הפסד לבנק הפועלים: יאלץ להסביר מדוע סירב לפרסם מסמכי האשראי שנתן לנוחי דנקנר

שי נשר, בעל מניות בבנה"פ, טוען בבקשה לתביעה נגזרת כי ההלוואות של 150 מיליון שקל שהעניק הבנק לנוחי דנקנר, ניתנו באופן רשלני וגרמו לבנק נזקים ■ העליון אישר לדון בבקשה לתביעה

נשר. הבנק ייאלץ להסביר מדוע לא יחשוף את מסמכי ההלוואה לנוחי דנקנר / צילום: יוסי זליגר
נשר. הבנק ייאלץ להסביר מדוע לא יחשוף את מסמכי ההלוואה לנוחי דנקנר / צילום: יוסי זליגר

הפסד נוסף לבנק הפועלים בניסיונו להדוף את התביעה הנגזרת שהגיש שי נשר נגד הבנק, נושאי משרה ודירקטורים בבנק - בהם היו"ר לשעבר, דני דנקנר והמנכ"ל לשעבר, ציון קינן - סביב ההלוואות שנתן הבנק לטייקון לשעבר, איש-העסקים ויו"ר קונצרן אי.די.בי לשעבר, נוחי דנקנר.

בית המשפט העליון דחה בסוף השבוע את בקשתו של בנק הפועלים לערער על החלטת ביהמ"ש המחוזי, שלא למחוק על הסף את התביעה הנגזרת שהגיש נשר. בכך סלל ביהמ"ש העליון סופית את הדרך לדיון בבקשה לאשר את התביעה הנגזרת, במסגרתו ייאלץ בנק הפועלים להסביר בבית המשפט את סירובו לפרסם מסמכים הקשורים בהלוואות שנתן לנוחי דנקנר. זאת, בשעה שבן-דודו, דני דנקנר כיהן כיו"ר הבנק וכיו"ר ועדת האשראי בבנק.

בהמשך, אם תאושר הגשת הנגזרת, יצטרך להסביר הבנק את נסיבות מתן ההלוואות וכן את הנסיבות בהן אושרה ההלוואה הסודית בסך 60 מיליון שקל, שהעניק נוחי דנקנר לבן-דודו, דני דנקנר.

להכרעה בפרשה - במיוחד בשאלת החיסיון על המסמכים הבנקאיים בנוגע להלוואות שקיבל נוחי דנקנר מבנק הפועלים - עשויה להיות השלכת רוחב. בין היתר, החלטת בימ"ש בתיק זה עשויה לענות סופית לשאלה אם קיים חיסיון על הלוואות הניתנות לטייקונים, בעלי שליטה בחברות גדולות, ועל האשראי הניתן להם.

פרשת תביעתו הנגזרת של נשר, לשעבר מפיק וסוכן טאלנטים המחזיק במניות בבנק הפועלים, כבר עברה לא מעט גלגולים בבתי המשפט המחוזיים וכן הגיעה לבית המשפט העליון פעמיים. היא הוגשה במאי 2015 למחוזי בת"א, ועדיין לא החל הדיון בבקשה לאישור הנגזרת לגופה. נשר, בעלה של העיתונאית איילה חסון, הגיש את התביעה על-סך 75 מיליון שקל בנוגע לאשראי שנתן הבנק לחברת "טומהוק" שבשליטת נוחי דנקנר, ושבאמצעותה החזיק האחרון בשרשור בשליטה בחברת אי.די.בי. מספר בנקים העניקו ל"טומהוק" אשראי, כאשר היקף האשראי שהעניק לה בנק הפועלים מוערך ב-150 מיליון שקל. בעקבות הסדר החוב של נוחי דנקנר עם הבנקים, סביר כי בנק הפועלים לא יזכה לקבל את מרבית הסכום בחזרה.

קיראו עוד ב"גלובס"


נשר טוען בתביעתו כי הסכמי הלוואה של הבנק מול נוחי דנקנר גרמו נזקים לבנק. לדברי נשר - באמצעות עוה"ד אופיר נאור ורנן גרשט - "מדובר בהלוואות שניתנו באופן מדהים וחריג ללא שום ביטחונות, ותוך הפעלת שיקול דעת רשלני ונחפז, ולמרות שמדובר בתאגיד שמחזיק בפירמידה עסקית ממונפת עד לעייפה ועתירת סיכון". עוד נטען בתביעה, כי "מדובר בהלוואות שניתנו בניגוד לנוהלי בנק ישראל, ובהלוואה שלאדם מן היישוב, שאין לו מערכת קשרים עם בכירי הבנק, אין שום סיכוי לקבל".

