מיני-מבחן: אאודי Q2 מותחת את גבולות הפרימיום של המותג

אאודי מנסה למתוח את הגבולות השיווקיים של גזרת ה"קרוס-אוברים" העירוניים עם הנדסה גרמנית עילית - ומחירים בהתאם ■ האם החותמת "פרימיום" תצליח לנצח בישראל את השיקולים המעשיים?

חברת אאודי נמצאת כיום בעיצומו של מחקר שטח שיווקי מרתק, כאשר השאלה על הפרק היא "עד לאן ניתן למתוח את גבולות הפרימיום של המותג". מוקד המבחן הוא ה-Q2, שנכנס לפלח חדש ולא מוכר (כמעט) שאותו היא מגדירה "מיני פרימיום SUV". התוצאה היא רכב, שקצר ב-10 סנטימטר מה"קרוס-אובר" של סוזוקי, אבל עולה בישראל כמו גרסאות בכירות ומאובזרות מאוד של מאזדה CX-5, טויוטה ראב4 ושות'. האם הניסוי יצליח?

חיצונית, אין ספק שה-Q2 התברך במגע הקסם של מחלקת העיצוב הבווארית. החרטום משייך את הרכב ישירות ל"משפחה" עם גריל ענק, פנסי LED צרים ופגושים מאסיביים שמסתירים בתוכם "כאילו" כונסי אוויר, שמודגשים על ידי מסגרת מוכספת. חישוקי ה-17 אינץ' המרשימים הולמים את קשתות הגלגלים המודגשות, וברכב המבחן שלנו הצטרפו לחבילה גם עיטורים מוכספים ושחורים-מבריקים בתחתית הפגושים.

את עיקר הרושם החיצוני יוצרים החיפויים על עמודי הגג האחוריים, שאותם ניתן להזמין בצללים שונים של אפור לצורך יצירת אפקט של גג "צף". זו אמנם בעיקר חבילה קוסמטית שמסתירה מתחתיה מרכב באורך פחות מ-4.2 מטרים עם קווי מתאר די תקניים של אאודי A3 מוגבהת, אבל על פי התגובות ברחוב היא מצליחה לשדרג את הרכב למעמד של סמל אופנה.

תא הנוסעים הוא מופת לניצול יעיל של המרחב. מפתן הכניסה מאפשר כניסה/יציאה נוחה גם למאותגרי גמישות, ושני מבוגרים בגובה ממוצע יכולים לשבת במושב האחורי די בנוחות, מאחורי מבוגרים בגודל דומה, מבלי לסבול ממחסור קריטי במרחב לברכיים או לראש. המושב האמצעי מאחור כבר די סמלי ונוקשה ומתאים בעיקר לכיסא תינוק. תא המטען מציע נפח של כ-400 ליטר, שמתאים לצרכים משפחתיים עירוניים אבל לא להרבה יותר מכך.

עמדת הפיקוד תגרום לחסידי אאודי להרגיש כמו בבית, עם עיצוב מוקטן של ה-Q3 שכולל לוח מחוונים טיפוסי למותג ומערכת מולטימדיה מדור אחרון. חבילת אבזור הפאר ברכב ההדגמה כללה גם ריפוד עור - לדעתנו די מיותר ברכב כזה - אבל גם הדגמים הפשוטים מציעים את איכות החומרים הגימור הגבוהה ואת בידוד הרעשים היעיל, שהם סימן ההיכר של המותג.

גרסת המנוע היחידה של הרכב, שמגיעה כרגע לארץ, מצוידת במנוע ה-1.4 ליטר טורבו המוכר של קבוצת פולקסווגן, שמייצר 150 כ"ס ו-25 קג"מ ומשודך לתיבה כפולת מצמדים בת שבע מהירויות. זוהי בדיוק אותה מערכת הנעה שבה מצוידת ה-Q3 הגדולה יותר אלא שכאן המנוע רתום למשקל עצמי נמוך יותר ב-130 קילו לפחות. כצפוי, ה-Q2 מרגיש יותר כמו פולו GTI מאשר קרוס-אובר עירוני.

התאוצה מאפס ל-100 קמ"ש אורכת 8.5 שניות, המהירות נצברת בקצב מרשים, התיבה מגיבה בזריזות לכל פקודה להוריד הילוך, אפילו ללא סיוע של מצב "ספורט", ואין בעיה לשמור על מומנטום מכובד בעליות ארוכות עם ארבעה נוסעים פלוס. אאודי נוקבת בצריכת דלק ממוצעת של כ-19 קילומטר לליטר, אבל בנהיגה אמיתית אפשר לצפות ל-25% פחות.

את הרושם הספורטיבי משלימה היטב השלדה' שמציעה מרכז כובד נמוך יחסית וכיול ספורטיבי של המתלים, שכמעט לא משחרר נטיית גוף בפניות. ההגה כבד ומדויק, העברות משקל על כבישים מפותלים מתבצעות בצורה זורמת ואלגנטית, והתחושה בהחלט לא "קרוס-אוברית". גם במהירויות רציניות על הכביש המהיר הכלי מפגין יציבות כיוונית מרשימה. המחיר הוא בספיגת זעזועים די נוקשה על מהמורות ישראליות טיפוסיות, שאמנם לא גורמת למרכב להתרסק אבל עלולה לטלטל את הנוסעים. ייתכן שבחירה שונה של גלגלים/צמיגים תשפר את המצב.

ה-Q2 היא ללא ספק אופציה יוצאת דופן בפלח שאליו היא נכנסת והיא מביאה עימה סממנים ברורים של הנדסה גרמנית עילית. אלא שבמחיר, שמתחיל בכ-180 אלף שקל ומגיע עד יותר מ-210 אלף לרכב בתצורת המבחן שלנו, אפשר לקנות כיום בישראל רכבי פנאי הרבה יותר מרווחים, מאובזרים וחזקים. האם החותמת "פרימיום" תצליח לנצח בישראל את השיקולים המעשיים? בינתיים, אם לשפוט על פי הסתערות הקהל על המלאי בארץ ועל זה שבדרך, התשובה היא "נראה שכן".