"ביזנס עבורי זה כמו שפה שנייה. אני מתה על זה!"

שיחה עם מנכ"לית לאומיטק יפעת אורון ■ "כמו שטבעי שהבנקאות הישראלית תהיה חלק מתעשיית ההיי-טק הישראלית, טבעי שיהיו בה משקיעים מקומיים"

יפעת אורון / צילום: איל יצהר
יפעת אורון / צילום: איל יצהר

אחרי רבע שעה של ריאיון, כותבת שורות אלו מקבלת רושם ראשוני מוטעה לפיו יפעת אורון, מנכ"לית לאומיטק, הייתה מורדת בילדותה. "אני נשמעת לך מורדת? אני הכי מרובעת שיש. הייתי ילדה חנונית, כזו שתמיד חורשת. הייתי נחרצת ברצון שלי לקבל תעודה מושלמת. אני פשוט אוהבת להציב לעצמי אתגרים".

- ההורים לחצו עלייך להוציא ציונים כמה שיותר גבוהים?

"לא. הם לא ישבו עליי, אבל כנראה שזה היה בין המסרים החבויים שהם העבירו לי. אף אחד לא בדק לי את שיעורי הבית".

אורון הציבה לעצמה בחייה לא מעט אתגרים, הרבה לפני שהחלה קריירה מקצועית. הראשון היה בגיל 16, כשהיא בכיתה י"א ומשפחתה ירדה לארה"ב בעקבות העבודה של אביה. "זו הייתה תקופה שמאוד עיצבה אותי", היא מודה. "גרנו בפרבר יוקרתי של ניו יורק, ולמדתי עם ילדים מקומיים וילדים של עובדי האו"ם. הם חשפו אותי לעולם שלא הכרתי כי הגעתי מבית ספר מאוד מקומי בישראל לבית ספר בניו יורק שהייתה בו הרבה בינלאומיות. היו לי חברות יפניות, ברזילאיות ועוד".

- הבנת את המשמעות של זה בגיל 16?

קיראו עוד ב"גלובס"


"לא ממש, אבל כשאני קופצת קדימה, במהלך הקריירה שלי בקרן ההון סיכון ורטקס (Vertex) היה לי הרבה מגע עם משקיעים יפנים ואז הבנתי את התועלת שהפקתי מחברות הילדות היפניות שלי. הבנתי איך הם חושבים - שזה הפוך מהישראלים בפרט ומהמערביים בכלל - והבנתי שיש להם פני פוקר. אימצתי את הסגנון שבו הם מתקשרים, וזה היה כמו לרכוב על אופניים אחרי הרבה שנים שלא רכבתי".

- זה היה קל או קשה לעזוב את ישראל? בכל זאת, נאלצת לעבור למדינה אחרת שנה לפני סיום התיכון.

"קל לא היה, וכשנחתנו היה לי חשוב להתערבב כמה שיותר מהר. לא היו שם ישראלים כך שלא הייתה לי קהילה ישראלית לברוח אליה. הייתי צריכה ללמוד לקרוא שייקספיר בכיתה, אבל ילדים עוברים כל דבר כשאין להם ברירה. ולא הייתה לי ברירה".

- תיכף תגידי לי שעברת חוויית תיכון בבית ספר אמריקאי כמו שאנחנו מכירים אותה מסדרות הטלוויזיה.

"לחלוטין! אמרתי אז לעצמי: 'יפעת, את חיה בסרט וזה קורה רק פעם בחיים אז תנצלי את ההזדמנות ותעשי הכול', וזה כלל את נשף סיום התיכון - מה שנקרא Prom - וחבר שהיה קפטן נבחרת הפוטבול של התיכון וכדומה. ביום הנשף, הוזמנתי ל-PPPP ולא היה לי מושג מזה, עד שהסבירו לי: Pre Prom Picture Party - שזה האירוע שבו כל הבנות מגיעות עם השמלות שלהן כדי להצטלם. באותה תקופה, שודרה בישראל הסדרה בוורלי הילס 90210, וכשדיברתי בטלפון עם חבריי בישראל אמרתי להם שהחיים שלי זה כמו בסדרה, אבל בחוף המזרחי. ה-Prom, אגב, היה במלון הפלאזה בניו יורק".

האתגר השני נוצר אחרי שנה בארה"ב. "לא רציתי לחזור לארץ. היה לי טוב, ונשארנו עוד שנה ולא רק בגללי. ואז הגיע הרגע להגיש בקשות קבלה לקולג'ים ולאוניברסיטאות. הגשתי 23 בקשות, לאו דווקא בגלל שתכננתי להישאר ללמוד בארה"ב אלא בעיקר מכיוון שהתהליך הזה לימד אותי הרבה, כמו איך לכתוב מאמר באנגלית רהוטה".

- 23?!

"חנונה, אמרתי לך...והתקבלתי לכולם! וזו הייתה חוויה אמריקאית נוספת: נסעתי עם הוריי כדי להכיר את אחת האוניברסיטאות, ובמהלך הסיור המדריך אומר לנו: The Greek Life is Very Advanced Here. אני וההורים שלי מסתכלים האחד על השני, ולא ממש מבינים למה הוא מתכוון. חשבנו שהוא מתכוון שיש באוניברסיטה הרבה סטודנטים יוונים אבל הסתבר לנו שזה הכינוי לחוויית אחוות הסטודנטים".

אורון החליטה להישאר בארה"ב, לבד, ומשפחתה חזרה לארץ. "הייתי ילדה מאוד אחראית וההורים שלי סמכו עליי. ובכלל, הם תמיד העבירו לי מסרים שאני יכולה לעשות הכול, שהשמיים הם הגבול. בינינו, אנשים בגיל 18 הולכים לצבא וזה הרבה יותר מלחיץ. תגידי לי לעלות עכשיו על אופנוע - זה ילחיץ אותי כי אז אני לא בשליטה", היא אומרת ואז נזכרת: "בכיתה ד', אבא שלי אמר לי 'את חייבת ללמוד להקליד מהר'. אז הוא שלח אותי לקורס הקלדה בתל-אביב שהגעתי אליו באוטובוס".

- רגע, אמרת שההורים "לא ישבו עליי".

(צוחקת) "אמרתי לך, מסרים חבויים".

היא החלה ללמוד לתואר ראשון בהנדסה ומימון בבית הספר למנהל עסקים וורטון שבאוניברסיטת פנסילבניה (נמנית על ליגת הקיסוס), אבל כשצה"ל החל לחייל אותה, היא עלתה על מטוס וחזרה לארץ בלי לסיים את התואר, ונכנסה למסלול של עתודאי. כשהחלה ללמוד בטכניון, חוותה שוק תרבותי קטן. "הבדל של יום ולילה. בארה"ב זה יותר ביזנס של סטודנטים שרוצים ללמוד ומרצים שרוצים ללמד. ואני בכלל באתי מאוניברסיטה מאוד עשירה. אז זה היה קצת שוק, אבל זה גם היה קצת מצחיק כי חלק מהפרופסורים שלימדו אותי בטכניון, לימדו אותי בוורטון".

קשה לדבר עם אורון בלי להזכיר את אביה, מאבות ההון סיכון בישראל. אורון האב הקים את קרן ורטקס בשנת 1997 כחלק מתוכנית "יוזמה" וזה אומר שהקרן חוגגת בימים אלו 20 שנות פעילות (ראו מסגרת). לפני ורטקס, אורון ייסד וכיהן כיו"ר חברת Telegate עד שנמכרה לטריון הסמי-ישראלית תמורת 400 מיליון דולר. בעברו הרחוק יותר כיהן כמנכ"ל ארית תעשיות, והיה מייסד-שותף של החברות ג'אוטק ורשף טכנולוגיות, חלקן נסחרו בשוק ההון המקומי או האמריקאי.

"קיבלתי מאבא את בית הספר הכי טוב, ואפילו לא שמתי לב שקיבלתי. הבנתי מה זה טכנולוגיה, מה זה מניות, מה זה בורסה, מה זה ניהול חברה ציבורית וכדומה. בארוחות הערב המשפחתיות תמיד דיברו ביזנס. כל החיים שלי דיברו ביזנס".

- לא היה בזה חיסרון? לדבר עם ההורים בעיקר על ביזנס מגיל אפס?

"אין בזה שום חיסרון. אני מתה על זה! עבורי זה היה כמו שפה שנייה".

- לא הפריע לך? לא רצית לדבר על דברים אחרים חוץ מביזנס?