"אישור רשלני"

פרשת התביעה הנגזרת החלה בפברואר 2014, בבקשה לגילוי ולעיון במסמכים שהגיש נשר, במטרה לבחון את האפשרות להגשת בקשה לאישור התביעה הנגזרת. נשר ביקש אז מביהמ"ש להורות לבנק הפועלים להעביר מסמכים הקשורים במתן ההלוואה לדנקנר, וביסס את הדרישה, בין היתר, על כך שלפי רשם המשכונות, הבנק ויתר בשלב מסוים על מישכון שדנקנר רשם לטובתו.

בבקשה נטען, כי הבנק ונושאי המשרה אישרו הענקת הלוואות בסכומי כסף בשיעורים גבוהים לחברת "טומהוק" באופן רשלני, וכי הרקע להענקתן הוא מערכת ענפה של קשרים אישיים ועסקיים בין נושאי המשרה, בכללם יו"ר הבנק דני דנקנר, לבין נוחי דנקנר. עוד צוין בבקשה, כי הבנק ונושאי המשרה פעלו בניגוד להוראות הדין ושלא על-פי החובות המוטלות עליהם, ביחס לחובה הכספי בסך של כ-150 מיליון שקל של חברת "טומהוק", בגין הלוואות שונות שניתנו לה. זאת, בין היתר, משום שהורו על ביטול השעבוד שרשמה "טומהוק" לטובת הבנק, מבלי שהחברה פרעה את חובותיה.

ביולי 2014 קיבל שופט המחוזי בת"א, חאלד כבוב, את טענותיו של נשר והורה על העברת המסמכים לידיו, וזאת לאחר שכבוב עיין בעצמו במסמכי ההלוואה. "המסמכים שהועברו לעיוני מקימים תשתית ראייתית ראשונית המצדיקה את העברתם לנשר. כמו-כן, סבורני כי המסמכים חיוניים (שלא לומר הכרחיים) על-מנת לבחון את הסוגיות והשאלות העומדות במרכז הבקשה דנן, שכן אין בנמצא דרכים חלופיות לעשות כן", קבע השופט כבוב. "גם הבנק ציין בסיכומיו כי בהיעדר מידע לגבי ההלוואות שניתנו, תנאיהן ומכלול הנסיבות שסבבו אותן, לא ניתן לדון בשאלות שבמחלוקת"

עוד צוין בהחלטת המחוזי, כי "חלקן של העסקאות שבוצעו בין הבנק ובין 'טומהוק', אכן עשויות לעורר סימני שאלה, למצער, על פניהם של הדברים. עיקר הכוונה היא לשתי הלוואות שניתנו ל'טומהוק' במארס 2009 ובינואר 2011. נקודה נוספת היא שבמסגרת המסמכים לא היה כל פרוטוקול של ועדת האשראי של הבנק ביחס לשתי עסקאות אלו".

אולם בנק הפועלים הצליח לדחות את הקץ ולמנוע את חשיפת מסמכי ההלוואה, לאחר שערער - באמצעות עו"ד פיני רובין - על ההחלטה לעליון, והאחרון הפך את החלטת המחוזי. שופט העליון, ניל הנדל, קבע כי לא הוצגה תשתית ראייתית נרחבת שמצדיקה את העברת המסמכים.

חרף החלטת העליון, החליט נשר להמשיך במאבקו, והגיש את התביעה הנגזרת למחוזי כשהוא מציג ראיה חדשה. בתביעה כתב כי "נחשפו עובדות נוספות, ובראשן העובדה המדהימה שנוחי דנקנר העמיד הלוואה של כ-60 מיליון שקל לבן-דודו ויו"ר ועדת האשראי בבנק, דני דנקנר". עובדה זו נחשפה בהליך הפלילי, שבסיומו נגזרו על נוחי דנקנר שנתיים מאסר בפועל, לאחר שהורשע בהרצת מניות חברת אי.די.בי שהייתה בשליטתו (דנקנר ערער על ההרשעה והעונש שהוטלו עליו, והערעור תלוי ועומד בעליון). במסגרת אותו הליך הוגש כראיה פתק שהגיש יו"ר הקונצרן לשעבר, שלפיו בן-דודו, דני דנקנר, חייב לו 60 מיליון שקל. עוד ביקש נשר לצרף לתביעתו כראיה נוספת את הסדר החוב של נוחי דנקנר מול המערכת הבנקאית.

