"אם אתה לא בתחום המכוניות האוטונומיות, אתה לא במשחק"

ריי לאהוד, רפובליקאי שכיהן כשר תחבורה בממשלו של ברק אובמה, לא מאמין עם זאת שהאמריקאים יוותרו כל-כך מהר על המכוניות שלהם ■ "אם טראמפ יצליח, אמריקה תצליח"

ריי לאהוד / צילום: איל יצהר
ריי לאהוד / צילום: איל יצהר

כשנשיא ארה"ב המיועד ברק אובמה הציג בדצמבר 2008 את שר התחבורה בממשלו החדש, הרפובליקאי ריי לאהוד, הוא מימש את אחת מהבטחותיו במסע הבחירות. "כשהתחלתי את תהליך המינויים התחייבתי למצוא את האדם המתאים ביותר לכל תפקיד ללא קשר למפלגתו", אמר. "המינוי של ריי משקף את הרוח הדו-מפלגתית הזאת, רוח שעלינו לאמץ מחדש", אמר אז.

לאהוד, חבר קונגרס מטעם המחוז ה-18 באילינוי בין 1995 ל-2009, שביטל את תוכניתו לפרוש מהפוליטיקה ולעבור למגזר העסקי בעקבות המינוי, הדגיש אותו מסר: "פעמים רבות הדגשתי שברגע שהבחירות מסתיימות, אנחנו חייבים לשים בצד את התוויות המפלגתיות, ולעבוד יחד לטובת אזרחי ארה"ב. זאת הגישה שהנשיא הנבחר יאמץ בתפקידו, וזאת גם הגישה שאאמץ אני כשר התחבורה".

צפו: המכונית ללא נהג החדשה של גוגל עולה על הכביש

loading

ההסכמה בין שני הפוליטיקאים, למרות השסע הפוליטי העמוק בארה"ב, אינה מפתיעה. אובמה, בן לאם לבנה ואב קנייתי, שגדל בסביבה סובלנית בהוואי, נודע תמיד ביכולתו לגשר על פערים. בביוגרפיה שכתב עליו עורך "ניו-יורקר" לשעבר דיוויד רמניק, הוא מתאר איך זכה אובמה בהצבעה על תפקיד עורך הירחון המשפטי בהרווארד, בזכות היותו מקובל על סטודנטים משני הצדדים הפוליטיים. אובמה, כתב רמניק, הצטיין בהקשבה כנה לעמיתיו הרפובליקאים גם לאחר שמונה לתפקיד.

לאהוד, יליד פאוריה שבאילינוי, בן לאב בעל שורשים לבנוניים ואם ממוצא גרמני שניהלו מסעדה, נודע גם הוא כפוליטיקאי מתון, המחפש בהתמדה את הקונצנזוס בין המפלגות כדי לקדם סוגיות חשובות. לפני שנתיים פרסם את הביוגרפיה הפוליטית שלו, "בחיפוש אחר דו-מפלגתיות: חיי בפוליטיקה", שבה הוא מתאר את הדינמיקה הפוליטית בוושינגטון במטרה לאבחן את החסמים בפני קידום מטרות ולהציע פתרונות.

לאורך הקריירה הפוליטית שלו התבלט לאהוד בשמירה על קו עצמאי, נבדל מעט מהקו הרשמי של המפלגה הרפובליקאית. כבר בתחילת הדרך, כשהתמודד ב-1994 לראשונה על מושב בקונגרס, היה אחד משני מועמדים רפובליקאים שהעזו לסרב לחתום על "חוזה עם אמריקה", תוכנית שגיבש כחלק מהקמפיין אחד האנשים החזקים במפלגה, ניוט גינגריץ', שהפך לאחר הבחירות למנהיג הרוב הרפובליקאי בקונגרס.

