מלכוד טראמפיסטי: ישראל לא ערוכה לאתגרים שמציב הנשיא

לאחר שראש-ממשלת ישראל בנימין נתניהו נפגש עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בוושינגטון, נתניהו הגדיר את טראמפ כ"ידיד הגדול ביותר שהיה אי-פעם לישראל בבית הלבן". לא בטוח שאחרי ביקור-הגומלין בירושלים, נתניהו יחזור על ההערכה הנלהבת הזאת. בנושא הפלסטיני, הלא-צפוי הקבוע של טראמפ נעשה יותר ויותר צפוי. הוא הפך את האסטרטגיה האמריקאית, וזו הניעה שינוי במדיניות הפלסטינית. ספק אם לנתניהו יש מענה מתאים לשני המהפכים.

בתקופת הנשיא הקודם, ברק אובמה, הפלסטינים ציפו שהוא יכפה על ישראל מדינה פלסטינית בלי שהם ייאלצו לעשות ויתורים משמעותיים מצדם. ואכן, אובמה כפה על נתניהו להכריז על תמיכה בפתרון "שתי המדינות לשני עמים" ולהקפיא בנייה בהתנחלויות. הפלסטינים הציבו תנאים מוקדמים נוספים, ולא הופיעו למו"מ. לאחר שהתברר להם, שלמרות הלחצים הכבדים שהפעיל אובמה, הוא אינו יכול לספק להם את הסחורה, הם החליפו אסטרטגיה ופנו "לבינאום העימות". הם ציפו שהחלטות ולחצים של ארגונים בינלאומיים יכפו על ישראל את אותם התנאים שהם, הפלסטינים, לא הצליחו לקבל מאובמה.

הפלסטינים הצליחו להעביר החלטות חד-צדדיות אנטי-ישראליות באו"ם ובארגוניו, כמו המועצה לזכויות האדם ואונסק"ו, להשיג הכרה במדינה פלסטינית בכמה פרלמנטים באירופה המערבית, וכן ליזום "ועידת שלום בינלאומית" בפריז, שתמכה בדרישותיהם.

ובחזרה לארה"ב - לאחר שטראמפ נבחר, ורגע לפני שאובמה סיים את כהונתו, הוא נמנע לראשונה מהטלת וטו במועצת הביטחון על החלטה חמורה בעניין ההתנחלויות, והיא אושרה. החלטות מגוחכות שהתקבלו באונסק"ו ביוזמת הפלסטינים והערבים, מחקו את הקשר ההיסטורי בין העם היהודי לירושלים.

טראמפ שינה את הדיסקט האמריקאי והודיע שהמשחק הפלסטיני הזה הסתיים. הוא ביקר בחריפות רבה את התנהלות אובמה כלפי ישראל במשך כל תקופת כהונתו, ובעיקר את תמיכתו במחטפים הפלסטיניים באו"ם ובפריז. השגרירה החדשה שלו באו"ם, ניקי היילי, הודיעה שמעתה ארה"ב תפעל בתקיפות נגד ההפליה שישראל סובלת ממנה באו"ם ובארגוניו, ותמנע החלטות חד-צדדיות נגד ישראל.

יתר על כן, מנהיגי הקונגרס איימו להטיל סנקציות כספיות על האו"ם, אם הוא יתמיד באובססיות האנטי-ישראליות שלו. במקביל, נכנס לאו"ם מזכיר חדש, הפורטוגלי אנטוניו גוטרש, שבניגוד לקודמו, הבטיח לצמצם את הפגיעות בישראל; וכך גם עשה, כשביטל וגנז דוח מוטה אנטי-ישראלי שפורסם ע"י אחד מגופי האו"ם.

בפגישה הראשונה עם נתניהו, טראמפ חזר על מחויבותו לישראל ועל שאיפתו לסיים את העימות עם הפלסטינים, אם כי, באשר לפתרון, ציין שמבחינתו זה יכול להיות פתרון של "שתי מדינות או מדינה אחת, מה שיהיה מקובל על הצדדים". טראמפ מינה שני יהודים, ממקורביו, דוד פרידמן, תומך בהתנחלויות, לשגריר בישראל; וג'ייסון גרינבלט, לשליח מיוחד לפתרון סכסוכים. גם הקונגרס איים לקצץ משמעותית בסיוע השנתי שארה"ב מעניקה לרשות הפלסטינית. הפלסטינים היו בדרך לעימות חזיתי עם טראמפ.

ההמשך היה פחות צפוי. טראמפ נפגש בבית הלבן עם מנהיגים ערבים, כולל עבדאללה מלך ירדן, נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי, וכן מחמוד עבאס (אבו-מאזן) והחליט לקדם בכל העוצמה מו"מ ופתרון, בגיבוי ובתמיכה של המדינות הערביות הפרו-אמריקאיות, סעודיה, מצרים וירדן. לא ברור מה מניע את טראמפ, למעט שאיפת הגדלות שלו להוכיח שהוא יצליח, במקום שכל קודמיו, ובייחוד אובמה, נכשלו.

מרגע זה היה ברור - שטראמפ לא יעביר את השגרירות האמריקאית מתל-אביב לירושלים; ולא ייתן אור ירוק לסיפוח שטחים ו/או להרחבת הבנייה בהתנחלויות. כי אלה סותרים את המאמץ לחדש את המו"מ.

הפלסטינים הבינו שאם הם ידחו את יוזמת טראמפ, השגרירות תעבור לירושלים, יהיו פחות הגבלות על התנחלויות, והאסטרטגיה הבינלאומית שלהם תיבלם. לכן, לפתע, אין להם יותר שום תנאים מוקדמים למו"מ, כמו חזרה לגבולות 1967, הקפאת ההתנחלויות ושחרור אסירים, וייתכן שעבאס יסכים לפגישה משולשת עם טראמפ ונתניהו.

עם זאת, לא ברור אם הפלסטינים מוכנים עכשיו לעשות את הוויתורים הנדרשים כדי להגיע להסכם שלום, ונראה שהיעד העיקרי שלהם הוא לתקוע טריז בין ארה"ב לישראל. ומצד ישראל - בשל התדמיות והציפיות שנתניהו וממשלתו פיתחו לגבי טראמפ, הם עדיין מתקשים להבין אותו, ולכן גם אינם נערכים להתמודד עם האתגרים שהוא מציב בפניהם.

■ הכותב הוא ראש המרכז לתקשורת בינלאומית וחוקר בכיר במרכז בס"א למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן