"בשנים האחרונות נעשה קמפיין של דה-לגיטימציה לתכנון"

"התכנון עבר בית, ממשרד הפנים למשרד האוצר", הזכיר פרופ' ערן פייטלסון מהחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית, שהנחה את הפאנל. "משרד האוצר נשלט על ידי כלכלנים, והראייה שלו היא בתקציב שנתי, לפעמים דו-שנתי. טווחי עבודה קצרים. מנהל התכנון אמור להסתכל לטווחים ארוכים. לאוצר אין ידע ורקע בתחומים האלו.

"מבחינת האוצר, קרקע היא דבר זול. תקציב זה יקר. לתת זכויות בנייה מבחינת האוצר זה זול; מבחינתנו זה דבר יקר, כי ברגע שנתת זכויות בנייה, תצטרך לשלם פיצויים כדי לקחת אותם בחזרה. לאחרונה שמענו על החלטת ממשלה לתוכנית אב אסטרטגית ארוכת טווח לנושא הדיור. אם סטודנט שלי היה מגיש תוכנית כזאת הוא היה מקבל ציון נכשל".

"היום שר האוצר הוא גם שר התכנון", אומר פרופ' שמאי אסיף, ראש המרכז לחקר העיר והאזור, הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. "אנחנו צריכים לומר לו שהתכנון אפילו יותר גדול וחשוב מהאוצר. לכן יש לנו תפקיד ענק: לא להילחם את המלחמות הקודמות אלא להחליף דיסקט, מה אנחנו משאירים לדורות הבאים, האם זאת תהיה מדינה שאנשים רוצים להישאר בה? כל מי שירצה לשים פה בלוק על בלוק, יגידו לו 'וולקאם, כנס'. והשאלה היא איזו בקרה יש לנו פה. מנהל התכנון עשה הרבה בשנים האחרונות כדי לטפל בעניין הזה של הבקרה, וצריך לעודד אותו לעשות עוד".

"הנושא של התכנון הוא קריטי במיוחד במדינת ישראל, בגלל השטח הקטן וקצב הגידול המואץ", אומר ניר פפאי, מ"מ מנכ"ל חיים וסביבה, וסמנכ"ל החברה להגנת הטבע. "אם אנחנו חפצים בחיים טובים, ושלא נהפוך למדינה של פקק תנועה וערי שינה, נדרש כאן תכנון איכותי. בשנים האחרונות נעשה קמפיין של דה-לגיטימציה לתכנון. הטענה היא שהתכנון הוא האשם במשבר הדיור ובמחירי הדירות. לשנות את התודעה - שהתכנון הוא חשוב וצריך להיות במרכז - זאת משימה כלל לא פשוטה. המעבר לאוצר הוא רק חלק מהבעיה: הכל נמדד עכשיו ביחידות דיור. אבל צריך להבין איך אתה מגיע לעבודה ומה יש סביבך, החיים יותר מורכבים".

"צריך שטחים פתוחים", מוסיף פרופ' אסיף, "תיאטרונים, איכות חיים. צריך סיבה לחיות בארץ הזאת, כי יש תחרות למדינת ישראל".

"היה כאן שינוי במבנה יחסי הכוחות בין הממשלה, החברה האזרחית והשלטון המקומי", אומר פפאי. "עד לאחרונה לכל אחד מהגופים היה כוח יחסית שווה. המערכת הזו נשברה. הכוח עבר לממשלה על חשבון השלטון המקומי והחברה האזרחית. הוועדות המחוזיות התרוקנו מתוכן, ובעיני הן מאוד חשובות כי הן אלו שמסוגלות ליצור את האיזון בין תכנון המקרו לתכנון המיקרו".

"93% מהקרקעות מוחזקות על ידי המדינה דרך מנהל מקרקעי ישראל, אולי המדינה היחידה בעולם שזה המצב בה", אומר דודו קוכמן, יו"ר האיחוד החקלאי. "אבל בגלל מבנה השלטון אין תכנון ארוך טווח. אין גוף שמצליח לחשוב 10-15 שנה קדימה בלי השפעה של חילופי שלטון. האוצר מחזיק גם בקרקעות, גם בתכנון, ולדעתי הוועדות המחוזיות כבר לא קיימות.

"אין לראשי העיר היום כוח מספיק להשפיע על הבנייה בערים שלהם. לדוגמה, ותמ"ל לוד שאושר לפני כמה ימים. היתה תוכנית מתאר לעיר, שדובר בה כמה שנים טובות, ובא הוותמ"ל ושינה לחלוטין את התוכנית, תוך שהוא כופה את התוכנית על ראש העיר. אמרו לראש העיר: אתה רוצה את כביש 200 שיביא לך את איזור התעשייה? ניתן לך את הכסף, אבל אסור לך להתנגד לתכניות שאנחנו מגישים. זה נורא ואיום בעיני.

"כדי להגיע לדיון הזה היום נסעתי שעה וחצי בנסיעה שאמורה לקחת 35 דקות לכל היותר. הגוף היחיד שמעז להתנגד היום לאוצר הוא משרד התחבורה. כל השאר מפחדים. אני מוצא מעט מאוד אנשי מקצוע שמעזים להשמיע קול ולבקר תכניות רעות. להפתעתי, יש כאלו מעט מאוד גם באקדמיה.

"לעניין החקלאות והשטחים הפתוחים. 120-150 אלף דונמים של קרקע חקלאית ושטחים פתוחים יהפכו לבטון ומלט. יש לכך השפעות שקשה לאמוד. בואו נדבר על הדבורה. לדבורים בישראל חסרים שטחי מרעה כבר עכשיו, והן אולי קטנות אבל מייצרות 2.5 מיליארד שקל לשוק המזון. לחוסר ההתנגדות בתוך הממשל מצטרף חוסר היידוע של הציבור. אנחנו כל הזמן רודפים אחרי המידע ומגלים אותו הרבה פעמים רגע לפני, כשכבר מאוחר מדי להתארגן ולהתנגד".

"יש אובדן אמון במערכת", אומר עו"ד עפר טויסטר. "ראש מנהל תכנון אין. יש ממלאת מקום, מוכשרת ככל שתהיה, שהיא לא ראש המנהל. בוועדה מחוזית ת"א יש ממלאת מקום. בחיפה ובמרכז זה מנכ"ל משרד האוצר. ועדות הערר קורסות מעומס. הוועדות המקומיות קיבלו יותר סמכויות, אבל האנשים שיושבים בהן הם לא אנשי מקצוע ויש להם שיקולים פוליטיים קצרי טווח.

"תמ"א 38 מיושמת בצורה של אי ודאות, עם מיסוי לא ודאי, עם היכולת של כל ראש עיר להתנגד לתוכנית. יש אובדן אמון במערכת וזה דבר מסוכן. האוצר הוא לא בית לתכנון.

"השאלה המרכזית היא מעמד התכנון. קולו לא נשמע. כולנו צריכים להיות חרדים לעתיד השטחים הפתוחים במדינת ישראל ולהדרת הציבור מהתכנון. מה הפתרונות? להציב חזון מצד אחד; ובכוחות המשותפים של החברה האזרחית להביע התנגדות למה שקורה. איכות לא רואים מיד אלא אחרי עשור, לכן יש קושי לעורר את הציבור".

"גם לאקדמיה ולאיגודי אנשי המקצוע יש תפקיד בהחזרת הסדר", אומר פרופ' אסיף, "להציע באופן יזום תכניות ארוכות טווח, להציב אתגרי איכות. הדרג המקצועי צריך להרים את הראש".