בנק הפועלים והדירקטורים של הבנק הגישו מצדם בקשה למחיקת התביעה הנגזרת על הסף, בטענה כי ביהמ"ש העליון אמר את דברו, והבהיר כי אין תשתית ראייתית המצדיקה את חשיפת הסכמי ההלוואה לנוחי דנקנר.

בינואר השנה דחתה שופטת המחוזי, דניה קרת-מאיר, את בקשת בנק הפועלים למחוק את התביעה הנגזרת על הסף, והורתה לבנק להגיש תגובה לבקשת אישור התביעה נגדו. השופטת קרת-מאיר ציינה כי ה"דוח" אליו הפנה נשר בעניין מצבו הפיננסי של נוחי דנקנר מאפריל 2012 - בו נחשף כי הטייקון העניק את ההלוואה לדני דנקנר - משנה את תמונת המצב שהייתה ידועה במועד בקשתו הראשונה של נשר לחשוף את מסמכי ההלוואה (הבקשה לאישור התביעה הנגזרת שנדחתה בעליון). מדובר בדיווח פיננסי שהוכן בכתב-ידו של נוחי דנקנר, במחברת שערך בעצמו, והתפרסם רק לאחר בקשת הגילוי של נשר, במסגרת ההליך הפלילי שהתנהל נגד דנקנר. מדוח זה עלה, כי נוחי דנקנר התייחס למחצית מהחוב של דני דנקנר כלפיו כחוב אבוד. כמו-כן, התירה השופטת קרת-מאיר לנשר להגיש ראיה נוספת שביקש - הסדר החוב של נוחי דנקנר מול המערכת הבנקאית. "נראה כי בשני מסמכים אלה יש כדי לשנות את התשתית הראייתית העומדת בפני ביהמ"ש, ולאור זאת אין מקום לסילוק בקשת האיור הנגזרת על הסף", קבעה השופטת קרת-מאיר.

המחוזי ציין עוד, כי "מתן ההלוואות לחברת 'טומהוק' (של נוחי דנקנר) ושחרור השעבודים במקביל; העובדה העולה, לכאורה, מהדוח הפיננסי של דנקנר, לפיה במועד מתן ההלוואות על-ידי בנק הפועלים ל'טומהוק' - חב דני דנקנר חוב אישי לנוחי דנקנר בסכום של כ-60 מיליון שקל; וכן היעדר פרוטוקול של ישיבת ועדת האשראי בקשר למתן שתי ההלוואות - מעוררים לפחות תהיות".

השופטת ציינה, כי הסדר החוב בין נוחי דנקנר לבין הבנקים שנערך ב-7 ביוני 2016, כולל סעיף המגדיר את החוב הכולל של נוחי דנקנר לבנקים, כאשר ההגדרה כוללת יתרות חוב בגין הלוואות, אשראים, שירותים והלוואות כלפי כל אחד מהבנקים בהסדר וכן כלפי הבנק השווייצי, קרדיט סוויס. מהמסמך עולה, כי חובו הכולל של דנקנר לבנק הפועלים עומד על סכום כ-147 מיליון שקל, וכי ניתנו הלוואות ל'טומהוק' בחודשים מארס 2009 וינואר 2011. השופטת ציינה עוד, כי מדובר בראיות חיצוניות שהבנק צד להן, וכי "בנסיבות אלה, נראה כי שוב לא קיים אותו 'ריק' ראייתי ראשוני או לכאורי, כפי שנטען על-ידי הבנק, אשר יהווה הצדקה למחיקת בקשת האישור על הסף".

צפו: הצצה לוילת הפאר של נוחי דנקנר שמוצעת למכירה

loading

סעד קיצוני למקרים חריגים

החלטת שופטת המחוזי קרת-מאיר חייבה את בנק הפועלים להתגונן מפני בקשת אישור התביעה הנגזרת נגדו, ולהסביר, בין היתר, מדוע אין לאלץ אותו לחשוף את המסמכים העומדים בבסיס ההלוואות שניתנו לנוחי דנקנר ומדוע המהלכים שנעשו מולו לא פגעו בבנק. הבנק לא ויתר, וביקש לערער על החלטת המחוזי לביהמ"ש העליון - אולם בקשתו נדחתה, כאמור, בסוף השבוע.

