עידן המנהיג הסקרן

בעולם של היום אנחנו לא עוצרים לרגע. הנייד מתריע על הודעות חדשות בערוצים שונים, הבוס מצלצל גם בחופשה, זרם המיילים לא פוסק. אנחנו מעריכים קצב, יעילות, פרודוקטיביות, ואלה מחייבים אותנו פעמים רבות לשלוף במהירות את התשובה ה"נכונה", לקבל החלטה ולקחת אחריות בהתאם ללוחות הזמנים והתוכנית שהוגדרו. הבעיה היא שכל אלה לא משאירים לנו זמן לשאול את השאלות הכביכול מיותרות, לנהל שיחה אמיתית, עמוקה, להשתהות עוד קצת זמן לפני קבלת ההחלטה. וזה מעמיד אותנו בפני הסכנה לאבד גם את הסקרנות, הנשק הסודי לקידום שלנו עצמנו, של הקריירה שלנו ושל הארגון לרמה אחרת לגמרי של הצלחה.

בסקר מנכ"לים של PwC הם התבקשו לציין תכונה אחת חשובה למנכ"לים בעידן הזה. מייקל דל ענה שהוא מהמר על סקרנות, "כי מהסקרנות מגיעים למידה ורעיונות חדשים ובעולם עסקים שמשתנה במהירות, אם אתה לא סקרן, אתה לא לומד, אין לך רעיונות חדשים ואז תהיה לך בעיה".

סקרנות מעודדת מנהיגים לחפש רעיונות חדשים וגישות שונות כדי לעמוד בקצב השינויים ולהוביל לעולמות חדשים, וזה נכון במיוחד בעולם העבודה המשתנה, שבו התשובות של אתמול הן לא התשובות של מחר. וכששואלים את המנכ"לים מהן התכונות החשובות ביותר לאנשים בארגון של היום, אפשר לראות שרובן קשורות לסקרנות. אז ברוכים הבאים לעידן המנהיג הסקרן.

כשאתם סקרנים באמת, המוח מצפה שתפתיעו אותו. אתם לא מניחים תשובה אחת, אלא מוכנים נפשית לטווח רחב של אפשרויות, ולכן גם יש סיכוי גדול יותר שתזהו הזדמנויות ורעיונות. הסקרנות מאפשרת לנו לסבול אי-ודאות, כך שבמצבים מלחיצים בעבודה נוכל להתנהל באופן יצירתי יותר, נוכל להתייחס לנסיבות בגישה חיובית. ואם זה לא מספיק, סקרנות מאפשרת למנהיגים מהזן החדש להקשיב, באמת להקשיב, וכך הופכת אותם למנהיגים טובים לאנשיהם. העובדים של היום רוצים להישמע, להשפיע, להיות מעורבים, ומנהיגים שמתקשרים עם האנשים שסביבם, לא רק עם אלה שמגיעים אליהם לצורך קבלת החלטה מסוימת או למצגת, אלא מתקשרים בחדר האוכל, במסדרון, במעלית, בשיחה יזומה עם קבוצה רנדומלית של עובדים - אלה המנהיגים שייצרו סביבם ארגון מעורב יותר.

איך זה קשור לסקרנות? אדם סקרן חושב מחוץ לעצמו, חשוב לו לשמוע מה שאומרים אחרים. סקרנות תדחף אתכם להכיר את העמיתים שלכם, את הצוות שלכם, וכך למצות טוב יותר את כישוריהם. קשר כזה בונה אמון ומאפשר לאנשים מסביב להביע את רעיונותיהם בחופשיות ולדחוף לפעילות חדשנית ויצירתית.

החדשות הטובות הן שכמעט כל העוסקים בנושא טוענים שסקרנות אינה תכונה אלא מצב ולכן אפשר ליצור את התנאים שיאפשרו לנו להיות סקרנים. טוד קשדן, מחבר הספר Curious? Discover the Missing Ingredient to a Fulfilling Life, טוען שכל מה שצריך הוא אימון של אותה יכולת הטבועה בנו מלידה. אפשר לאמן את השריר הזה: להתחיל במודעות, ואחר כך לגשת למשימה השגרתית ביותר עם אנרגיה חדשה, לשים לב לפרטים, לסביבה, לאנשים, לא להיכנע לרוטינה. קשדן מציעה כמה אסטרטגיות:

d בניית ידע: ידע פוקח את עינינו דווקא בפני מה שאנחנו לא יודעים. מי שמנגן יאזין לקונצרט באופן אחר, יהיה ער לניואנסים רבים יותר מאשר אדם שמעולם לא למד מוזיקה. ילד שלמד עכשיו על מלחמת העולם השנייה יחווה אחרת את הטיול לברלין, ואם היה לומד על הנצרות היה חווה אחרת גם ביקור בוותיקן.

d הנאה מכוונת מהאי-ודאות: לרוב, איננו מצפים למתח שאי-ודאות מביאה עמה, אבל מחקרים מראים שרגשות מעורבים הם שמובילים להתנסויות חיוביות. אנשים שמשתתפים בפעילויות חדשות ולא צפויות יהיו מאושרים יותר וימצאו סיפוק רב יותר מאלה שנצמדים למוכר ולידוע. אנחנו מאמינים שביטחון יגרום לנו אושר יותר מאי-ודאות, אבל קשדן מציע לחשוב על חוויית הצפייה במשחק ספורט. רבים יאמרו שהיו שמחים ללכת למשחק בידיעה שהקבוצה שלהם תנצח, אבל יש סיכוי טוב שידיעה כזאת הייתה מפחיתה מחוויית המשחק והמתח החיובי הנובע דווקא מכך שאנחנו לא יודעים מה יקרה בעוד רגע. ולהזכיר לכם את החוויה שבקבלת מתנת יום הולדת ארוזה? והמפגש הראשון עם מי שהפך לחבר טוב או בן זוג? סביר להניח שאם תנסו, תצליחו להכין גם רשימה של אירועים חיוביים בקריירה שלכם שהתחילו בחוסר ודאות.

d חיפוש החדש והשונה בתוך המוכר והרוטינה: קשדן מציע ללכת במכוון בניגוד לציפיות, לתגיות ולהנחות גם בפעילויות כביכול מוכרות. קל מאוד להניח מראש תוצאה אם כבר היינו ב"סרט" הזה, לצפות שיהיה משעמם או לא נעים. אבל אם מאמצים נקודת מבט שמחפשת את הלא מוכר בתוך המוכר, אנחנו חייבים לוותר על הציפיות ולחוות את מה שבאמת קורה, לא את מה שציפינו שיקרה. קשדן מציע שנבחר ביום עבודה רגיל כמה פעילויות לא-מי-יודע-מה מעניינות ונבצע אותן תוך כדי חיפוש שלושה דברים חדשים או לא צפויים בהן. ואם הפעילויות חדשות לנו, אז לחפש בהן משהו מפתיע, שלא ציפינו למצוא.

למידה ואנשים הם הבסיס

לסקרנות יש חשיבות גם מעבר לעבודה ולקריירה. היא נוגעת בנו בתחומים מהותיים של איכות חיים ובריאות. ב-2007 אלן קרוגר ודניאל כהנמן פרסמו סיכום מחקר שנערך בארה"ב, שכותרתו Are We Having More Fun Yet? הם בחנו אם ההתקדמות החברתית, הכלכלית והטכנולוגית ב-50 השנים האחרונות שיפרה את איכות חיינו, אפשרה לנו להקדיש זמן לדברים החשובים לנו ביותר. הם מצאו שאמנם אנחנו עושים פחות משימות שגרתיות ומבלים יותר זמן בפעילויות ניטרליות כמו צפייה בטלוויזיה, אבל בסך הכול לא הקדשנו זמן רב יותר לפעילויות כמו שיחה עם חברים, זמן איכות עם אהובים, יצירה, משחק ושאר פעילויות שמגבירות את שביעות הרצון ואת תחושת המשמעות בחיים. זה לא חייב להיות כך.

מחקר של גאלופ, שהקיף יותר מ-130,000 איש מכ-130 מדינות, מדגם שאמור לייצג 96% מאוכלוסיית העולם, זיהה שני גורמים שיש להם ההשפעה הרבה ביותר על החוויה שלנו ביום נתון. הראשון היה הידיעה שיהיה מי שיעזור לנו במקרה הצורך, והשני היה העובדה שלמדנו משהו חדש אתמול. במילים אחרות, איכות הקשר שלנו עם אנשים והיכולת שלנו לצמוח הם הבסיס לחיים מאושרים. אז תהיו סקרנים, הסקרנות הופכת הכול לחדש, היא מזמינה חקר, משחקת עם הסביבה. ויותר מכל דבר אחר, הסקרנות תעזור לכם לראות הזדמנות בכל דבר, להיות גמישים בעולם עבודה משתנה ולפתוח בפניכם את המסלול לקריירה מרתקת.

הכותבת היא דירקטור משאבי אנוש באינטל העולמית ובעלת הבלוג "על עבודה וקריירה באמצע החיים", www.niritcohen.com