2.6 מיליון דירות עד 2040? המדינה לא יודעת מה קורה בשוק

7,500 דירות חדשות בכל חודש יהיו בשנת 2040 המינימום הנדרש, היום בונים כ-4,500 יח"ד בחודש ■ הבעיה היא שממשלת ישראל פועלת במוד של הישרדות ■ דעה

יואב גלנט  ומשה כחלון / צילום: אוריה תדמור
יואב גלנט ומשה כחלון / צילום: אוריה תדמור

שנת 2040 כבר מעבר לפינה. במונחים של תכנון ובנייה, לדבר עכשיו על 2040 זה לחלוטין לא מופרך (שנת 1994, אותו מרחק רק לאחור, לא נראית לרובנו כל כך רחוקה). ועוד לא הזכרנו שלקדם בישראל תוכנית פינוי-בינוי גדולה, הכוללת מורכבות עצומה של דיירים, רשות מקומית, לא פעם גם דיור ציבורי ועוד, לוקחת לפחות 10-15 שנה עד לחפירת היסודות של הבניין הראשון.

בינואר האחרון נולדו בישראל כ-15 אלף תינוקות (כמו בחודש שלפניו וכמו בחודש הבא). בשנת 2040 התינוקות הללו יחזרו מטיול אחרי צבא - בהנחה שעוד לא יהיה פה שלום - ויחפשו קורת-גג משל עצמם (בשכירות כמובן). 7,500 דירות נוספות בכל חודש יהיו בשנת 2040 המינימום הנדרש (היום בונים כ-4,500 יחידות דיור בחודש).

הבעיה היא שממשלת ישראל כבר הרבה מאוד שנים פועלת במוד של הישרדות. תמיד דחוף לה לפתור את בעיות השעה בפתרונות אינסטנט מפוקפקים, "ואחר-כך נתפנה לאסטרטגיה".

לכן, למשל, ההחלטה האסטרטגית האמיצה (טובה או לא טובה, אפשר להתווכח) של ממשלת אולמרט מלפני עשור להפסיק לתכנן בנייה במרכז הארץ, כדי לפזר את האוכלוסייה, בוטלה במהירות על ידי ממשלת נתניהו שאחריה, בגלל שמחירי הדיור עלו בגוש דן - תוצאה שנצפתה מראש, ושנועדה כאמור לשלוח את אזרחי ישראל צפונה ודרומה.

לפני 9 שנים, במארס 2008, פרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת דוח שכותרתו "מצוקת הדיור בישראל" (רגע לפני נסיקת המחירים הגדולה, ולאחר ששנה קודם לכן הסתיים עשור של ירידות מחירים ריאליות בשיעור של 22%!). בדוח נכתב ש"ניכר כי הממשלה נעדרת ראייה מערכתית וארוכת טווח מספקת בכל הקשור למדיניות הבינוי והשיכון.

"הדבר בא לידי ביטוי בשנים האחרונות בשלל החלטות ממשלה ומהלכים שאינם עולים בקנה אחד עם יעדיה המוצהרים של הממשלה, ואף תורמים להשגת תוצאות הפוכות מן הנדרש. המשך מגמה זו עלול להביא להתמרמרות חברתית, להמשך התרחבות הפער החברתי ואף לעידוד הירידה מהארץ".

קודם לכן, באוגוסט 2007, בדברי ההסבר שצורפו להצעת החלטת ממשלה מס' 2215 שדיברה על קביעת יעדים כמותיים לתכנון, נכתב כי "ייזום התכנון והפעולות לפיתוחה של הקרקע מפוזרים בכמה גופים ובהתאם לכך אין ראייה אסטרטגית כוללת ומשולבת של ממשלת ישראל באשר לכיוונים וליעדי הפיתוח הרצויים למדינה וכי מצב דברים זה מביא לכך שמשרדי הממשלה פועלים ללא תיאום כולל של סדרי עדיפויות".

בפועל, עברו הרבה מאוד שנים, ורק ביוני 2013 החליטה הממשלה (החלטתה מס' 367) להטיל על שר השיכון "להוביל גיבוש מדיניות דיור ארוכת טווח". מאז, לקח לה יותר מ-3.5 שנים להציג את אותה מדיניות - בקבינט הדיור היום בבוקר.

 

אין זמן אפילו למנות יו"ר לוועדה המחוזית

בין לבין, פשוט לא היה זמן לחשוב על אסטרטגיה. לא לגבש כזו, ובוודאי לא ליישם אותה. לכן, שר האוצר בעצמו שב ואומר שתוכנית מחיר למשתכן היא בעייתית למדי, אבל היא נועדה לייצר פתרון לטווח קצר עד שיהיה פה מספיק מלאי.

כך כבר עשור אנחנו מדלגים מפתרון קצר טווח אחד למשנהו (מע"מ אפס, מחיר מטרה, מחיר למשתכן ועוד), ולמשרד האוצר לא נותר זמן אפילו למנות שלושה יושבי ראש קבועים ל-3 ועדות מחוזיות לתכנון ובנייה.

ומעבר לכל זה, מוכרחים להודות שיש משהו סרקסטי בכך שמדינה שלא מצליחה לומר מה קרה או מה קורה בשוק הדיור (אתמול דיווח בנק ישראל שנתוני התחלות הבנייה מוטים כלפי מטה בשיעור דו-ספרתי, ולפני כשבועיים הודיעה הלמ"ס שהיא מפסיקה לפרסם את דיווחי כמות הדירות החדשות שנמכרו ושנותרו למכירה, בשל טיוב שגוי של הנתונים), מנסה לומר מה יקרה פה בעוד 20 שנה. אולי הלמ"ס צריכה להתחיל לדווח כמה נבנה פה בשנת 2040, במקום לנסות לומר לנו כמה דירות בנו פה בשנה שעברה.