ביהמ"ש: פולשים ישלמו לעיריית ת"א דמי שימוש של מיליון שקל

על הקרקע, שמיועדת לדרך מהירה ושטחים ציבוריים, הקימה המשפחה דירת מגורים, מוסך, עסק לשטיפת מכוניות, מפעל קרמיקה וחנות מזגנים

שטח המריבה / צילום: עיריית תל אביב
שטח המריבה / צילום: עיריית תל אביב

משפחה שהתגוררה והפעילה עסקים על קרקע בבעלות עיריית תל-אביב ללא רשות, תפנה אותה ללא פיצוי, ותשלם לעירייה דמי שימוש בסך כמיליון שקל - כך קבע בית משפט השלום בתל-אביב.

הקרקע, שממוקמת ברחוב הלוחמים 19 בדרום העיר, הייתה בעבר בבעלות המדינה - ולימים הופקעה לטובת העירייה, במטרה לממש תוכנית להקמת דרכים לתנועה מהירה ושטחים ציבוריים. עם קום המדינה הוקמו על הקרקע 3 מבנים של הסוכנות היהודית ששימשו דיור זמני לעולים חדשים. במהלך השנים נותר מהם מבנה אחד בלבד.

לטענת העירייה, המשפחה פלשה לקרקע ומחזיקה בה ללא רשות וללא הסכמה, מתגוררת במקום ואף מפעילה בו מגוון של עסקים בלתי חוקיים, כמו עסק לשטיפת מכוניות, מוסך, מפעל קרמיקה, מחסן וחנות מזגנים, ובסך-הכול 6 מבנים ללא היתרים בשטח כולל של 3,655 מ"ר, וזאת בלי לשלם דמי שימוש. נגד בני המשפחה התנהלו בעבר הליכים פליליים בגין בנייה בלתי חוקית, ואף הוצאו צווי הריסה.

בתביעה שהגישה העירייה לבית המשפט, באמצעות עורכי הדין צילי עקיבא ותום ליפשיץ ממשרד שרקון בן עמי אשר ושות', היא דרשה לפנות את המשפחה ולחייב אותה בדמי שימוש בסך 1.5 מיליון שקל עבור 7 השנים שלפני הגשת התביעה.

מנגד טענה המשפחה כי העירייה מעולם לא השלימה את ההפקעה או את הליך רישום הקרקע על שמה, ועל כן היא זנחה את הצורך בקרקע.

לטענת המשפחה, בשנות ה-50 התגורר באחד ממבני הסוכנות היהודית אדם ערירי בשם משה אביב, שאימץ את אבי המשפחה כשהיה ילד. הם גרו יחד במקום במשך שנים והתפרנסו מהעסקים במקום, וזאת בידיעת הסוכנות היהודית.

לימים נפטר האב והמשפחה, שהתרחבה בינתיים, הקימה עסקים נוספים במקום. לטענת המשפחה, יש להם מעמד של דייר מוגן, ויש להורות על פינויה תמורת דיור חלופי או פיצוי מלא - ואין לחייבה בתשלום דמי שימוש.

השופטת כרמלה האפט קיבלה חלקית את תביעת העירייה וקבעה כי על המשפחה לפנות את הקרקע תוך 90 יום. היא קבעה כי המשפחה לא הוכיחה שקיבלה רשות מפורשת לעשות שימוש בקרקע או שהעירייה נתנה אצת הסכמתה לכך.

עוד קבעה האפט כי התוכנית על הקרקע לא נזנחה, זכויות העירייה נרשמו בהערות שונות לטובתה בטאבו, עבודות הפיתוח בקרקע החלו עוד בשנות ה-90, ובשנת 2015 אף נרשמה הערה לטובת רכבת ישראל באחת החלקות מה שמלמד שהליך ההפקעה נמשך לטובת יישום התוכנית.

נוסף לכך קבעה האפט כי בניגוד לטענת המשפחה, משה אביב ז"ל עזב את שטח הפלישה ועבר לבית אבות. האפט קבעה כי עוד בשנת 1993 כתבה העירייה מכתב לאב המשפחה כי שטח הפלישה הופקע, והעירייה אף נקטה פעולות שנועדו להביא להריסת המבנים הלא חוקיים במקום. בשנת 2012 שלחה העירייה מכתב נוסף לאב המשפחה, ובו הודיעה לו כי הוא פלש לקרקע ללא הסכמה, וכי אין לו רשות להחזיק בקרקע, ועליו לפנותה.

היא קבעה כי למרות שלא קיבלה רשות, המשפחה עשתה בקרקע שימוש במשך שנים רבות בלי ששילמה תשלום כלשהו בגין השימוש, ובכלל זה שימוש למגורים ולעסקים ללא רישיון. על כן קבעה האפט כי אין להתנות את הפינוי בפיצוי כלשהו או במתן דיור חלוף.

עם זאת, השופטת לא קיבלה את דרישת העירייה לתשלום דמי שימוש בסך 1.5 מיליון שקל עבור השנים שלפני הגשת התביעה, משום שהעירייה התמהמהה מאוד בהגשת התביעה: רק בשנת 2006 פתחה בהליכים להשבת הקרקע, למרות שידעה מהפלישה שנים קודם.

השופטת קבעה כי המשפחה תשלם דמי שימוש בסך 222 אלף שקל לשנה החל מאוגוסט 2012 (מועד המכתב שביטל כל זכות של המשפחה בקרקע) ועד היום ובסך-הכול 986 אלף שקל.

עוד קבעה השופטת כי המשפחה תשלם דמי שימוש של 222 אלף שקל לשנה החל ממתן פסק הדין ועד מועד הפינוי בפועל. בנוסף השיתה האפט על המשפחה הוצאות משפט בסך 25 אלף שקל.