"לא, כי זה זירז את היכולת שלי לקבל החלטות ולדעת כמה שיותר מוקדם מה אני אוהבת ומה אני לא אוהבת, מה צריך לעשות ומה לא לעשות. פיתחתי די.אן.איי עסקי שהכשיר אותי יותר מאוחר לקריירה המקצועית שלי".

- השיחות המשפחתיות האלו לא ריכזו את הדיון סביב כסף והמשמעות שלו עבור האינדיבידואל?

"ממש לא. גדלתי בבית די ממוצע מהבחינה הכלכלית".

כסף או לא, בגיל 22 ואחרי קריירת יעוץ אסטרטגי קצרה, החליטה אורון לחזור לניו יורק כדי לסיים שם תואר שני ("עוד אתגר"). "נחתי וכל החברים שלי עבדו בבנקאות להשקעות והיו עשירים. אמרתי לעצמי: אין מצב שאת לא נכנסת לבנקאות השקעות. נכנסתי לסוג של טרנס. רציתי לעבוד בוול סטריט כי וול סטריט זו פסגה".

- מה פירוש נכנסת לטרנס?

"קראתי את הוול סטריט ג'ורנל כל יום, מההתחלה עד הסוף. חרשתי בלימודים כדי לקבל רק מאיות, וכשהגיע סבב הראיונות, התקבלתי לג'יי.פי מורגן בגיל 26 ועבדתי שם 4 שנים".

- נו, ועשית הרבה כסף כמו חבריך?

"הרווחתי פי 10 לעומת השכר שהיה לי בישראל לפני שעזבתי לניו יורק".

אורון מעידה כי לא ראתה עצמה ממשיכה לחיות בארה"ב וחזרה לארץ, כשחיידק ההון סיכון כבר דבק בה. "כשהייתי בניו יורק, בכל שיחה שבועית עם המשפחה בארץ הייתי מקבלת דיווח על אקזיט של קרן ורטקס. והיו הרבה! הגעתי למסקנה שהון סיכון זה טוב ושיש בו הרבה כסף". כשנחתה בישראל, הצטרפה לקרן ורטקס "כשוליה", כהגדרתה. "התחלתי מלמטה. הייתי חפ"שית".

- לעבוד עם אבא זה לא מורכב?

"היו מורכבויות, אבל ורטקס תמיד הייתה ארגון מאוד שטוח והיו בו כמה שותפים. היחיד שלא עבדתי איתו היה אבא שלי".

- לא התייחסו אלייך בחשדנות או בזלזול בגלל שאת הבת של?

"בהתחלה כן. אז מה? לכל אחד תמיד יהיה מה להגיד. אני מניחה שחלק הרימו גבות, אבל כשהתחילו להכיר אותי פחות ופחות הרגשתי לא בנוח".

- 11 שנה היית בהון סיכון. מה למדת על יחסי משקיע הון סיכון-יזם?

"יש לי הרבה שיער לבן צבוע מזה... (צוחקת). חוקי המשחק של קרן הון סיכון מאוד ברורים: הקרן צריכה להחזיר את הכסף שגייסה תוך 7-8-9-10 שנים, כלומר בהגדרתה היא חייבת לצאת מהפוזיציות שלה. יזם לא תמיד מבין את זה, והוא חייב להבין את זה לפני שהוא מתחתן עם קרן הון סיכון. עם זאת, שוק ההון סיכון התבגר. בעבר היו רק קרנות Early Stage, כלומר כאלו שהשקיעו בסבבי גיוס מוקדמים, עד A בדרך כלל, ולא היו קרנות Late Stage או קרנות Growth. עכשיו יש וקרנות כאלו יכולות להוציא החוצה קרנות Early Stage ולאפשר לחברה להמשיך לצמוח בלי לחץ להנפיק או למכור".

- ומה לגבי הגדלה של השקעות המוסדיים הישראלים בהיי-טק הישראלי?

"בדיוק כמו שקרדינלי שהבנקאות הישראלית תהיה חלק מתעשיית ההיי-טק הישראלית, קרדינלי שיהיו בה משקיעים מקומיים. מי שרוצה תשואות עודפות לא יכול שלא להשקיע בחברות טכנולוגיות שהן בתפיסה מסוכנות יותר, ולכן בעלות פוטנציאל לייצר תשואות טובות יותר".