קיראו עוד ב"גלובס"


"החלטתי שזה יותר מדי גימיקי בשבילי", אומר לאהוד בראיון ל"גלובס". "היו 10 סעיפים בחוזה עם אמריקה, ואני הצבעתי בעד תשעה מהעשרה. הסעיף שלא אהבתי היה קיצוצי המס, כי היה לנו גירעון ענק. אמרתי שאנחנו צריכים לפרוע את החוב לפני קיצוצי מס". תמיכתו העקבית בהעלאת מסים עלתה לו לאורך השנים בדירוגים נמוכים מאוד מצד ארגונים רפובליקאים כמו "מועדון למען צמיחה" ו"אזרחים נגד בזבוז ממשלתי", המנטרים את עבודת המחוקקים.

סוגיית המסים אינה היחידה שבה חרג לאהוד מהקו המפלגתי. ב-2005 הצביע נגד חידוש ה"פטריוט אקט" שהעביר ממשל בוש בעקבות פיגועי 11 בספטמבר, בגלל הסתייגותו מהפגיעה בחירויות הפרט. באוקטובר 2008, פחות מחודש לפני הבחירות, הוא מתח ביקורת על סגנונה של סגנית הנשיא המיועדת שרה פיילין, שרמזה בנאומיה בקמפיין כי אובמה בוגד ונתמך על ידי טרוריסטים, והדגיש כי טענותיה אינן נכונות. דבריה של פיילין גררו מהקהל קריאות קשות נגד אובמה, בהן "להרוג אותו".

ב-6 בנובמבר 2008, יומיים לאחר הבחירות, התקשר לאהוד לידידו רם עמנואל, היום ראש עיריית שיקגו ואז חבר קונגרס עמית מאילינוי, כדי לברך אותו על הניצחון בבחירות ולאחל לו הצלחה בתפקיד שהחליט לקחת על עצמו כראש סגל הנשיא. עמנואל סיפר לו ששמו עלה כמועמד לקבינט של אובמה והתעניין אם הוא מתעקש על פרישה. שבעה שבועות לאחר מכן, שאותם לאהוד מתאר בספרו כמותחים למדי, הוא הוכרז כשר התחבורה הבא. העדפתו הראשונה לתפקיד בקבינט, אגב, הייתה שר החקלאות.

- עבדת עם ברק אובמה במשך יותר מארבע שנים. איך היית מתאר אותו ואת ההישגים שלו?

"קודם כול, הוא חכם מאוד. הוא לומד וקורא ונעזר באנשים אחרים לקבל ייעוץ, והוא ניסה לעשות את מה שהוא חשב שהעם האמריקאי מסכים עליו: מערכת בריאות לכל האמריקאים, שזה דבר טוב, לצאת מעיראק ואפגניסטן, הוא שינה את מדיניות האנרגיה של ארה"ב וניסה לעשות הרבה דברים נוספים. בכמה דברים הוא הצליח, ובדברים אחרים הוא התקשה כי הוא היה תלוי בקונגרס".

- מה היו הנושאים העיקריים שעסקת בהם בכהונתך כמזכיר התחבורה?

"הנושא מספר אחת היה בטיחות. מה שאמרתי בכל נאום שנשאתי היה שאלפי בני אדם, כשהם נכנסים למכונית, לאוטובוס, לרכבת, למטוס, הדבר היחיד שהם לא חושבים עליו הוא בטיחות. בתקופת כהונתי נספו 49 אנשים בהתרסקות מטוס בבפאלו, ניו-יורק, ואני מבטיח לך שכל ה-49 הללו חשבו שהם עומדים לנחות בשלום בבפאלו.

"מה שניסינו לעשות בארבע שנים וחצי הוא להדגיש בפני אנשים - בין שמדובר בחברות אוטובוסים ובין שבמשאיות או בחברות תעופה או רכבות - הדבר החשוב ביותר שהם יכולים לעשות הוא לוודא שכל עובד, ממוכר הכרטיסים עד הפקח, יבין שבטיחות צריכה להיות העדיפות מספר אחת.

