כל פועל במחלקת התברואה העירונית יספר לכם שאפשר למצוא אוצרות באשפה, אם אתה מוכן לסתום את האף ולהגיע למקומות שאחרים לא מעזים להיכנס אליהם. למותג סקודה, למשל, לא היו הרבה ברירות באמצע העשור הקודם. עם תדמית של אנדרדוג וסביבת תחרותית קשה, היא נכנסה בכל הכוח לפלחים הפחות אהודים של שוק הרכב - החלק הזול של שוק המוניות, ציי רכב "בעייתיים", צי הרכב הממשלתי וכדומה.
עם השנים גדלה החשיפה של הלקוחות הישראלים למותג ולתמורה המרשימה לכסף שהציעה, והמכוניות עצמן, ובראשן האוקטביה מובילת המכירות, התקדמו בקפיצות גדולות. כיום סקודה היא אחת מחמשת המותגים המובילים בשוק הישראלי עם קרוב ל-20 אלף מכירות בשנה שעברה ונוכחות לא מבוטלת גם בפלחי עתירי סטטוס.
למרות זאת, האוקטביה המחודשת של 2017 מצליחה לאתגר את הנאמנות למותג, בגלל פרדוקס יוצא דופן: זוהי כיום המשפחתית הגדולה ביותר בשוק עם מנוע הבנזין הקטן ביותר. וכשאנחנו אומרים "קטן" אנחנו מתכוונים למנוע שלושה צילינדרים בנפח של 1 ליטר בלבד, שרתום למכונית באורך 4.66 מ'.
לפיכך, נקדים את סדר העניינים הרגיל ונענה ישירות על השאלה המסקרנת, שאותה נשאלנו ללא הרף בעת נסיעת המבחן: "איך היא מסתדרת עם המנוע?". התשובה היא "בכלל לא רע". מגדש טורבו בריא ומערכת ניהול מנוע נמרצת מצליחים לייצר 115 כ"ס ומומנט מכובד של 20 קג"מ, וגם התיבה כפולת המצמדים תורמת את חלקה. אבל הכוכבת האמיתית היא הדיאטה. קצת קשה להאמין, אבל המשפחתית המגודלת הזו, שוקלת פחות מ-1,200 קילו. נדרשה לכך הרבה הנדסת רכב מתוחכמת, אבל התוצאה בהחלט מצדיקה את ההשקעה. התאוצה מאפס ל-100 קמ"ש מתבצעת ב-10 שניות בלבד, האצה בעליות עם ארבעה נוסעים ומטען מתבצעת ללא אובדן מומנטום ואפשר לשייט (תיאורטית) ב-140 קמ"ש וצפונה על הכביש המהיר ללא סימן בולט למאמץ.
אמנם צליל המנוע די מוזר ונהגים שאפתנים גם ימצאו את עצמם משתמשים לעתים תכופות במצב הספורטיבי הנמרץ של תיבת ההילוכים. אבל בשורה התחתונה, מי שאינו בקיא בנתונים הטכניים של המנוע, לא יבחין במשהו חריג - וזו בהחלט מחמאה.
פרט לכך אין יותר מדי חדש בדור המחודש של האוקטביה. הפנסים הקדמיים עברו עיצוב מחדש, לא בהכרח לטובה, עם מעין פיצול אנכי במרכזם. הפגושים עברו שינויים קלים ופה ושם שונו כמה פריטים חיצוניים משניים. זו עדיין מכונית עדכנית ונקייה, ובצבעים הנכונים (רק לא לבן ליסינג) היא יכולה להרשים.
גם תא הנוסעים לא השתנה דרמטית. מערכת המולטימדיה היא מדור חדש, חלק ממערכות הבטיחות עברו עדכון והעיצוב הפנימי עדיין מעדיף תכליתיות על פני חדשנות, עם לוח מחוונים קלאסי, חומרי דיפון סולידיים חמורי סבר ומערך פיקוד שבלוני אך נוח לתפעול. כבעבר, זו עדיין אחת המכוניות המרווחות בפלח שלה ותא המטען העצום, שחבוי מתחת לדלת מתרוממת, יכול לבלוע מטענים חורגים.
גם באגף הדינמי השינויים קלים. האוקטביה הייתה ונותרה מכונית נוחה מאוד, שסופגת היטב מהמורות עירוניות קשוחות. התנהגות הכביש שלה קלילה, צפויה וזורמת, לא מעט בזכות המשקל העצמי הנמוך, ונראה כאילו יד נעלמה חידדה מעט את ההיגוי המעורפל של המודל היוצא. היא עדיין לא מרגישה מושחזת כמו הגולף, אחותה לפלטפורמה, אבל בהחלט שומרת על כבודה על כבישים מתפתלים.
בשורה התחתונה, האוקטביה 2017 שרדה היטב את תהליך השתלת הלב ובהחלט לא מרגישה כמו downgrading של המודל היוצא. זו עדיין אחת המשפחתיות השימושיות, המרווחות והחסכוניות בשוק, אך תג המחיר שאפתני ועומד על 129 אלף שקל לדגם אמבישן הבסיסי לדגם "אמבישן" הבסיסי, עם גלגלי 16 אינץ' ומעט אבזרי מותרות. הדגם ה"פרטי" המעט יותר מאובזר עולה כ-140 אלף שקלים. בעידן, שבו אפשר לרכוש במחיר הזה רכבי פנאי גדולים, נראה שהתמחור הזה מכוון אל ציי הרכב שוחרי ההנחות, תוך ויתור מראש על הלקוח הפרטי. אולי הגיע הזמן לשנות גישה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