- בהקשר של לאומיטק: מה למעשה ההבדל בין לתת אשראי לרשת שיווק ותיקה לבין חברת טק צעירה?

"בעבר לא היה בכלל אשראי ייעודי להיי-טק צעיר, כלומר היי-טק שאינו צ'ק פוינט או נייס".

- מה זה אומר? חברה שהעסיקה נניח 10 איש לא יכלה לבוא לבנק ולקבל קו אשראי?

"הצחקת אותי! החברה אפילו לא ידעה מה לבקש ואיך לבקש והבנק עצמו לא ידע איך להתאים עצמו לחברות כאלו. מימון בנקאי להיי-טק צעיר זה לא דבר טריוויאלי. הבנק צריך לעשות סוויץ'. בעבר, האקו-סיסטמס של תעשיית ההיי-טק לא כלל את המילה בנקאות. היו בו בעיקר יזמים, אנג'לים, קרנות הון סיכון, אקסלרטורים, ממשלה, ואקדמיה. עכשיו זה השתנה. וכשיזם היה בונה חברה, בדרך כלל הוא היה הולך לסניף בו מתנהל חשבון העו"ש שלו מכיתה י', נניח ברמת השרון ליד הבית שלו, ופותח בו חשבון חברה. אבל מה הסניף הזה מבין בהיי-טק? אפס בהגדרה שלו ולא מצופה ממנו להבין. ואז שלוש דקות אחרי שהחשבון נפתח, מתחילות הבעיות: היזם מכניס משקיע, והמשקיע בכלל התאגד באיי-קיימן, ואז היזם פותח חברת בת בניו יורק, והוא צריך להמיר דולרים לשקלים על בסיס קבוע וכך הלאה.

"יזמי היי-טק יכולים להיות גאונים, אך ברגע שזה מגיע לבנקאות, הם לא בהכרח מבינים הרבה ואז עלול להיווצר דו שיח של חירשים. היזם עשוי לחשוב שהבנקאי מטומטם כי הוא לא מצליח להגות נכון את שם החברה שלו באנגלית, והבנקאי לא מבין מה מטרת החברה ומה צרכיה. ככל שעובר הזמן, היזם מבין שזו לא הדרך, ולבנק צריכה להיות היכולת להתאים את עצמו ליזם. כשהקמנו את לאומיטק, עשינו סדר פסח. בדקנו לכל רוחב הבנק איפה יושבות חברות שהן בהגדרה היי-טק ועשינו להן סגמנטציה לתוך פעילות ההיי-טק. כעת, אנחנו מטפלים בהיי-טק מהרגע שהחברה נוצרת".

אורון מוסיפה כי בארה"ב, מבנה ההון של חברות טכנולוגיה כולל חוב בנקאי בשיעור של 33%, ואילו בישראל מדובר על 10%-15%. "לאומיטק זה לא ציונות, למרות שתרמנו הרבה לציונות. זה ביזנס מאוד-מאוד רווחי".

- את מתייעצת עם אבא שלך מדי פעם?

"No Way! אסור לי. קרן ההון סיכון היחידה שלא דרכתי בה מאז שאני בלאומיטק זו ורטקס. הקרן וחברות הפורטפוליו שלה מטופלות על ידי לאומיטק, אבל לא על ידי".

יפעת אורון

מי אני

יפעת אורון (44) היא מנכ"לית לאומיטק, זרוע פעילות ההיי-טק של קבוצת לאומי, שמתמקדת בלהיות הבית הפיננסי של תעשיית ההיי-טק המקומית. אורון מונתה לתפקיד לפני כשלוש וחצי שנים, כשלאומיטק הוקמה. לפני לאומיטק, שימשה אורון שותפה בקרן ההון סיכון Vertex, אחת מקרנות ההון סיכון הוותיקות בישראל שאחד ממייסדיה הוא אביה, יורם אורון. בוורטקס הייתה 11 שנים ("לא שמתי לב איך שהזמן טס"), ולפני ורטקס עבדה במשך 4 שנים בבנק ההשקעות ג'יי.פי מורגן שבניו יורק, ארה"ב.

איפה גדלתי

אורון נולדה בתל-אביב אבל גדלה בקריית אונו. אביה, יורם אורון, כאמור, הוא מאבות ההון סיכון הישראלי (ראו מסגרת על ורטקס). אימה עו"ד בפנסיה ויש לה אח אחד שצעיר ממנה בשלוש שנים, ינאי, שותף בקרן ורטקס. יש לה תואר ראשון בהנדסה, תעשייה וניהול מהטכניון ותואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב (אותו המשיכה בניו יורק). בצבא שירתה כעתודאית במפא"ת (המינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית המשתייך למשרד הביטחון ומרכז את כל תוכניות המחקר והפיתוח הביטחוני במדינת ישראל). "במפא"ת החל הרומן שלי עם ההיי-טק", היא מעידה.

המשפחה שלי

אורון נשואה לאמיר זיידמן, רו"ח ועו"ד בהשכלתו, וסמנכ"ל פיתוח עסקי בחממת The Kitchen, חממת הפוד-טק של קבוצת שטראוס. "הוא בעיקר סובל אותי (צוחקת)". לזוג שני ילדים: בן בגיל 13 ובת בגיל 11. "שניהם כבר מבינים ביזנס. כשהקטנה הייתה בת 7 היא חשבה שבנק זה קיר שיוצא ממנו כסף. הסברתי לה שבנק זה ביזנס, ועכשיו היא מבינה. הבן שלי ראה עוד כשהיה בגיל יותר קטן איך אבא שלי מסתכל על מניות, ועכשיו הוא יודע להסתכל בעצמו". המשפחה מתגוררת בעיר תל-אביב.

לאומיטק: אחראית להגדלה של מאות מיליוני שקלים באשראי שמעמידה קבוצת לאומי לתעשיית ההיי-טק

לאומיטק מגדירה עצמה כבית הפיננסי של תעשיית ההיי-טק הישראלית, תוך שהיא מובילה עשרות רבות של עסקאות מימון, ביניהן עסקאות המשלבות מימון לחברות היי-טק ישראליות שמרכז הכובד של פעילותן נמצא בארה"ב, כשלאחרונה נוספה בריטניה לפעילות שלה. לאומי-טק השיקה שורה של מוצרים ושירותים ייעודיים לחברות היי-טק בכל שלבי חייהן ויצרה מספר שיתופי פעולה אסטרטגיים.

לדבריה, תוצאותיה מלמדות על גידול ניכר בפעילות הפיננסית של קבוצת לאומי מול תעשיית ההיי-טק, כשכיום היא מטפלת בכ-4,000 חברות היי-טק מתוך כ-5,000 הפעילות בישראל, ואחראית להגדלה של מאות מיליוני שקלים באשראי שמעמידה קבוצת לאומי לתעשייה זו. לפי הערכות, היקף האשראי של בנק לאומי לתעשיית ההיי-טק הוא כ-2 מיליארד שקל.

השנה השיקה לאומיטק את "סוסייטי", קהילה ייעודית של יזמים ומנכ"לים של חברות טכנולוגיה ומובילי דעה בעולם היזמות והחדשנות הישראלי, ואף חתמה, בשם קבוצת לאומי, עם הקרן האירופאית להשקעות (EIF), על תוכנית ערבויות להעמדת אשראי לעסקים קטנים ובינוניים העוסקים בתחומי החדשנות, בהיקף של 100 מיליון דולר. כמו כן הודיעה על הקמת מרכז "לאומיטק ביזנס" בהרצליה, שירכז תחת קורת גג אחת כ-40 בנקאי היי-טק, בעלי ניסיון רב במימון חברות טכנולוגיה בתחומים שונים ולפי שלבי החיים השונים של החברה.

צעד משמעותי נוסף בפעילות לאומיטק, שהוכרז לאחרונה, הוא חתימת הסכם לשיתוף פעולה אסטרטגי לקידום כניסתן ושילובן של חברות היי-טק ישראליות בשוק הסיני. במסגרת ההסכם תהווה לאומיטק גשר בין לקוחות קבוצת לאומי לבין קבוצת הביטוח הגדולה בסין, פינג אן. חברות טכנולוגיה ישראליות בעלות פוטנציאל ועניין בחדירה לשוק הסיני, תוצגנה לפינג אן שתעזור להן בחדירה לשוק הסיני אם באמצעות קשרים לחברות הבנות בקבוצת פינג אן, אם תוך שילוב החברות המתאימות במתחמי ההיי-טק שבונה חברת הנדל"ן של פינג אן, ואם בהיכרות לגופים סינים אחרים.