"בשנתיים הראשונות של הממשל שלנו, הקונגרס העביר חוק תמריצים כלכליים בהיקף של 870 מיליארד דולר, בעיקר כדי לחלץ את המשק מהמשבר. אנחנו קיבלנו 48 מיליארד דולר למשרד התחבורה לשנתיים (מעבר לתקציב הרגיל). 26 מיליארד דולר לכבישים וגשרים, 8 מיליארד למערכות הסעה עירוניות, 1 מיליארד לנמלי תעופה, 8 מיליארד לפיתוח רכבת מהירה לאמריקה; כך היה לנו היתרון הגדול הזה של עבודה התחלתית עם תקציב של 48 מיליארד דולר, ואני גאה מאוד בעובדה שהכול היה מוסכם ולא הייתה שום מחלוקת על זה. הכסף הזה החזיר הרבה מאוד אנשים לעבודה. זה היה נהדר בתקופה של אבטלה נרחבת.

"הדבר השני שעשה ממשל אובמה היה התעקשות לעזור לתעשיות שמצבן היה בכי רע, עם הלוואות לג'נרל מוטורס וקרייזלר. עזרנו לתעשיית הרכב להיחלץ ממצב גרוע מאוד מאוד. בנוסף, עזרנו לנשיא ליישם את הסטנדרט החדש לצריכת דלק בכלי רכב, 55.4 מייל לגלון בשנת 2025. נתנו מזומנים לאנשים שרצו להחליף את הרכב שלהם. אמרנו, 'קח 4,500 דולר וקנה מכונית חסכונית בדלק'".

- מה היו היעדים שלך כשר התחבורה במסגרת התקציבית שלך?

"רכבות מהירות, אני מניח. הייתה לנו בעיה לשכנע את מושלי המדינות לעשות את זה, כי הזדקקנו להם, ולכן הסוף היה שקליפורניה קיבלה את חלק הארי של התקציב לרכבות מהירות. הם עובדים עכשיו על רכבת במהירות של 220 מייל לשעה (350 קמ"ש) בין סן פרנסיסקו ולוס אנג'לס. באילינוי, בין שיקגו וסיינט לואיס, טיפלנו בהרבה מסילות ברזל. נתנו הרבה כספים לחברת הרכבות אמטראק באזור הזה. יש הרבה מקומות בארה"ב עם דרישה לרכבות, ואם הממשל הפדרלי לא מספק את המימון אין רכבת".

- מה למדת על היחס שבין ההשקעה בתחבורה לתועלות?

"כשאתה משקיע בתחבורה אתה משקיע באנשים שבונים את התשתית, כלומר אתה משקיע בעובדים. אתה משקיע גם בהקשר כלכלי. אם אתה בונה כביש בין-מדינתי מהיר, יש לזה תוצאות כלכליות. כל העסקים הקטנים שאתה יוצר, כמו תחנות דלק, חנויות בתחנת הרכבת התחתית, מזנון סנדוויצ'ים, מסעדה, אתה יוצר עבודה למי שבונה את המערכת, למי שמפעיל אותה, ובעסקים שבנויים לאורך כבישים ופסי הרכבת".

- מה עשית כשר תחבורה לפתרון בעיות התחבורה בערים?

"הקדשנו הרבה מאוד זמן ואנרגיה לשיחות עם ראשי ערים שרצו, למשל, לטפל במערכות של הסעת המונים בנות 50 שנה, כדי שיוכלו לעמוד בדרישות של ימינו. עזרנו להם לקנות אוטובוסים חדשים כדי להסיע אנשים מהשכונות שלהם, או לשדרג מערכות רכבת קלה או חשמליות. זה עזר לראשי הערים למשוך אנשים לגור בשכונות שלהם, כי צעירים שלומדים במכללות מחפשים שני דברים: דיור בר השגה מבחינתם, ומערכות תחבורה טובות".

- אתה חושב שהאמריקאים יוכלו להיגמל מכלי רכב פרטיים בעוד עשור או שניים?