השופט נעם סולברג ציין בהחלטה, כי "סילוקה של תביעה על הסף הוא סעד קיצוני, השמור למקרים חריגים בלבד, וכי התיק שבפניו "אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה". עוד הוסיף, כי "על-פני הדברים נראה כי שתי הראיות הנוספות - הדוח הפיננסי והסדר החוב - כל אחת כשלעצמה, אינה מעוררת לכאורה חשש לניגוד עניינים בנוגע לנושאי המשרה בבנק ולחברת קטומהוק' ונוחי דנקנר והפרת חובות נוספות. אולם לדבריו, "צירופן של השתיים ליתר המסמכים והראיות, מבסס את המסד הראייתי הנדרש כדי לדחות את הבקשה לסילוק על הסף".

השופט סולברג אף שיגר רמז עבה לבנק הפועלים באשר להמשך ההליך המשפטי, כאשר ציין, "אינני נוקט עמדה כלשהי באשר להמשך ההליכים בבקשה לאישור התביעה הנגזרת. אציין, אך זאת, כי במקום לאחוז בקרנות המזבח, מוטב לתפוס את השור בקרניו".

סוכן הטאלנטים בתפקיד התובע בתביעה הנגזרת

הכובע שחובש יהושע (שי) נשר בתביעה הנגזרת שהגיש הוא כובע בעל מניות המיעוט בבנק הפועלים שהחליט לחפור במימון שנתן הבנק לטייקון לשעבר נוחי דנקנר; אך בציבוריות הישראלית מוכר נשר בכובע אחר לחלוטין - כסוכן טאלנטים ומפיק טלוויזיה, דמות בכירה בענף התקשורת וגורם מניע ומשפיע בתעשייה.

צומת מרכזי למידע ולקשרים

נשר מצוי כמעט 40 שנה בעסקי הבידור ומוכר כמי שטווה קשרים ענפים בעולם התקשורת.

בעברו היה נשר מפיק מופעי בידור משגשגים, מפיק תכניות מרכזיות בערוץ 1 (כשהיה רק ערוץ 1) ובהמשך היה קשור גם לערוץ 2.

הוא עבד עם פשנל והפיק שלאגרים בינלאומיים על הבמות בארץ, והיום הוא מהווה צומת מרכזי למידע ולקשרים. בכירי הענף עולים עליו לרגל, מתייעצים איתו לפני חתימת עסקאות משמעותיות ומבקשים את עזרתו ביישוב סכסוכים, או בהנעתם.

כסוכן ייצג רבים מבכירי העיתונות המשודרת, בהם יעקב אילון, חיים יבין, נסים משעל, צבי יחזקאלי ואחרים, והפיק בעבר, בין היתר, את התוכנית "משעל חם" ואת הסדרה התיעודית של יבין על ערביי ישראל, "תעודה כחולה"."הנכס" הגדול ביותר וההשקעה המשתלמת ביותר של נשר, הוא אשתו - אילה חסון, שביצעה מעבר וירטואוזי מחטיבת החדשות של ערוץ 1 לחדשות 10. הטענה הייתה שנשר לא היה מעורב בעסקה הזו כלל.

איך מצא את עצמו איש התקשורת והמדיה הבכיר בלבה של סאגה משפטית ארוכה מול אחד הבנקים הגדולים בארץ? בראיון שנתן ל"גלובס" ב-2014, בראשית ההליכים שפתח נגד הבנק, "אני כבר עשרות שנים עוסק בתחקירים. הפקתי את 'משעל חם', את 'בולדוזר' וסדרות עם חיים יבין, וזה בנפשי. זו הייתה בחירה שלי לעסוק בתחקירים, ומבחינתי זה לא נפסק בטלוויזיה, שכן זה בדמי".

שי נשר מסר בתגובה: "אני מעריך את ההחלטה של בית המשפט העליון ושמח עליה. ההחלטה מתחשבת באינטרס הציבורי. חבל שבנה"פ ניסה במשך 3 שנים להימנע מגילוי האמת והעדיף לשלם הון עתק לעורכי דין על חשבון הציבור. אני מאמין שבתום ההליך צדק ייעשה וייראה".