אי של יוקרה בדרום המטרופולין

במגדל ה-vision tower הבחנתי בזמן שנהגתי לתל אביב מבניין מערכת "גלובס" בראשל"צ. משהו באדריכלות שלו בולט במרחב הפרברי של שכונות המערב, האחיד למדי. לא היה לי מושג איפה הוא ממוקם, אבל אני אוהב את השיטוט במחוזות לא מוכרים ושמחתי לנסוע לכיוון הים, לחלוף ליד שכונת פואבלו אספניול שהיתה בזמנו סמן ראשון של פוסט מודרניזם בישראל, וליד שכונת צמודי הקרקע החדשה נווה חוף בראשון לציון, שמציעה מגוון אקלקטי במיוחד של סגנונות בנייה. הלכתי לאיבוד ברחובות הקצה של ראשל"צ עד שהבנתי שהבניין שאני מחפש נמצא בכלל בדרום בת ים.

בדיונים על איחוד בת ים עם ת"א הוצגה בת ים כחלשה ומסכנה, אך האמת היא שבחלקה הדרומי של העיר, כמה מאות מטרים מחוף הים, מוקם רובע מגדלים שנראים כאילו נתלשו משכונות יוקרה של הונג קונג או סינגפור, והוצנחו באמצע החולות.

תוכנית המתאר של בת ים, שהוכנה ע"י משרד לרמן אדריכלים ועדיין לא אושרה, מתארת את האזור כ"ריביירה חופית", אזור שימצב את העיר כ"מרכז בעל אופי ים תיכוני, לנופש ובילוי, לתרבות, ולתיירות".

עדיין לא ברור מה זה אומר, אבל הקטע הזה של העיר, שקצת מנותק מעולם השיכונים, נמצא על ציר רחוב קוממיות ונהנה מנגישות מיידית לציר איילון דרום ומבט לים, אמור להיות "הדרום החדש" וחלק מ"מוקד חופי מטרופוליני".

המגדל המכונה vision tower הוא יוזמה של קבוצת משקיעים שמנוהלת על ידי חברת cohen city, שנוסדה בשנת 2009 ועוסקת ביזמות נדל"ן. מאתר האינטרנט של החברה ניתן ללמוד שיו"ר החברה היא עפרה כהן, לשעבר בנקאית, והמנכ"ל הוא רו"ח תומר כהן. המגדל בבת ים נבנה על ידי תדהר, בניהול א. אפשטיין. האדריכל הוא אבנר ישר, שבנה בשנים האחרונות די הרבה מגדלים וחתום בין היתר על מגדל רוטשילד 1, המגדל ברוטשילד 17 ומגדל W, כולם באזור מע"ר רוטשילד בת"א.

המגדל בבת ים מתנשא לגובה של 37 קומות ומתוכננות בו 142 דירות. האדריכלות שלו מודרנית, פשוטה ופונקציונלית וכוללת חזיתות שנראות כמו גריד (רשת) אחיד של חלונות ומרפסות. חלק מתחושת הטמירות של המבנה נובע מקירות שבולטים מדופן הבניין השטוחה והופכים לאלמנטים ורטיקאליים המגיעים לגג ומייצרים מערכת של תקרות הצללה שהיא גם אלמנט פיסולי.

חריגה מהסטנדרט

מה שמשך את תשומת לבי מלכתחילה, עוד מאזור התעשייה של ראשל"צ, היה החזית המזרחית של המבנה שחורגת מהעיצוב האנונימי, הגנרי, ומציעה קיר עם אימג' של ענפי עץ המתנשא לכל גובה הקומות. רק כשמתקרבים למבנה מבינים שמדובר בסוג של קונסטרוקציית הצללה שנועדה להסתיר את גרעין הבניין, הכולל את התשתיות, פירי מעליות וגרם מדרגות.

ראוי להקדיש תשומת לב לאימג' הזה, האורגני, שמפריע את החלוקה ההגיונית, הרגולרית, שמדגישה את הקומות, הדירות והקונסטרוקציה.

מי שמתעניין באדריכלות פגש אותו לראשונה בבניין TOD'S Omotesando בטוקיו, שעוצב על ידי האדריכל היפני הנודע טויו איטו. וריאציות של האימג' ניתן לראות בלובי של מגדל רוטשילד 1, שתוכנן אף הוא כאמור על ידי אבנר ישר, ובלובי המגדל בשדרות רוטשילד 22, שתוכנן ע"י משה צור.

כנראה שזה לא מקרי ששני אולמות הלובי, בשני המגדלים, תוכננו על ידי האדריכלית אורלי שרם, מותג יוקרה בפני עצמה. הייבוא של האימג' ממגדלי היוקרה של טוקיו ות"א לעיר בת ים הוא שדרוג רציני לאדריכלות המקומית, הפונקציונלית, ורמז לאופי המיוחל של השכונה.

את הבניין מקיף שטח מגונן, המוגדר על ידי היזם כ"גינה פרטית", ובקומת המסד יש חדר כושר. הדירות עצמן סטנדרטיות למדי ומאופיינות בארבעה טיפוסים דומים למדי מבחינת ארגון החלל. בכל דירה כניסה ישירה לסלון, מטבח ופינת אוכל, חדר שינה עיקרי וחדרי שינה. בדירות שפונות למערב, ונהנות מנוף ים, יש שני חדרי שינה, ובדירות שפונות לצפון ולדרום שלושה. לכל הדירות מרפסות פתוחות.

ברור לחלוטין שתיאוריות מתקדמות של עירוניות, שמדברות על יצירת מרקם רחוב אקטיבי שמשלב ייעודי קרקע, מעודד הליכה ברגל ונסיעה בתחבורה ציבורית, כמו גם תמהיל חברתי מגוון, אינן רלוונטיות במקרה של מגדל vision tower. תוכניות בניין העיר, שמייעדות לאזור עוד מגדלים דומים, מבהירות שהולכת ומתהווה כאן בועה חדשה, מנותקת. אי של יוקרה בדרום המטרופולין.