"אני לא חושב שהאמריקאים יוותרו על המכוניות שלהם. הם אוהבים מכוניות ותמיד יהיו להם כלי רכב ממונעים. יכול להיות שהם לא יצטרכו להחזיק שניים-שלושה רכבים אלא רק רכב אחד, אם יהיו להם אופציות אחרות. בכמה ערים אי-אפשר לחיות ללא רכב. באזורים הכפריים של אמריקה אתה חייב להחזיק מכונית. בערים קטנות יותר אתה חייב להחזיק רכב. אבל בערים הגדולות אפשר לחיות בלי רכב".

"להשקיע בהסעת המונים"

לאהוד, 72, הוא אב לארבעה וסב ל-12 נכדים. הוא בעל תואר ראשון בחינוך וסוציולוגיה, ומ-1971 לימד אזרחות בבתי ספר ציבוריים וקתוליים, עבודה שלדבריו גרמה לו להתעניין יותר ויותר במערכת הפוליטית האמריקאית. לאחר עבודת ההוראה החל בקריירה הציבורית כראש משרד מחוזי לענייני צעירים, ובשנים 1977-1982 הוא שימש כעוזר לענייני המחוז של חבר הקונגרס טום ריילסבאק.

ב-1982 עבר עם משפחתו לוושינגטון, גם שירת כעוזר ומאוחר יותר ראש המטה של מנהיג המיעוט בקונגרס, רוברט מיצ'ל, שהיה קודמו בייצוג המחוז ה-18 של אילינוי. להתמודדות הראשונה לקונגרס ניגש בעקבות פרישת מיצ'ל, ועד עזיבתו את הקונגרס זכה בשבע מערכות בחירות רצופות במחוז הבחירה שלו. מאז 2015 מכהן בנו דרין כנציג המחוז ה-18 בקונגרס.

כשר תחבורה ניהל לאהוד תקציב שנתי של 70 מיליארד דולר ו-55 אלף עובדי מדינה, בתחומי התחבורה היבשתית, הימית והאווירית. במהלך כהונתו נסללו והוחלפו כבישים באורך 560 אלף ק"מ, תוקנו 20 אלף גשרים וקרוב ל-10,000 ק"מ של מסילות רכבת נבנו וחודשו. סוגיית התשתיות הרעועות בארה"ב לא עוזבת אותו, גם אחרי שפרש מהפוליטיקה. היא כמעט הדבר היחיד המביא אותו לצייץ בטוויטר ולכתוב מאמרים.

לאהוד הוא יו"ר משותף של הקרן לבניית העתיד האמריקאי, לצד ראש עיריית ניו-יורק לשעבר מייקל בלומברג, מושל קליפורניה לשעבר ארנולד שוורצנגר ומושל פנסילווניה לשעבר אדוארד רנדל. מטרתה של הקרן היא לרתום את כל מי שאפשר לתובנה שהשקעה מאסיבית בתשתיות האמריקאיות היא הכרח שיקדם את הכלכלה ואת איכות החיים בארה"ב. לדבריו, היום הוא בעיקר עובד כיועץ, בין השאר לפירמת עורכי הדין DLA PIPER. "אני עוזר לחברות שרוצות לבנות מערכות תחבורה וחושבות איך להתגבר על הבעיות", הוא אומר.

במאמר שפרסם לאחרונה בסוכנות בלומברג, יחד עם פרופ' נורמה ג'ין מתאי, נשיאת האגודה האמריקאית להנדסה אזרחית, הם קוראים להשקיע 2 טריליון דולר עד 2025 בתשתיות, מעבר להשקעות השוטפות. "אם ניכשל בסגירת הפערים", כתבו, "נחתור תחת מעמדנו בכלכלה העולמית, נסכן 2.5 מיליון משרות, 3.9 מיליארד דולר בתוצר המקומי הגולמי, ונגרום לעסקים הפסד מצטבר של 7 טריליון דולר".

דוח מצב התשתיות שמפרסמת האגודה האמריקאית להנדסה אזרחית פעם בארבע שנים נתן לפני כמה שבועות ציון D- לתשתיות התחבורה בארה"ב, כלומר 60. כך, למשל, ישנם על פי ההערכה בארה"ב יותר מ-130 אלף גשרים במצב של תת-תחזוקה. סוגיית המימון של שדרוג התשתיות, אומר לאהוד, הייתה האתגר הגדול ביותר שעמו התמודד כשר התחבורה.

