבר. תפסנו את מי שצריך, התשתיות האלה כבר נהרסו".
הוא מצפה שכל ספק ישראלי שמבקש לסחור עם עזה ידע מה מותר לו ומה אסור לו להעביר לרצועה. אם ספק כזה מגיע עם משאית אל המעבר - שקד לא מוכן לתת לו שיעור פרטי ללימוד החומר: "אני לא יושב ומספר על סעיפי החוק לאנשים שמגיעים לכאן עם סחורות. סיפורים אני מספר לילדים שלי בלילה. שהספקים ילמדו את החוק בעצמם ויבינו מה מותר ואסור להם", הוא אומר.
אלא שבמקומות שיש בהם ביקוש לעולם יהיה גם היצע, מציאות כזאת שמבטיחה עוד הרבה ימים מתוחים ולחוצים במעבר כרם שלום: "לכל סעיף ברשימה שעל פיה אנחנו פועלים כאן יש תפקיד. גם במקרה של רחפנים. ואל תצפה שאני אאשר למישהו להכניס רחפן לעזה כשאני יודע שדעאש מטיל באמצעות רחפנים רימוני יד על אנשים במוסול שבעיראק.
"אצלי זה לא יעבור, וזה לא יעבור גם אם יש 20 ילדים בעזה שלא יוכלו לשחק עם רחפנים. מנגד, אצא מגדרי כדי שלרצועה ייכנסו אוכל ודלקים שיאפשרו את הקיום השוטף של תושביה".
1,400 שקל לטון מלט בשוק השחור
חרף המיקום המאתגר של המעבר ששקד מנהל, על משולש הגבולות ישראל, עזה ומצרים - צריך גם לתקתק עבודה: להערכת רשות המעברים ב-2016 הועברו מכרם שלום לעזה סחורות בשווי כולל של בין 6 ל-7 מיליארד שקל: "נפח הפעילות עולה תמיד, והעלייה בניסיונות ההברחה בהתאם", אומר.
ליד הכסף הגדול הזה יש גם הרבה ציניות, מאבקי כח, שחיתות וערלות לב, את המחיר כמובן משלם האזרח הקטן ברצועה. סחורות שעוברות מדי יום דרך כרם שלום חייבות בכפל מס: בפעם הראשונה, מייבא הסחורה ישלם לרשות הפלסטינית. בפעם השנייה, הוא ישלם אחרי שהסחורה נסעה מכרם שלום רק כמה מאות מטרים, אל תוך השטח הפלסטיני. על אותה סחורה ממש, הוא ישלם הפעם מס לחמאס: "חמאס משנה בהתאם לנוחות שלו את שיעורי המס, לפעמים הם מזנקים בלי התראה בשיעור של 10%", אומר שקד. מחירי הסחורות שעוברות לעזה, מאמירים מיידית והצרכן בקצה, משלם ביוקר על סחורות שאך לפני רגע היו זולות בכ-30%.
טון של מלט שנכנס לרצועה במחיר של כ-500 שקל יימכר בכ 800-900 שקל, בשוק השחור הוא יימכר בכ 1,400 שקל. השוק הזה מתנהל באמצעות בעלי זכויות לבניית בית - אך בהעדר די כסף לבנות, הם משתמשים בזכויות האלה כדי להתקיים ולשרוד: הם רוכשים את המלט במחיר מוזל ומוכרים אותו בשוק השחור במחיר מופקע. הסידור הזה, עוזר להם איכשהו לגמור את החודש.
לפי שקד, כל אלה מתקיימים בזמן שהזרוע הצבאית של חמאס בעזה מסתאבת ונגועה בשחיתות לא פחותה מזו של הפת"ח: פעיליה לומדים מדעאש ורוצים גם. להתחתן עם כמה נשים, לחיות טוב, לעשות כסף.
אבל הכלכלה של עזה היא סיפור של עזה ולא של עמי שקד ועשרות הבודקים הביטחוניים שהוא מפעיל בכרם שלום. מבחינתם, כל עוד הניסיונות להבריח לתחומה סחורות אסורות נחשפים - הם רגועים.
ציוד שנתפס במעבר / צילום: דנה שרגא, משרד הביטחון
כתבות
ני"ע