"הייתי רוצה שיהיה יותר שיתוף פעולה של הקונגרס במימון תחבורה, בקנה מידה גדול בהרבה. מה שהנשיא הנבחר דונלד טראמפ מנסה לעשות נשמע חיובי, יש לו חזון גדול כשמדובר בתשתיות, הוא מדבר על להשקיע טריליון דולר. אני מקווה שהוא ישכנע את הקונגרס להקצות את הכסף. כמה פרויקטים יכולים להיות בשיתוף פעולה עם המגזר הפרטי. אולי אפשר להעלות את המס על הדלק. כך אפשר יהיה לממן אולי את מערכת הכבישים הבין-מדינתיים. אפשר גם להגדיל את מספר כבישי האגרה. אולי חמישה-שישה דברים יחד. כשהוא יעשה את זה, תהיה לנו תחבורה יבשתית נהדרת".

- בכמה אתה מציע להעלות את המס על הדלק?

"הייתי אומר ש-10 סנטים לגלון, צמוד למדד יוקר המחיה, כדי שלא נצטרך לדאוג לעדכן אותו בכל פעם. זה יוצא הרבה כסף. נממן בזה כבישים, גשרים, רכבות. אני לא יודע אם טראמפ יאמץ את זה, מעולם לא נפגשתי איתו. אם אנשים יהיו מטורפים מספיק ויבחרו בדמוקרטים שישלטו בקונגרס בבחירות הביניים, המצב ישתנה".

נכון להיום עומד המס על דלק בארה"ב על כ-20% מהמחיר הכולל, לעומת 60% בישראל. מתוך מס ממוצע של כ-50 סנט לגלון, 18.5 סנט הם מס פדרלי והשאר מס מדינתי המשתנה בגובהו ממדינה למדינה. בהתחשב בשיעור המס הנמוך ובכך שהכנסות הממשל הפדרלי מהמיסוי על דלק מסתכמות בכ-40 מיליארד דולר, הצעתו של לאהוד שמרנית למדי, וודאי לא תספק את היקף התקציבים הנדרשים לדעתו לשיפור התשתיות.

- אתה חושב שטראמפ יצליח להשיג את טריליון הדולרים מהקונגרס?

"אני חושב שאם יש מישהו שיצליח להשיג מימון זה הוא. כולם רואים את התשתית כעדיפות לאומית. אחרי ביטול חוק הבריאות של אובמה (שבינתיים נכשל, נ"י), העדיפות השנייה של הממשל החדש היא הקלות המס. אחר-כך באה מדיניות ההגירה, ואחריה, אני מקווה, התחבורה".

- יש הבדלים בין הרפובליקאים לדמוקרטים בהעדפות תחבורה?

"הרפובליקאים אינם משוגעים על רכבות, הם מעדיפים להשקיע את הכסף בכבישים ובגשרים. לנשיא אובמה הייתה חולשה לרכבות מהירות מאוד. הוא השקיע 8 מיליארד דולר בפיתוח שלהן, מול אפס השקעות בתחום הזה לפניו. זה הבדל אחד. המימון הוא הבדל גדול נוסף, יש מחלוקת על איך לממן את הדברים הגדולים. הרפובליקאים לא רוצים להעלות את מס הבנזין למכוניות, בעוד שכמה דמוקרטים רוצים להעלות אותו. הנשיא אובמה החליט שלא להעלות אותו".

- נראה שבנושאים מסוימים אתה יותר דמוקרט מאשר רפובליקאי.

"אלה הגדרות שלך. מה שאני הייתי אומר הוא, שכאשר אתה בעסקי הניסיון לפתח תוכניות ולמצוא את המימון, אתה חייב להיות מציאותי. הנשיא רונלד רייגן, ב-1984, העלה את מס הבנזין, והוא היה רפובליקאי שמרני טוב. ג'ורג' הרברט ווקר בוש (בוש האב), שהיה נשיא של כהונה אחת, העלה את מס הבנזין. לכן הרעיון של העלאת מסי הבנזין אינו רק דמוקרטי. אבל זה צריך לבוא מהבית הלבן. זה מה שהכרחי כדי לגייס את הכסף".

- כיהנת בוועדת התחבורה והתשתיות של בית הנבחרים בשנות ה-90. מה השתנה מאז?

"כשהייתי בוועדת התחבורה היו בה 75 חברים, דמוקרטים ורפובליקאים. בבית הנבחרים נהגו אז להצביע 400 חברים (מתוך 435), ובסנאט 80 חברים (מתוך 100). כולנו רצינו אז לעבוד יחד למען התחבורה. היום אין כסף. לא שאנשים לא רוצים לתקן כבישים ולחדש גשרים; הם רוצים, אבל אין מקורות. נראה מה יעשה הנשיא טראמפ".

- יש אפשרות לגייס הון במגזר הפרטי?

"יש כוונה להקים שותפויות של המגזר הפרטי והציבורי. אפשר לצאת למגזר הפרטי, ליזמי הון סיכון שיש להם כסף, ולהוסיף לזה כסף פדרלי וכספים של רשויות מקומיות, כדי לממן פרויקטים גדולים של כבישים. אני מדבר לדוגמה גם על קו רכבת שקידמנו מדאון-טאון וושינגטון לנמל התעופה דאלאס. זה באורך 25 מייל (40 ק"מ), הכול במימון פרטי וכספים של המדינה".

בישראל בונים רכבות קלות בירושלים ובתל-אביב, אבל מדובר בתהליך של 15-20 שנה עד שתהיה רשת מלאה, ובינתיים הישראלים סובלים מפקקים איומים. מה היית ממליץ לממשלת ישראל לעשות בתקופת הביניים?

"ובכן, אני מציע להשקיע בהסעת המונים. כדאי לבקר בערים ואולי גם ללמוד מהניסיון של תוכניות לתמחור עומסי תנועה. צריך לבקר בערים שיש להן בעיות דומות כדי לראות מה אפשר לעשות. זה לא דבר פשוט, מפני שעומסי תנועה הם נושא מורכב, וצריך גם לשכנע אנשים לשתף איתך פעולה.

"כמה ערים בארה"ב שמו דגש רב על מערכות האוטובוסים, הרכבות התחתיות, המטרו, החשמליות, עד למצב שבו אתה משלם למעשה לאנשים כדי שלא להיכנס עם רכב פרטי לעיר. ניו-יורק עשתה את זה, ואם תיכנס לניו-יורק היום תראה שהיא עדיין פקוקה, אבל יש הקלה גדולה. אפשר להגביל את מספר האוטובוסים, בייחוד הגדולים, במרכז העיר. אפשר גם להגביל את מספר המכוניות במרכזי ערים פקוקות כמו ניו-יורק ושיקגו".

- איזה חזון תחבורתי היית מציע לישראלים?

"אני חושב שיש לכם אנשים חכמים במדינה הזאת, והאנשים החכמים הללו צריכים לראות מה קורה במקומות אחרים בעולם בכל מה שנוגע לאיך מחברים רכבות, מה קורה בטכנולוגיה, מה קורה עם המכוניות האוטונומיות, כמה כסף גוגל ואפל מוציאות על זה. מבחינתי זה הדור הבא של כלי הרכב. אם אתה לא בתחום הזה, אתה לא במשחק. הנקודה שלי היא שצריך לאתר שותפים, עם הון סיכון, שיודעים איך להניח קווי רכבת, להפעיל חשמליות, לבנות כבישים או כבישי אגרה, לטפל בעומסי תנועה וכל הדברים הללו".

- האם יכול להיות שחזון הרכב האוטונומי אופטימי מדי?

"כולם מתמודדים על זה, מגוגל עד ג'נרל מוטורס. אתם צריכים לעשות את מה שאני עשיתי. נסעתי לפיטסברג. ביליתי שם כל היום באתר של אובר, היכן שהם מבצעים את הניסויים שלהם. הבחור שמנהל את זה הוא בערך בגילך, חכם מאוד. שאלתי אותו, מתי נראה את המכונית האוטונומית על הכבישים? הוא ענה לי, 'מה אני יודע?' והוא המנהל של המיזם. לא הייתה לי סיבה לפקפק בו. וראיתי את כל האנשים שעובדים על זה. אם תיסע למאונטן-וויו, קליפורניה, היכן שגוגל מבצעת את הפיתוח שלה, אתה תראה 25-30 מכוניות והם אומרים לך שבעוד 10 שנים נראה אותן על הכבישים".

- לאור הניסיון שלך בממשל, אתה חושב שהוא יהיה מכשול בפני הפיתוח הזה?

"יש לנו ממשל חדש, של טראמפ, שמבטל הרבה רגולציה שאומצה על ידי הנשיא אובמה. רק במרוצת הזמן נדע. יש להם מחויבות ואחריות לפתח רגולציה למכוניות אוטונומיות".

בכנס שארגנה לפני כחודש בישראל פירמת עורכי הדין DLA PIPER, שלאהוד מייעץ לה, בשיתוף עם משרד הרצוג פוקס נאמן, הוא אמר כי מבחינתו הצלחה בתחום התחבורה תהיה אם בעוד 10 או 20 שנה מספר המכוניות למשפחה בארה"ב יקטן מיותר משתי מכוניות בממוצע למכונית אחת בלבד, בזכות העובדה שישנן חלופות טובות אחרות. "יש הרבה כסף שיושקע בדור הבא של התחבורה, מכל הסוגים. בארה"ב חלק גדול מאוד מהדור הבא של התחבורה יתבסס על רכבות. זה מה שאנשים רוצים, וכשר תחבורה נסעתי ל-18 מדינות כדי ללמוד על התחום. השקענו בזה המון".

טראמפ יודח? המפלגה הרפובליקאית מאחוריו

כאשר לאהוד נשאל על אפשרות שהנשיא טראמפ לא ישלים את כהונתו ויודח על רקע החקירה בנושא הקשרים עם רוסיה או על רקע שערורייה אחרת, הוא מבטל זאת בהינף יד ומבטיח שהמפלגה הרפובליקאית עומדת מאחוריו באופן מלא. כלומר, לפחות לשנה, שבה הוא יימדד ביכולתו לממש לפחות שתיים או שלוש מהבטחות הבחירות שלו. "אם טראמפ יצליח, אמריקה תצליח", הוא אומר.

המילים האלה מעט מפתיעות כשהן יוצאות מפיו של מי שנחשב לסמן השמאלי במפלגתו ומתח ביקורת בספרו על הנוקשות האידיאולוגית המאפיינת את הדור הרפובליקאי החדש של חברי הקונגרס, "שחי כנראה בעולם אחר ממני". חלק ניכר מחברי הקונגרס האלה, כתב, "לא מעוניינים שהקונגרס יעביר חקיקה; כל פעולה ממשלתית, על פי הגדרתם, היא רעה למדינה".

ומצד שני, לצד מילים חמות על הגיבוי שקיבל מאובמה למדיניותו, כלל לאהוד בספרו ביקורת גם עליו. "אני לא מאמין שהבית הלבן באמת התחייב באופן מלא ובאופן כן לגישה דו-מפלגתית בגיבוש מדיניות, למרות המילים ההפוכות שאמר הנשיא", כתב.

"הנשיא ברק אובמה נסמך כמעט אך ורק על קומץ יועצים מהבית הלבן. הוא כמעט אף פעם לא חיפש עצה מחוץ לקבוצה הזאת. הוא לא עשה זאת, לעומת נשיאים אחרים שנהגו לייחס ערך רב להתייעצות עם חברים בקונגרס. ככל שהזמן עבר, הנשיא נראה לי יותר מבודד; יותר מבודד מאלה שמחוץ לקבוצה הפנימית, פחות בקשר עם אחרים".